"אף שלא מדובר בהפלייה ישירה ומכוונת, עצם העלאת נושא הגיל בראיון העבודה, גם אם הוא נעשה בתמימות מסוימת, מהווה הפלייה עקיפה"
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר פיצוי ללא הוכחת נזק לתובע שטען שלא התקבל לעבודה בשל גילו (44), מאחר שנשאל במהלך הריאיון בן כמה הוא. זאת על אף שהוכח שלשאלה לא היה כל קשר לתפקיד, אלא העניין עלה כחלק משיחה קלילה וזורמת בין המראיין למועמד, שגילוּ שהם חולקים תחביב משותף כתקליטנים (די.ג'יי).
"אף שלא מדובר ב'הפלייה ישירה ומכוונת', עצם העלאת נושא הגיל בראיון העבודה, גם אם הוא נעשה בתמימות מסוימת, מהווה 'הפלייה עקיפה'. שכן, יש חשיבות גם לשאלה כיצד הדברים מצטיירים אצל המתבונן מן הצד", נימק בית הדין את החלטתו.
מפסק הדין ניתן ללמוד על חשיבות ההימנעות מהפניית שאלות למועמדים בנוגע למעמדם המשפחתי, לגילם, למקום מגוריהם, לדתם ולהשקפתם. זאת מאחר שהעלאת השאלות הללו עשויה להעיד על כך שהמעסיק מביא נתונים אלה בחשבון כאשר הוא שוקל את גיוסם, ומדובר בשיקול פסול (ראו מסגרת למטה).
הכל החל כאשר התובע זומן לריאיון עבודה עם מנהלת משאבי אנוש ומנהל השיווק. לאחר הריאיון שלח התובע לחברה מייל עם תיק עבודות, בו ציין שהיה לו נחמד לפגוש אותם ושהוא אוהב את ה"וייב" בחברה.
לאחר שקיבל תשובה שלילית בנימוק לפיו הוא לא נמצא מתאים לתפקיד, הגיש המועמד תביעה נגד החברה בסך 50 אלף שקל בטענה לפיה הוא לא התקבל לעבודה בגלל הגיל שלו.
בעדותו בבית הדין טען התובע שהשיחה שנערכה במסגרת הריאיון היתה לו מאוד לא נעימה, והסביר שהוא ציין במייל ששלח לחברה שהתרשם מהאווירה בחברה רק מסיבות פוליטיות – במטרה להתקבל לתפקיד.
התובע טען שלאחר מספר שאלות מקצועיות שהוצגו בפניו בריאיון, הוא נשאל לפתע לגילו על ידי מנהל השיווק. הוא הבהיר באופן חד משמעי שמדובר בשאלה לא לגיטימית, אולם לגרסתו המנהל "המשיך ללחוץ עליו בעניין, ושאל אותו שוב לגילו, עד שנאלץ בלית ברירה ולאחר ש'נאנס' להשיב על השאלה", כלשונו, להשיב שהוא בן ארבעים וארבע. בתגובה לכך, הגיב המנהל: "וואו, לא הייתי מאמין, הייתי בטוח שאתה גג בן שלושים וחמש".
חוסר אונים?
התובע טען שמאותו רגע ליוותה אותו תחושה קשה של חוסר אונים בשל "החיטוט והחדירה לפרטיותו", כלשונו, והלחץ שהופעל עליו מצד המנהל להצהיר מהו גילו. כתוצאה מכך חש לטענתו חוסר ביטחון, ולמעשה הפסיק לתפקד בריאיון בצורה המאפיינת אותו בשגרה, לאחר שהבין כי אינו נשפט רק על סמך כישוריו אלא גם על סמך גילו, ושהיותו בן ארבעים וארבע פוגע בסיכויו להתקבל לעבודה בחברה.
החברה טענה להגנתה שבמהלך הריאיון סיפר התובע על ניסיונו התעסוקתי והכשרתו. מנהל השיווק שאל את התובע שאלות מקצועיות, כאשר האווירה בריאיון היתה נעימה ונינוחה, והתפתחה בין השניים שיחה חברית ונעימה בה סיפר התובע שהוא תקליטן, בדומה למנהל. זוהי הסיבה בגללה התעניין המנהל בגילו של התובע, ללא קשר לתפקיד או לעבודה.
ברוח טובה
"אין חולק ששאלת גילו של התובע עלתה במהלך הריאיון, ובכך מצאתי פסול מסוים", ציין בית הדין בהחלטתו, "אולם אני מקבל את גרסתו של המנהל כי שאלת הגיל עלתה בתום לב, ובמהלך שיחה שהתקיימה בין הצדדים ברוח טובה, כשהשיחה ביניהם 'התגלגלה' לסוגיית התחביב המשותף".
לאחר שמיעת העדים, השתכנע בית הדין ששאלת הגיל היתה מתוך סקרנות בלבד, ושאף התובע עצמו קיבל זאת ברוח טובה. הראיה לכך, ציין בית הדין, היא תוכן אותו מייל ששלח התובע מיד לאחר הריאיון.
בית הדין הסביר שהמייל "שולל לחלוטין את ניסיונו של התובע בתביעתו להציג את העלאת סוגיית הגיל כעניין משפיל שגרם לו לתחושה קשה".
בעיני המתבונן
על אף שבית הדין השתכנע בנוגע להיעדר ההשפעה של עניין הגיל על ההחלטה שלא לקבל את התובע לתפקיד, אפילו לא השפעה מזערית, הוחלט לחייב את המעסיק בפיצוי.
"קיימת לטעמי גם חשיבות לשאלה כיצד הנושא מצטייר בעיניי המתבונן מן החוץ", נימק בית הדין את החלטתו. התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהתנהלות החברה, אך בית הדין לעבודה שהתובע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק.
בשל נסיבות העניין, הפיצוי הועמד על הרף הנמוך – סך 5,000 שקל בלבד. על אף שהתובע זכה בתביעה, ובדרך כלל הצד המפסיד נושא בהוצאות משפט ושכר טרחה של הצד הזוכה, נפסק שכל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, מאחר שהסכום שנתבע היה הרבה יותר גבוה.
