בית הדין הארצי: סמנכ"לית שהוטרדה מינית תפוצה ב-215 אלף שקל

בפסק דין המשתרע על פני 30 עמודים, הטיל לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה על המעסיק פיצוי כולל בגובה 215 אלף שקל לסמנכ"לית השיווק אותה העסיק במשך כ-9 חודשים עד להתפטרותה, נוסף על 20 אלף שקל הוצאות משפט. זאת לאחר שנפסק שעליו לשאת באחריות המשפטית להטרדות מיניות שעברה הסמנכ"לית מצד איש עסקים עמו נדרשה להיפגש במדינה זרה במסגרת עבודתה.

השיקולים שהובאו בחשבון לקביעת גובה הפיצוי היו שמדובר בהטרדה פיזית, שהחברה לא עשתה את המוטל עליה למניעתה למרות נורות האזהרה, ומאחר שהאירועים התרחשו במדינה זרה בה העובדת לא היתה בסביבתה הטבעית והתומכת שיכלה להקל על התמודדותה.

הובהר שחובת המעסיק למנוע הטרדה מינית כלפי עובדיו מתעצמת במדינה זרה, כאשר קיימת שם תפיסה שונה של גבולות האסור והמותר. מאחר שמתחם אחד שירת את המנכ"ל ואת העובדת גם לצורך עבודתם וגם לצורך לינה, ציין בית הדין הארצי שחלה על המעסיק חובה מוגברת לנקוט באמצעים להבהרת הגבולות ולמניעת חצייתם.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* קנס על חברות ביטוח ששיווקו כיסוי ביטוחי להטרדה מינית במקום העבודה
^* מעסיקים יחויבו ליידע: פרסום צילום מיני של עובד מהווה הטרדה מינית, גם אם לא הביע התנגדות
^* פוטר בשל תלונה על הטרדה מינית, נפסק שהפיטורים כשרים אך לא הדרך
^* הצעת חוק: חובת מינוי אחראי על הטרדה מינית בכל מקום עבודה

14 מעשי הטרדה מינית

במסגרת תפקידה, נשלחה העובדת מספר פעמים למדינה זרה והתגוררה בפרק זמן זה בווילה שכורה בחדרים נפרדים עם מנכ"ל החברה, שהוא גם אחד מבעלי החברה. הוסבר לעובדת שלחברה קשר עסקי חיוני ביותר עם איש עסקים המתגורר במדינה זו.

לאחר התפטרותה, הגישה העובדת תביעה נגד המנכ"ל ונגד החברה, בטענה לפיה במסגרת עבודתה בוצעו כלפיה 14 מעשי הטרדה מינית על ידי המנכ"ל ועל ידי איש העסקים האמור.

מעשי ההטרדה המינית הנטענים מצד המנכ"ל פורטו בהרחבה בפסק הדין, בהם לכאורה דיבור מיני בוטה, הצעות לצרוך אלכוהול וסמים, התפארויות על מעלליו המיניים, דיבור מבזה כלפי נשים, וכן שאלות בנוגע לעברה המיני של העובדת.

סיכון לחציית גבולות

בחלל העבודה עצמו היה אלכוהול, והחברה הסבירה שיש לזכור שמדובר בתרבות עסקית שונה מזו הקיימת בישראל. בית הדין הארצי לא ראה בכך הסבר המניח את הדעת, ואף להפך מזה, וציין שהוא רואה באלכוהול כשובר את המחיצות הדרושות לסביבת עבודה מוגנת.

"כאן נבקש לחדד כי כאשר מעסיק כפוף לדין הישראלי ולחובות המנע המוטלות עליו מכוחו גם במדינה זרה, הרי ששונות בתרבות העסקית אינה מהווה נסיבה הפורקת אותו מאלה", הבהיר בית הדין הארצי בהחלטתו. "נהפוך הוא, במקרים מסוימים היא דווקא עשויה להוות נסיבה המעצימה חובות אלה, וזאת אם וככל שהשונות התרבותית מעצימה את הסיכון לחציית הגבולות".

"התמונה המצטיירת מכל אלה היא כי היו די סימני אזהרה על מנת לעמוד על קיומו של סיכון להתרחשות אירוע של הטרדה מינית, וזאת בשים לב לאופיו המשולב של המתחם והמסר העולה משילוב זה, השימוש באלכוהול… והידיעה כי איש העסקים מתנהג בצורה שונה וחריגה כאשר הוא צורך אלכוהול", קבע בית הדין הארצי ופסק שבנסיבות העניין החברה לא נקטה באמצעים הדרושים למנוע הטרדה מינית כלפי העובדת, ומכאן שהיא אחראית למעשים הקשים שבוצעו כלעל ידי איש העסקים.

