בית הדין לעבודה: זכות עובד מדינה לקבל פנסיה תקציבית יכולה במקרים חריגים להתגבש בשל הפרת חובת תום הלב של המדינה כלפיו
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל בשבוע שעבר תביעה שהגישה שופטת בית משפט השלום בחיפה, וחייב את המדינה להמיר את הפנסיה שקיבלה כעובדת מדינה – מפנסיה צוברת לפנסיה תקציבית. מדובר בהחלטה חריגה, מאחר שעל פי החוק השופטת לא היתה זכאית לפנסיה תקציבית, ובית הדין הציג נימוק לא שגרתי לקביעת זכאותה זו: הפרת חובת תום הלב של המדינה כלפי התובעת.
אף לפני הכל – קצת רקע: לאחר שעברה מסלול שירות כקצינה בצה"ל במשך כ-9 שנים במהלכן נצברו זכויותיה לפנסיה תקציבית, החלה התובעת לעבוד במחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז חיפה, תחילה בחוזה מיוחד בדרך של מילוי מקום, ולאחר מכן במשרה תקנית.
במהלך תקופת עבודתה בפרקליטות, בה בוטחה בפנסיה צוברת, פנתה התובעת מספר פעמים לגורמים שונים במשרד המשפטים וביקשה לשמור על זכויותיה הפנסיוניות בגמלה תקציבית, אולם פניותיה נדחו.
לאחר כ-5 שנים בפרקליטות, מונתה התובעת לכהונת שופטת, והמשיכה להיות מבוטחת בפנסיה צוברת. בחלוף 7 שנים הגישה תביעה נגד המדינה, בטענה לפיה היא זכאית לפנסיה תקציבית. לטענתה, שני שופטים שעשו מסלול מקצועי דומה לזה שלה קיבלו פנסיה תקציבית, ומכאן שמדובר אף באפליה.
בית הדין לעבודה הסכים עם המדינה בנוגע לשתי טענות שהועלו בכתב ההגנה: האחת, שזכאות של עובד מדינה להיות מבוטח בפנסיה תקציבית יכולה לנבוע אך ורק מכוחו של חוק הגמלאות והתקנות שהותקנו מכוחו, ובמקרה זה התובעת אינה עומדת בקריטריונים לזכאות. הטענה השנייה היתה שראוי שתקיפה של התיקון לחוק תיעשה בבג"ץ, ולא באמצעות תקיפה עקיפה בבית הדין לעבודה. בית הדין הסכים כאמור עם הטענות, אולם בכל זאת קיבל את התביעה – בנימוק יוצא דופן.
השופטת הופלתה לרעה?
בנוגע לטענת האפליה, טענה המדינה להגנתה שמדובר בטעות ושהיא פועלת לתיקונהּ, וממתינה לפסק הדין בעניין אותם שני שופטים על מנת לכלכל את צעדיה גם אל מול התובעת.
בית הדין הביע תמיהה על טענה זו: "ככל שהמדינה סבורה כי קיימת טעות לגבי אופן ביטוחם של שני השופטים, מן הראוי שתנהג באופן הנחרץ בו היא טוענת שיש לנהוג עם התובעת, ותפעל להפסקת הטעות באופן מיידי. העובדה שלא עשתה זאת עד היום, ולמצער לא הציגה בפניי ראיות כי עשתה כן, אומרת דרשני".
עם זאת, בית הדין הדגיש שלא קיבל את התביעה על בסיס טיעון האפליה שהעלתה התובעת, אלא בשל העובדה שהמדינה נהגה בחוסר תום לב עם התובעת. זאת כאשר קלטה אותה לשירות המדינה בפרקליטות, מבלי להביא בפניה את האפשרות שעמדה בפניה לפנות בבקשה לנציב שירות המדינה לצורך הכרה בשירות קודם, בהתאם להוראות תקנות שירות המדינה. "יתרה מזאת, השתכנעתי כי התובעת הוטעתה על ידי התשובות שקיבלה מהגורמים אליהם פנתה", הוסיף השופט אורן שגב.
פסיקת ביה"ד הארצי
בית הדין ביסס את החלטתו על פסיקת בית הדין הארצי בינואר 2014 [ע"ע 7758-10-11], לפיה במקרים חריגים זכותו של עובד מדינה להיכלל בפנסיה תקציבית יכולה להתגבש מכוח עילה חיצונית לחוק הגמלאות – הפרת חובת תום הלב של הרשות המעסיקה כלפי העובד.
בית הדין הארצי דן אז במקרה של חייל בשירות קבע, שהתגייס למשטרת ישראל לאחר שחרורו מצה"ל, ואיבד את זכותו לפנסיה תקציבית רק משום שחלפו 6 חודשים ממועד שחרורו מהצבא ועד למועד קליטתו למשטרה.
נפסק שהיה על המשטרה לעשות את מרב המאמצים כדי לקלוט אותו בתוך 6 חודשים, כדי שלא יאבד את זכויותיו שנצברו במהלך שירות הקבע שלו, וכן להבהיר לו מהם הגורמים המעכבים את גיוסו כדי שיוכל לפעול להסרתם ולמצות את זכויותיו בתחום הפנסיוני.
נסיבות דומות
השופט שגב פסק שמתקיימות בשני המקרים נסיבות דומות, באופן שמצדיק לתת לתובעת סעד של אכיפה, כלומר להעמיד אותה במצב בו היתה עומדת אלמלא מחדלי המדינה, החל ממועד הצטרפותה לשירות המדינה כפרקליטה.
"מקובלת עלי טענת התובעת כי היה על המדינה כמעסיקתה להודיע לה שעליה להגיש בקשה מתאימה בתוך 12 חודשים מיום קליטתה כעובדת מדינה, בכפוף לתנאים הקבועים בדין (השבת פיצויי הפיטורים שהוענקו לה עם שחרורה מצה"ל)", קבע השופט שגב.
נקבע שהתנהלות המדינה גרמה לכך שהיא איבדה זכות להמשיך ולהיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, החל מהאופן בו קלטה את התובעת, עבור דרך האופן בו מינויה הזמני שב וחודש, וכלה בכך שלמרות פניותיה לגורמים הרלוונטיים השונים מבעוד מועד לא עדכנו אותה בנוגע לאפשרות העומדת בפניה לשמור על זכויותיה בפנסיה תקציבית תוך מתן תשובות שגויות – ואת מחדל זה נפסק שעל המדינה לתקן. בנוסף חויבה המדינה לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של התובעת בסך 25 אלף שקל.
