העובדת טענה שפסק הדין מרתיע מעסיקים פוטנציאליים, בית הדין סירב להסיר את שמה

בית הדין לעבודה בחיפה דחה לאחרונה בקשת עובדת לחסות את שמה בפסק הדין שניתן בעקבות תביעה שהגישה נגד המעסיק, בטענה שהופעתו בתוצאות החיפוש של גוגל מרתיעה מעסיקים פוטנציאליים ופוגעת ביכולתה להשתלב בשוק התעסוקה.

העובדת הגישה לפני 10 שנים בקשה לביטול פיטוריה והשבתה לעבודה בחברה, אולם בקשתה נדחתה. בהמשך הוציא בית הדין תחת ידיו פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. לאחר מספר שנים, הגישה העובדת תביעה נגד מעסיק אחר.

כיום חווה העובדת לטענתה קשיים להשתלב במעגל התעסוקה, מאחר שמעסיקים פוטנציאליים מקלידים את שמה בגוגל, ונחשפים לפסק הדין בו יש התייחסות שלילית לאופייה ולתפקודה כעובדת.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* המעסיק לא הציג פרוטוקול שימוע, וחויב בפיצוי בגובה שתי משכורות
^* בית הדין לעבודה: על המעסיק להחתים את העובד על הפרוטוקול במעמד השימוע
^* לעובדת לא נערך שימוע, נפסק שתכליתו התקיימה ולכן אינה זכאית לפיצוי

מידע רפואי רגיש

העובדת הגישה בקשה לחסות את שמה מההליך, בטענה לפיה הדבר גורם לפגיעה בשמה הטוב ובפרטיותה, ובנוסף בפסק הדין מצוי מידע רפואי בנוגע להריונות ולהפלה שעברה.

בפסק הדין קיבל בזמנו בית הדין את עמדת החברה לפיה היא לא הייתה עובדת טובה, ולטענתה המקרה תואר לפרטי פרטים באופן הפוגע בפרטיותה, לרבות ייחוס תכונות אופי לא מחמיאות.

לטענת העובדת יש להביא בחשבון את היותה אם יחידנית לארבעה ילדים קטינים, וכן את אפשרויות התעסוקה המצומצמות באזור מגוריה. הבקשה הועברה לתגובת החברה בה הועסקה העובדת, שהודיעה שהיא משאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין.

מהי "פגיעה חמורה"?

החוק מדגיש (ראו מסגרת) שרק פגיעה חמורה בפרטיות יכולה לגבור על עיקרון פומביות הדיון, וגם זאת בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. ביולי 2016 דן בית המשפט העליון [רע"א 382/16] בשאלה מה ייחשב ל"פגיעה חמורה", ופסק שמדובר בעניינים אינטימיים, משפחתיים או רפואיים. כשמדובר בתחומים אחרים – ככל הנראה לא תיחשב הפגיעה לחמורה.

שיקולים נוספים שקבעו שופטי העליון, שניתן להתחשב בהם לצורך בחינת הסוגיה, הם זהות הטוענים לפגיעה בזכות (בגירים או קטינים, אדם פרטי או איש ציבור); האופן שבו נשמר המידע (חומר אישי כגון יומנים); האופן שבו הושג המידע ועוד.

"איננו בדעה כי זכותה של המבקשת לפרטיות נפגעה פגיעה חמורה", פסק בית הדין במקרה הנוכחי. "טענותיה בנוגע לזכותה לפרטיות נוגעת למידע אשר נכתב אודותיה בהתייחס למקצועיותה כעובדת החברה. טענות אלה אינן בליבת הזכות לפרטיות, ומשכך הדיון בהן אינו פוגע בפרטיותה של העובדת פגיעה חמורה".

עוד ציין בית הדין שההחלטה ניתנה בהליך ביניים, ומכאן שכל הקביעות שנקבעו בה הן ברמה הלכאורית בלבד, כמתחייב ממהותו של הליך מסוג זה.

בנסיבות חריגות ביותר

בנוגע למידע הרפואי העולה מההחלטה, בית הדין הבהיר שמדובר בטענות שעלו לראשונה בשיהוי רב מאוד, והיה על העובדת לבקש לחסות מידע מסוג זה בסמוך לפרסומו. בית הדין התרשם שהעובדת מעלה עניין זה רק ככסות לבקשת איסור הפרסום בנוגע לאופי וטיב עבודתה, המקשה עליה לטענתה במציאת עבודה אחרת – סברה שלא הוכחה, ואף לא הונחה ראיה כלשהי להסתברותה.

יש לציין שבית הדין הארצי דן לאחרונה בבקשה דומה, במקרה בו הוגשה הבקשה לאחר חצי שנה בלבד מחתימת פסק הדין, בעוד מהמקרה הנוכחי מדובר בעשור.

בית הדין הארצי התייחס לכך שהבקשה מוגשת לאחר שפסקי הדין כבר נחתמו ומצויים במאגרים המשפטיים, ושהיענות לבקשה המוגשת בשלבים מאוחרים תיעשה אך ורק בנסיבות חריגות ביותר.

"מבחינה זו פרסום פסקי הדין הוא בבחינת מעשה עשוי והיעתרות לבקשה על רקע עיתוי הגשתה מעלה קושי משמעותי ביותר בהיבט האופרטיבי", נימק בית הדין הארצי את החלטתו לדחות את הבקשה. "בעל דין הסבור כי עניינו חוסה תחת איזה מהחריגים לעקרון פומביות הדיון ומבקש ליהנות ממנו, עליו להגיש בקשה בעניין מבעוד מועד ולא בשלבים מאוחרים של ההליך, ודאי לא לאחר חתימת פסק הדין".

<< לצפייה בפסק הדין >>