העובדת פוטרה ללא שימוע כדין – מדוע נפסק שאין זה צודק שתקבל פיצוי?
מעסיקולוג7:44
לא נמסר לעובדת זימון לשימוע, לא נערך פרוטוקול שימוע, וגם הודעת הפיטורים שניתנה לה היתה סתמית. אז מדוע אינה זכאית לפיצוי?
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר שלמרות שהעובדת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין על פי כללי הפסיקה – היא אינה זכאית לפיצוי בשל התנהגותה שהובילה לפיטוריה. זאת על אף שבית הדין לא התרשם מעדות המעסיק כמהימנה, כפי שיורחב בהמשך.
העובדת הועסקה כמזכירה של עורך דין במשך כ-5.5 שנים, ושכרה עמד על 7,000 שקל. עם סיום עבודתה, תבעה העובדת מהמעסיק בין היתר פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, מאחר שלא נערך לה לטענתה שימוע.
המעסיק טען שהעובדת עשתה שימוש בכרטיסי האשראי שלו ללא רשותו בסכום כולל של 68,000 שקל, ולכן פוטרה. העובדת טענה בתגובה שבשל יחסים מיוחדים שהיו לה עם המעסיק, הוא התיר לה לעשות שימוש בכרטיסי האשראי שלו, והוא שינה עמדתו בנושא כאשר הופיעה אישה אחרת בחייו.
העובדת מסתבכת בעדותה
בית הדין ציין בהחלטתו שעדותה של העובדת "היתה מבולבלת ותשובותיה חמקניות משהו". היא אף הסתבכה בעדותה, כאשר נשאלה מדוע בתחילה טענה שחברה שלה גנבה את כרטיס האשראי של המעסיק ועשתה בו שימוש שלא כדין.
המעסיק טען שכאשר שם לב להוצאות החריגות, החליט לוותר לעובדת ולא להגיש תלונה במשטרה משום שלא רצה לגרום לה נזק, אולם כשהגישה תביעה נגדו – החליט להגיש תביעה נגדית.
הוא הכחיש כל קשר רומנטי עם העובדת, וייחס את התנהגותו – לרבות מתן כרטיסי האשראי שלו לחזקתה – כהתנהגות הנובעת מאמון אישי רב שהיה לו בה. כשגילה שנמשכו מחשבון כרטיסי האשראי שלו עשרות אלפי שקלים, כך טען, קרא לעובדת על מנת לעמת אותה עם ההוצאה החריגה שהוציאה מכרטיסי האשראי שלו, ולאחר מכן פיטר אותה.
המעסיק ראה לדבריו בשיחה האמורה "שיחת שימוע", על אף שאין לה כל תיעוד או עדים. כשנשאל בעדותו מדוע לא רשם במכתב הפיטורים את הסיבה לפיטורים – השיב שלא רצה לפגוע בסיכויי העובדת לקבל דמי אבטלה.
עדות המעסיק בסימן שאלה
בית הדין לקח בערבון מוגבל את עדות המעסיק, מאחר שראה בו עורך דין ותיק ומנוסה ואדם אחראי ומסודר, ולכן קבע שאין זה מתקבל על הדעת שלא שם לב להוצאות החריגות בכרטיסי האשראי במהלך כל התקופה.
לפיכך קבע בית הדין שאכן שררו בין העובדת למעסיק יחסים קרובים שהובילו לכך שהוא איפשר לה לעשות שימוש בכרטיסי האשראי שלו. עם זאת, באמצע 2013 החל המעסיק בזוגיות ולכן הניח שהעובדת תחדל מהשימוש בכרטיס האשראי, אך זו בגדה באמונו והמשיכה להוציא הוצאות.
"מחדלו של המעסיק היה בכך, שכאשר תמו יחסי הידידות הטובים הללו – באמצע 2013 – הוא לא הקפיד לקחת בחזרה את כרטיס האשראי או לבטלם, וסמך על העובדת כי תחדל מלעשות בהם שימוש לצרכיה הפרטיים" ציין בית הדין, ופסק שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים בגובה כ-40,000 שקל, מאחר שפוטרה מעבודתה.
נפסק שבנסיבות העניין לא קיימת עילה לשלילת פיצויי הפיטורים מהעובדת: "המעסיק לא ביקש לשלול את פיצויי הפיטורים מהעובדת בעת ביצוע הפיטורים, אלא רק לפטרה, וממילא לא ציין זאת במכתב הפיטורים, וגם לא נתן לה הזדמנות להגן על עצמה מפני שלילת הפיצויים בזמן אמת".
סיבת פיטורים ידועה ומוצדקת
בית הדין פסק שלא נערך לעובדת שימוע כדין, שכן מדובר היה בשימוע שנעשה באגביות, ואינו עומד בדרישות הפסיקה – לא נמסר לעובדת זימון לשימוע, לא נערך פרוטוקול שימוע, וגם הודעת הפיטורים שניתנה לעובדת היתה "סתמית", כלשון בית הדין.
"בכל זאת, לא מצאנו לפסוק לזכות העובדת פיצוי על פיטורים שלא כדין", קבע בית הדין, "שכן פיצוי כזה צריך לקחת בחשבון גם את התנהגות העובדת, שהיא עצמה הייתה התנהגות שלא כדין, וזאת בלשון המעטה".
הוחלט שלא יהיה זה צודק לחייב את המעסיק בפיצוי בגין היעדר שימוע פורמלי בנסיבות העניין, שכן סיבת הפיטורים הייתה ידועה ומוצדקת, ובפי העובדת לא היה נימוק ממשי להצדקת השימוש בכרטיס האשראי של המעסיק, בשלב שיחסיהם האישיים כבר עלו על שרטון.
מאחר שהמעסיק לא הגדיר לעובדת גבולות ברורים בנוגע לשימוש בכרטיסי האשראי שהיו ברשותו, במסגרת התביעה הנגדית חויבה העובדת להשיב לו רק 15,000 שקל מתוך סך ההוצאות שהוציאה על חשבונו לצרכיה האישיים, שחושבו על ידי בית הדין בדרך של אומדן.
