בית הדין לעבודה בתל אביב חייב מעסיק לשלם לעובד תשלום עבור שעות נוספות בגובה כ-84 אלף שקל, לאחר שנדחתה טענתו לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד.
העובד הועסק במשך כ-13 שנים כנהג חלוקה בחברה העוסקת בשיווק והפצה של פירות וירקות ברחבי הארץ. לאחר סיום יחסי העבודה, הגיש תביעה נגד החברה בטענה לפיה הוא זכאי לתשלום שעות נוספות – שעתיים ליום לפי שיעור של 125%, ושעתיים נוספות בשיעור של 150%, לפי שכר חודשי בגובה כ-11 אלף שקל.
קראו עוד במעסיקולוג:
* מהם חמשת תנאי הפסיקה לתשלום שעות נוספות גלובלי?
* האם הסדר של קיזוז ימי חופשה בשל היעדרות עובד הוא חוקי? תלוי בנסיבות
* מחיר שכר גלובלי: פיצויים לעובדת בגובה 300 אלף שקל
* מבחני הפסיקה לזכאות העובד לתגמול שעות נוספות
* בית הדין לעבודה: מתי ניתן לכלול הוצאות נסיעה בשכר הגלובלי של העובד?
שכר כולל?
החברה טענה להגנתה שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד משום שלא ניתן לפקח על עבודתו, ולכן אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות.
בנוסף טענה החברה ששכר הבסיס של העובד עמד על 5,650 שקל, ושהפרמיות ששולמו לו היוו תשלום על הארכת משך זמן העבודה.
העובד טען מנגד שהפרמיות היו למעשה חלק מהשכר הרגיל שלו, ולכן יש לחשב את זכאותו לשעות נוספות לפי ערך שעה הנגזרת מחיבור בין השכר הבסיסי והפרמיות.
הוא ביסס את טענתו על פסק דינו של בית הדין הארצי מיוני 2018 [ע"ע 52804-12-15], בו טען המעסיק שהשכר הוא גלובלי וכבר כולל תשלום שעות נוספות, ונפסק שמדובר בשכר כולל האסור לפי החוק.
בית הדין הבהיר שהפעם המצב שונה, שכן במקרה הנוכחי החברה ביצעה הפרדה בין שכר היסוד לבין הפרמיות, וכן שכר היסוד ששולם בתלושים תואם את זה שנקבע בהסכם העבודה. בנוסף הובהר שהעובד עבד בפועל בשעות נוספות, ולכן סביר להניח שחלק מהפרמיות שולמו בסופו של דבר עבור עבודה שבוצעה בשעות שמעבר למשרה המלאה.
פרמיה ללא תנאי
עם זאת, בית הדין דחה כאמור את טענת החברה לפיה תשלום הפרמיות חושב על עבודה שהיא מעבר לעבודה הרגילה, שכן מהראיות עולה שהפרמיה שולמה החל משעת העבודה הראשונה. כך, אם העובד נסע לאילת, הוא קיבל פרמיה בסך 300 שקל גם אם לא עבד באותו יום בשעות נוספות.
בנוגע לרכיב שעות הנוספות הגלובליות, הסכום ששולם הוא 392 שקל בלבד, שאינם משקפים אף לא חלק קטן מהשעות הנוספות שביצע העובד בפועל.
כך נפסק שיש לחשב את זכאות העובד לתגמול עבור שעות נוספות לפי שכר בגובה כ-11 אלף שקל, מה גם שהחברה בעצמה שילמה לעובד פיצויי פיטורים על פי שכר זה – כלומר אף לשיטתה תשלום הפרמיות לא היווה תשלום עבור שעות נוספות, אלא חלק מהשכר.
פיקוח בכוח או בפועל
החברה טענה להגנתה שלא ניתן לפקח על שעות העבודה של הנהגים, נוכח אופי העבודה, ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד.
עם זאת, הוכח שלחברה היה פיקוח על עבודת העובד ועל שעות העבודה. העובד הגיש מדי יום דיווח של הנסיעות, ושכרו חושב בהתאם לדיווח שהגיש. החברה וידאה, לטענתה, שהעובד אינו חורג משעות הנהיגה שמתיר החוק.
הוכח שהעובד עבד בפועל מעל מכסת השעות למשרה מלאה, כדבר שבשגרה. לאחר חישוב השעות שבוצעו ולא שולמו, חויבה החברה לשלם לעובד על שעות נוספות תשלום בגובה כ-84 אלף שקל.
[סע"ש 35667-03-17]
<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא שעות נוספות >>