
האם בפוליסות ביטוח מנהלים שהנפיקו חברות הביטוח עד לשנת 2000 יש הפליה מגדרית פסולה? בפסק דין המשתרע על פני 70 עמודים, קיבל לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה את הערעור שהוגש על ידי חברות הביטוח על החלטת בית הדין לעבודה בירושלים באוגוסט 2014, ודחה את הבקשה להכיר בתביעה שהוגשה נגד הראל, מגדל, כלל ומנורה כתובענה ייצוגית שהתבססה על טיעון זה.
אך לפני הכל – קצת רקע: בעוד שרכיב הגמלה משקף סיכון להתארכות החיים של המבוטח לאחר גיל הפרישה והתעריף שלו נגזר מתוחלת החיים הממוצעת, הרי שרכיב הריסק משקף סיכון להתקצרות החיים של המבוטח לפני גיל פרישה והתעריף שלו נגזר משיעור התמותה הממוצע בגילאי העבודה.
אין מחלוקת על כך שמבחינה אמפירית, תוחלת החיים של נשים היא ארוכה יותר ושיעור התמותה שלהן בגילאי העבודה נמוך יותר. לכן, לכאורה ניתן היה לצפות שהבדלים אלה בין גברים לנשים יקבלו ביטוי לא רק ברכיב הגמלה באמצעות קביעת מקדם קצבה גבוה יותר לנשים, אלא גם ברכיב הריסק באמצעות קביעת תעריף נמוך יותר לנשים. אולם אין זה כך בפועל, ובין הצדדים קיימת מחלוקת מהי הסיבה לכך.
קראו עוד במעסיקולוג:
* פסיקה: אי חידוש ביטוח אחריות מקצועית לעובד הוכר כאַקט פיטורים
* הר הביטוח של האוצר: היזהרו מחיקויים!
* בית הדין לעבודה: מבוטח אינו רשאי לוותר על קצבת זקנה ושארים, כולה או חלקה
* קנס על חברות ביטוח ששיווקו כיסוי ביטוחי להטרדה מינית במקום העבודה
הבחנה מותרת?
חישוב פרמיות בתכניות ביטוחי חיים מתבצע על בסיס לוח תמותה, שהוא למעשה ניתוח סטטיסטי שמטרתו לחשב את הסיכוי של אדם להישאר בחיים בגיל נתון.
עד שנת 2000 חישוב התעריף של רכיב הריסק בפוליסות ביטוח מנהלים נערך לפי לוח תמותה שאין בו הבחנה בין גברים לנשים. ההבחנה בין נשים לגברים קיבלה ביטוי רק ברכיב הגמלה, כאשר לצורך תמחורו נעשה שימוש בשני לוחות תמותה נפרדים לנשים ולגברים.
כלומר, בתמחור רכיב הריסק לא הובא בחשבון שיעור התמותה הנמוך של נשים בגילאי העבודה, והתעריף שהן שילמו ברכיב זה היה זהה לתעריף ששילמו גברים. לעומת זאת, ברכיב הגמלה כן נלקחה בחשבון תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים. כך יצא שאישה שפורשת לגמלאות תהיה זכאית לקצבה חודשית נמוכה יותר ביחס לגבר שפרש באותו גיל ועם אותם שיעורי חיסכון.
לאחר סקירה מעמיקה של טענות הצדדים, פסק בית הדין שדין הערעור שהגישו חברות הביטוח על החלטת בית הדין לעבודה בירושלים להתקבל, ושיש לבטל את פסק דינו. נפסק שחברות הביטוח הוכיחו שההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה אינה הפליה פסולה, אלא הבחנה מותרת – הנשענת על ההבדלים המובהקים בין המינים בתוחלת החיים בגיל הפרישה.
חשש מאנטי סלקציה וכשל שוק
בית הדין הארצי פסק שקיומה של הבחנה בין המינים ברכיב הגמלה, אינו מחייב עריכת הבחנה כזו ברכיב הריסק. "ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה לא נשענת על תפיסות סטראוטיפיות מגדריות שיש לשרשן כדי לצמצם את אי השוויון המגדרי בחברה, אלא נבעה מטעמים ענייניים – החשש מאנטי סלקציה וכשל שוק בשל הפער בתוחלת החיים בין המינים – שהצדיקו חריגה מעקרון התעריף האחיד", פסק בית הדין הארצי.
נקבע שחשש זה לא קיים גם ברכיב הריסק, מאחר שבו ההבדל בתוחלת החיים בין גברים לנשים אינו כה משמעותי בגילאים הרלוונטיים: רכיב הריסק בפוליסות הרלוונטיות זניח, והפרמיה בגין הריסק היא שולית ביחס לפרמיה ביתר הרכיבים. לכן, כך נפסק, ברכיב הריסק לגיטימי לקבוע תעריף אחיד.
"אין לקבל את הטענה שעצם יצירת ההבחנה בין המינים ברכיב הגמלה מחייבת יצירת הבחנה ביתר המרכיבים בפוליסות הרלוונטיות, לרבות רכיב הריסק", הבהיר בית הדין הארצי. "למעשה אילו היה נקבע כי הדבר הכרחי, התוצאה היתה, בסבירות גבוהה, הרעת התנאים למבוטחות נשים (וכנראה גם למבוטחים גברים)".
[ע"ע 26328-09-14]














