
בג"ץ הורה שלשום על ביטולה של תעודת המחלה הגורפת המחייבת את כלל המעסיקים בישראל לשלם לעובדים השוהים בבידוד כפוי דמי מחלה, גם אם אין להם תסמינים ואינם נשאים של הנגיף. זאת מאחר שנפסק שלמשרד הבריאות לא היתה סמכות להוציא תעודה מסוג זה.
עם זאת, הוחלט שביטול התעודה ייכנס לתוקף רק ב-30 בספטמבר 2020, במטרה להגן על אינטרס ההסתמכות של עובד שכיר, שזקוק לשכר למחייתו ולמחייתם של בני ביתו.
בית המשפט העליון הבהיר שאין בכוונתו להורות על שלילת דמי המחלה שכבר שולמו לעובדים תוך חיובם להחזיר כספים "שהוציאו בתום לב לקיום צרכיהם הבסיסיים בתקופה של דכדוך חברתי ושפל כלכלי", כלשונו.
נימוק נוסף שהציגו שופטי העליון להשהיית ביטול תעודת המחלה, הוא שהממשלה מעניקה בימים אלו תמיכה מאסיבית למעסיקים. "תמיכה זו באה מכיסם של משלמי המיסים, ויהיה זה סביר להניח כי היא מחושבת בשים לב לכך שהמעסיקים אולצו לשלם דמי מחלה לעובדים רבים אשר מצאו את עצמם בבידוד מכוח צו הבידוד", הסבירו שופטי העליון.
קראו עוד במעסיקולוג:
* המעסיק חושד שהעובד מזייף מחלה – מה הוא רשאי לעשות?
* העובדת הצהירה על ימי מחלה כששהתה בנופש – מה דינם של דמי המחלה?
* פיצוי בגובה 50 אלף שקל לעובד שפוטר בחופשת מחלה
* בית הדין לעבודה: מעסיק שמשלם לעובד פדיון חופשה בתקופת העבודה מסתכן בתשלום כפול
* חופשת מחלה פיקטיבית: העובד נצפה מבלה בזמן חופשת מחלה, יקבל פיצוי בשל פיטורים שלא כדין
פיצוי רטרואקטיבי?
ההחלטה ניתנה בעקבות הגשת שתי עתירות שתקפו את הצו שפורסם בתחילת פברואר השנה על ידי משרד הבריאות, לפיו ניתנת תעודת מחלה גורפת לכל עובד השוהה בבידוד בעקבות מגיפת הקרונה.
לטענת העותרים, חוק דמי מחלה חל רק על עובד שסובל ממחלה קונקרטית כלשהי. "מחלה" מוגדרת בחוק כ"אי כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע על פי ממצאים רפואיים ממצב בריאות לקוי", וזכאות לדמי מחלה נוצרת בתנאי שקיים קשר ישיר בין היעדרות העובד לבין אותה "מחלה".
לכן טענו העותרים שהוראה זו ניתנה בחוסר סמכות, וביקשו להכריז על שכירים שנכנסו לבידוד ואינם חולים – כעובדים השוהים בחל"ת. בנוסף ביקשו לחייב את המדינה לפצות את המעסיקים על ההפסדים שספגו בעקבות תשלום דמי מחלה לכל אותם עובדים שבודדו עד כה מכוח הצו האמור.
המדינה טענה להגנתה שתעודת המחלה הגורפת היא במהותה תעודת מחלה לכל דבר ועניין, מאחר שהוצאה על ידי רופאה בכירה, מומחית בעלת שם בתחום האפידמיולוגיה, כחלק מהמאבק במגפת הקורונה.
לטענת המדינה, קיימים שיקולים רפואיים מובהקים שמגדירים מחדש את המושג "חולה" ככולל, בין היתר, כל אדם שעלול להיות נגוע בנגיף ולהדביק בו אנשים רבים אחרים אם לא יושם בבידוד לאלתר.
"הלכו רחוק מדי"
עוד טענה המדינה שעובד בבידוד מוגדר כ"חולה סטטיסטי" על יסוד שיקולים רפואיים, ולכן בידוד זהה להיעדרות מהעבודה מפאת מחלה. לגישת המדינה, יש לתת לחוק בהקשר זה פרשנות תכליתית, ולא פרשנות לשונית.
"פרשנות תכליתית של דברי חקיקה איננה מטה קסמים של הכל-יכול", הבהירו שופטי העליון בתגובה. "לפרשנות זו יש גבולות, אשר מותוות בראש ובראשונה על ידי לשון החוק".
לאחר שבחן את טענות הצדדים, פסק בית המשפט העליון שתעודת המחלה הגורפת שהוצאה על ידי משרד הבריאות אינה בגדר "תעודת מחלה" שעונה על דרישותיה של תקנה 2 לתקנות דמי מחלה.
עוד נפסק כי "הכללתם של 'חולים סטטיסטיים' בקבוצה של עובדים חולים, אשר זכאים לקבל דמי מחלה מכוחו של חוק דמי מחלה, הולכת רחוק מדי ופורצת את גבולות הלשון אשר מדברת 'ברחל בתך הקטנה' על חולה אינדיווידואלי שבגופו שלו התהוו תסמיני מחלה".












