ראשי»כתבות פופולריות»פיצוי חריג בשל עוגמת נפש לעובדת שקיבלה תקופת ניסיון פיקטיבית
פיצוי חריג בשל עוגמת נפש לעובדת שקיבלה תקופת ניסיון פיקטיבית
מעסיקולוג11:37
בית הדין לעבודה: "תקופת הניסיון הוצעה לעובדת מן השפה ולחוץ, וללא כל כוונה אמתית לתת לה להוכיח כי יש בכוחה לשנות"
בית הדין לעבודה בירושלים פסק בשבוע שעבר פיצוי בגובה 55 אלף שקל בשל עוגמת נפש, שנפסק במקרים חריגים בלבד, לאחר שהוכח שהיה בכוונת משרד הדתות לפטר אותה מתפקידהּ עוד לפני תקופת הניסיון שניתנה לה לשיפור תפקודה.
"שוכנענו כי מנוי וגמור היה עם משרד הדתות לפטר את העובדת כבר בעת השיחה", קבע בית הדין. "תקופת ה'ניסיון' הוצעה לעובדת מן השפה ולחוץ, וללא כל כוונה אמתית לתת לה להוכיח כי יש בכוחה לשנות".
נפסק שמשרד הדתות פעל בחוסר תום לב ובניגוד לכללים המחייבים אותו, בכך שנמנע מלהציב בפני העובדת "מראה שבה יובהר לה כיצד נתפסת עבודתה בעיני הממונים עליה" – דווקא בתקופת ניסיון שבה מתאפשרת למידה הדדית של הצדדים בנוגע לצרכים ולציפיות של הצד השני.
העובדת החלה לעבוד כמנהלת אגף במשרד הדתות בספטמבר 2008. כשנה לאחר מכן זומנה לשיחה עם המנכ"ל וסמנכ"ל משאבי אנוש במשרד, בה הועלו טענות כלפי עבודתה ואף ניתן לה מכתב שהוכן מראש המפרט את הטענות: היעדרות מישיבות הנקבעות בשעות אחה"צ, אי עמידה במשימות ובהגדרת התפקיד לרבות אי הגשת תכנית עבודה סדורה, וכן יחסי עבודה עכורים עם מנהלת תחום תקינה, לרבות "הטלת רפש" וכיתוב גורמים מן החוץ.
בשיחה ניתן לעובדת חודש ניסיון, בו נדרשה למספר מטלות על מנת להוכיח את רמת מקצועיותה, והובהר לה שתעמוד במבחן על "השתפרותה" ועל שעות העבודה.
העובדת טענה שלאחר שחשפה סדרת ליקויים במשרד כדוגמת מינוי עובדים ללא תקן, מינוי מקורבים, חריגה מטווח הדרגות ועוד, החלו לחשוש מפניה עובדי המשרד אשר רצו להסתיר טעויותיהם וחוסר ניקיון כפיהם.
היא הגישה למנכ"ל מכתב תגובה בן 17 עמודים לטענות שהועלו נגדה, ובסופו העלתה דרישה להארכת תוקף חוזה העסקתה, אולם המנכ"ל לא הגיב למכתב זה על אף בקשות חוזרות ונשנות מצדהּ, ואמר: "איני מוכן לקבל תכתיבים כלשהם מעובדת בתקופת ניסיון".
העובדת פנתה לבקשת סעד זמני מבית הדין לעבודה, משרד הדתות האריך ב-3 חודשים את תקופת הניסיון, ולאחר שנדחתה הבקשה לסעד זמני – נמסר לעובדת באותו יום מכתב פיטורים.
"המנכ"ל התעלם לחלוטין מקיומה"
"נאמנים עלינו דברי העובדת כי מעמדה עורער בפועל מתקופת השיחה והלאה, והשיחה שיקפה את גיבוש ההחלטה לפטר את העובדת", פסק בית הדין. "העובדת, אשר נפגשת עם המנכ"ל והסמנכ"ל על בסיס יום-יומי במשרד אשר כולו "מסדרון וחצי"… אינה זוכה למענה לשאלה פשוטה ובסיסית: האם חוזה ההעסקה שלה מוארך אם לאו… מתוך דברי המנכ"ל משתמע כי לא ניהל עם העובדת פגישות עבודה מאז השיחה כפי שטוענת היא, והוא אף הודה כי מאז הגשת התביעה – התעלם לחלוטין מקיומה".