"מה עושה עניין?"

בפגישתה הראשונה של העובדת עם איש העסקים האמור, הוא משך אותה אליו בכוח, נצמד לגופה ונישק אותה על הלחי בכוח ובניגוד לרצונה – כל זאת מבלי שהמנכ"ל נחלץ לעזרתה. בנסיעה אחרת, אסף איש העסקים את העובדת ברכבו, ובמהלך הנסיעה נגע בה בצורה אינטימית בניגוד לרצונה.

במקרה אחר, בעוד המנכ"ל והעובדת יושבים בחדר סגור עם איש העסקים ועם אנשים נוספים, הוזמנו שבע פרוצות לחדר. העובדת עזבה בתגובה את המקום, ובעודה ממתינה למעלית – איש העסקים קרא לה לחדר צדדי בעודו שיכור, וכפה עצמו עליה.

העובדת סיפרה על כך למנכ"ל בעודה ממררת בבכי, אך נטען שלמרות האירוע החמור – בנסיעות הבאות המנכ"ל לא מנע פגישות בין השניים ("שטויות, מה את עושה מזה עניין? אני פה. הקשר איתם חשוב לעסקים"). בעקבות דרישתה להימנע מפגישות עם איש העסקים, כך טענה העובדת, החל המנכ"ל להתנכל אליה וצמצם את סמכויותיה.

במקרים חריגים בלבד

במסגרת הערעור שהגישה העובדת על החלטת בית הדין האזורי, היא טענה שיש להתייחס לכל אחת מההתבטאויות המיוחסות למנכ"ל כאירוע נפרד. הובהר שבנסיבות מסוימות אכן יש לראות באירועים כנפרדים, אולם במקרה זה אין זה כך.

עוד ערערה העובדת על החלטת בית הדין האזורי לא לתת אמון בגרסתה בנוגע להתבטאויות לא הולמות מצד המנכ"ל. הוחלט לא לקבל טיעון זה, מאחר שבית הדין הארצי מתערב בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי במקרים חריגים בלבד.

למרות זאת, בית הדין הארצי ראה לנכון להעביר רמז לביקורת על החלטה זו של בית הדין האזורי, וציין שלא היה זה נכון לתת משקל כה רב לאופי הידידותי של הודעות ששלחה העובדת למנכ"ל לאחר האירועים הנטענים, כמו גם לפערים בין גרסאות שהציגה העובדת – שגרמו לבית הדין האזורי להטיל ספק במהימנותה.

ממונה מטעם המעסיק

בנוגע לאיש העסקים, קיבל בית הדין האזורי את טענת העובדת ופסק שהוא ביצע מעשה הטרדה מינית פיזית חמורה בעובדת, אך התרשם שלא מדובר היה בניסיון לאונס כטענת העובדת.

נפסק שיש לראות באיש עסקים זה כ"ממונה מטעם המעסיק" בהתאם להגדרה הקבועה בתקנות – ללא צורך להכריע בשאלה אם מדובר בלקוח, בספק או בשותף עסקי. העובדה שאותו איש עסקים הוא זה ששכר עבור העובדת והמנכ"ל את הווילה, מעידה גם היא על כך שיש בינו לבין העובדת יחסי מרות מסוימים.

טיעון נוסף שהעלתה העובדת בערעור, היה שהפיצויים שנפסקו לה בעקבות מחדלי המעסיק והתנכלות המנכ"ל כלפיה נמוכים מדי ביחס לחומרת המעשים. בית הדין הארצי סבר כך גם הוא, וכך הפיצוי בשל אי נקיטת אמצעי מנע לאחר מעשה ההטרדה כלפי העובדת עלה מ-35 אלף שקל ל-65 אלף שקל, והפיצוי בשל ההתנכלות כלפי העובדת עלה מ-30 אלף שקל ל-50 אלף שקל. כל אלה, נוסף על פיצוי בסך 100 אלף שקל בשל ההטרדות המיניות שספגה מצד איש העסקים, שהאחריות עליהן הוטלה כאמור על החברה.

בנוסף פסק בית הדין הארצי לעובדת הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל, בין היתר בשל האופי התקדימי של חלק מהשאלות בהן הוא נדרש לדון במסגרת הערעור.

[ע"ע 64261-10-18]

<< לחצו לצפייה: חובות המעסיק למניעת הטרדה מינית >>