העובד חתם על כתב ויתור על זכויותיו, ובכל זאת נפסק לו פיצוי בגובה 130,000 שקל
מעסיקולוג10:56
ביה"ד הארצי קבע 5 מקרים בהם לכתב ויתור עליו חותם עובד לא יהיה תוקף משפטי | מדוע הסתמכה ההחלטה על תלושי שכר על אף שברובם המכריע נעשו תיקוניים ידניים?
בית הדין לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצויים בגובה כ-130,000 שקל לעובד בגין הפרת זכויותיו, על אף שחתם בתום תקופת העסקתו על כתב ויתור על טענות או תביעות עתידיות נגד המעסיק הנוגעות ליחסי העבודה ביניהם.
כ-3 שנים לאחר שהחלה החברה להעסיק את העובד כאיש אחזקה בבית מלון, היה מעורב העובד בתאונת עבודה בה נפגע בידו ובעקבות כך נעדר מהעבודה החל ממאי 2013, למשך כ-3 חודשים.
באוקטובר 2013 הודיעה החברה לעובד על פיטוריו לאלתר, ובינואר 2014 חתם העובד על מסמך שכותרתו 'פיצויים וגמל התחשבנות', לפיו הצהיר על קבלת המחאה כסילוק סופי מוחלט לכל תביעותיו ודרישותיו מהמלון לגבי כל תקופת העסקתו: "אני מאשר שקיבלתי את כל המגיע לי כחוק, אין לי תביעות ולא תהיינה לי כל תביעות למלון בעתיד בכל הקשור ליחסי עובד/מעביד בלבד".
עם זאת, כחודשיים לאחר מכן הגיש העובד תביעה בבית הדין לעבודה נגד המלון בטענה לקיפוח זכויותיו והפרת חוקים קוגנטיים, כלומר זכויות שאין לשנות אותן גם אם ניתנה לכך הסכמה מצד העובד.
העובד תבע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, היעדר שימוע, תשלום הפרשי שכר, אי מתן הודעה על תנאי העסקה, אי הפקדת כספים לקרן השתלמות ולקרן הפנסיה, וכן תשלום תוספת ותק.
בית הדין הארצי לעבודה [דב"ע 2-10/98] פסק כי המדיניות הכללית היא לתת תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם.
במקרים הבאים לא יינתן תוקף לכתב ויתור:
1. כתב הוויתור אינו ברור וחד משמעי. 2. לא הוסבר לעובד תוכנו או שלא הבין אותו. 3. העובד לא קיבל חשבון בו מפוטרים הסכומים שישולמו לו עם החתימה על כתב הוויתור. 4. קיים פגם במסמך עצמו. 5. לאחר חתימת כתב הוויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת החתימה על המסמך.
כך פסק בית הדין לעבודה שאין לתת תוקף משפטי לכתב הוויתור עליו חתם העובד, כיוון של פורטו בו האופן בו נערך גמר החשבון וממה מורכב סכום הסילוק, ושהעובד ידע על זכויותיו הקוגנטיות בטרם חתם על כתב הוויתור.
דוחות נוכחות מפוברקים?
טענה נוספת שהועלתה על ידי העובד היא שבמשך תקופת עבודתו נדרש להחתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה ממקום העבודה, מבלי ששולם לו גמול בגין שעות נוספות. המעסיק טען בתגובה שדוחות הנוכחות מפוברקים ואינם משקפים את שעות עבודת העובד בפועל, בשל העובדה שב-80% מהם נעשו תיקונים ידניים עוד לפני היציאה בפועל של העובד. עוד טען המעסיק שהעובד לא נדרש לעבוד שעות נוספות, והוא עשה זאת על דעת עצמו.
בית הדין הארצי לעבודה [עד"מ 19/07] פסק בעבר שתלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם ולנכונות הנתונים המפורטים בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנים מוטל נטל הראייה לכך. "יישום ההלכה הפסוקה מוביל לכך כי אימוץ רישום מכסת השעות המופיעה בדוחות הנוכחות, לא ערערה את התיקונים שבוצעו בהן ולא התנגדה לעצם ביצוע התיקונים באופן ידני בהסתמך על הדיווחים שסיפק העובד", קבע בית הדין במקרה הנוכחי. "משכך, מוטל הנטל על המעסיק להפריך את נכונות מכסת השעות הרשומה בתלומי השכר ואשר נמצאה זהה למכסת השעות המופיעה בדוחות הנוכחות".
תיקון בזמן אמת
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין לעבודה כי התיקונים הידניים המופיעים בדוחות הנוכחות תוקנו בזמן אמת והם משקפים נכונה את שעות עבודתו של העובד. לאחר בדיקת הדוחות, התברר שהעובד עבד מעל 200 שעות כל חודש, לעתים גם 7 ימים בשבוע, ולא קיבל גמול שעות נוספות וגמול עבודה בימי המנוחה השבועית. בנוסף הוא עבד בערבי חג ולא קיבל תגמול על שעות עבודה בחגים.
בנוגע לטענת המעסיק שצו ההרחבה מאפשר לו לנכות את הפסקות העובד לצורך חישוב שכרו, פסק בית הדין: "בהתאם להוראות צו ההרחבה, ניכוי הפסקה מותנה בכך שהמעביד איפשר לעובד לנצל את ההפסקה המגיעה לו, כך שהנטל על המעסיק להוכיח שהעובד יצא להפסקה מדי יום וביחס לאורך ההפסקה". מאחר שלא נמצא כל תיעוד או רישום להפסקות שניצל העובד – נדחתה טענה זו של המעסיק.
בית הדין לעבודה פסק לעובד פיצוי בסך 5,000 שקל בגין אי הפרשה לקרן השתלמות; 1,300 שקל כתוספת ותק; 123,000 שקל בגין גמול עבודה בשעות נוספות, בחג ומנוחה השבועית; 5,000 שקל בגין אי הודעה על תנאי עבודה; וכן 2,000 שקל בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. בנוסף חויב המעסיק בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 שקל.