כך נקבע שהתנהגות המנכ"ל מצביעה באופן מפורש על כך שעמדת המשרד בדבר פיטורי העובדת גובשה עוד לפני אותה שיחה בה ניתנה לה תקופת ניסיון. "היות והחוזה עתיד היה להסתיים בסוף דצמבר, הרי שהיא לא היתה "מעניינת" ו"חשובה" עד כדי הטרחת משרד הדתות ליידעה על כך גם בתום תקופת ה'נסיון'", ציין בית הדין.
הובהר שגם אילו היה המעסיק נוהג כשורה ולא מסווה החלטתו בכיסוי של "ניסיון" וקורא לשיחה בשמה הנכון – שימוע לקראת פיטורים – עדיין היתה מוטלת עליו החובה להבהיר לעובדת בזמן אמת מה ייעשה בעניין הארכת תוקף ההסכם לאחר קיומה של אותה ישיבה. "ההימנעות מהבהרת המצב היא זו שהצריכה בסופו של דבר את העובדת להיזקק להליך שבו נקטה למתן סעד זמני, שכן סברה כי יש מקום להיאבק על מקום עבודתה", הוסיף בית הדין.
הסתרת המכתב מעוררת תמיהות
העובדת טענה שראייה נוספת לכך שההחלטה לפטרה התקבלה כבר במועד השיחה היא העובדה שהמכתב שנמסר לה בסופה הוכן מבעוד מועד.
במשרד הדתות הסבירו שהמנכ"ל והסמנכ"ל רצו להעביר ביקורת באופן בלתי-אמצעי, ורק לאחר מכן לתת לה את המכתב המפרט את הליקויים בתפקודה. "אף כי שתי הגרסאות אפשריות, נוטים אנו לקבל את זו של העובדת", קבע בית הדין.
"כיוון שהשיחה מתועדת בפרוטוקול, הרי שמכתב המסכם את הטענות העולות בה מתייתר. לחלופין, לוּ אכן היתה כוונה להבהיר את תוכן הפגישה מראש, היה מקום כי המכתב יימסר לעובדת קודם לשיחה באופן שתוכל להכין עצמה לטענות שיועלו כלפיה כבר בשיחה. כבישת המכתב עד לסיום השיחה מעוררת תמיהות, במיוחד בהצטבר כלל הראיות לעניין מועד גיבוש החלטת הפיטורים כאמור".
פגיעה בכבודהּ?
"אנו מאמינים לעובדת, אשר לא זומנה לשיחה כראוי ולא הוכנה לתוכנה, כי חשה בשיחה כמי שנמצאת ב'מארב מתוכנן'", נימק בית הדין את החלטתו. "השתכנענו בדחיקת רגליה וערעור מעמדה מלאחר השיחה, והתעלמות מנהלי משרד הדתות מנוכחותה. כל אלו העצימו את עוגמת הנפש אשר חשה ואת הפגיעה בכבודה. ממכלול נסיבות אלה מחד, ובהתחשב בתקופת העבודה הקצרה יחסית של העובדת מאידך, הגענו לכלל מסקנה כי יש לחייב את משרד הדתות לשלם לעובדת פיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים בסך 55,000 שקל".
בית הדין הבהיר שגם אם יתברר שבהחלטה על פיטורי העובדת היו שיקולים עניינים – כל עוד היו גם שיקולים זרים זכאית העובדת לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין. זאת על סמך פסיקת בית הדין הארצי לעבודה [ע"ע 363/07] לפיה "די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול, כדי ל'הכתימה', כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות שכאלה הם פיטורים שלא כדין".
עם זאת, משרד הדתות הוכיח לבית הדין שהשיקולים לפיטורי העובדת היו ענייניים ולא נבעו כתוצאה ממניעים פסולים, וכך רכיב זה של תביעת העובדת נדחה.
