אושרה ייצוגית נגד 5 קבוצות הביטוח הגדולות בטענה לגביית יתר של דמי ניהול בפנסיה

בית המשפט בתל אביב אישר לפני מספר ימים בקשה שהוגשה בשנת 2008 להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית בסך 2.3 מיליארד שקל נגד קבוצות הביטוח הפניקס, הראל, כלל, מנורה מבטחים ומגדל, בטענה שהחברות נוהגות לגבות דמי ניהול המכונים 'תת-שנתיות' בנסיבות או בסכומים החורגים מהמותר.

לטענת התובעים, החברות נוהגות לגבות שלא כדין ובניגוד לחוזרי הפיקוח על הביטוח את התשלום במספר דרכים: גביית התשלום ביחס לגורם הפוליסה, לרכיב החיסכון, לפוליסה שאינה ביטוח חיים וכן בשיעור הגבוה מהמותר. התובעים דורשים שהחברות ישיבו לכלל החוסכים את הכספים שנגבו שלא כדין, ובנוסף ישנו את הנהלים לפיהם הן פועלות כיום.

בענף ביטוחי החיים קיימים ביטוחי חיים רגילים וביטוחי חיים משולבים בחיסכון פנסיוני – עד שנת 1992 הונפקו פוליסות שבהן התשואה למבוטחים היתה קבועה וידועה מראש והובטחה באג"ח ייעודי שהונפק על ידי הממשלה ("מבטיחות תשואה"), והחל משנה זו הונפקו פוליסות שבהן כספי המבוטחים הושקעו על ידי חברות הביטוח בשוק ההון, ובתשואה התחלקו חברות הביטוח והמבוטחים לפי כללים שנקבעו מראש ("משתתפות ברווחים").

על פי הנחיות אגף שוק ההון באוצר, בביטוחי חיים בלבד רשאי חברת הביטוח בתנאים מסוימים לגבות מהמבוטח תשלום הנקרא 'תת שנתיות'. זאת, כאשר תעריף הביטוח נקבע בסכום שנתי אך התשלום מבוצע בפועל במספר תשלומים. השיעור המקסימלי חל כאשר הפריסה היא ל-12 תשלומים. בנוסף, את גורם תת-השנתיות ניתן לגבות אך ורק בקשר לביטוח חיים, אך לא בנוגע לרכיב החיסכון בביטוח חיים משולב בחיסכון.

ביחס לתכניות "פוליסות מבטיחות תשואה" עמד עד שנת 2000 השיעור המקסימלי על 6%, ואילו ביחס לתכניות "משתתפות ברווחים" עמד שיעור זה על 4%.

למרות זאת, טוענים התובעים, חברות הביטוח גובות את תוספת התת-שנתיות גם ביחס לרכיב הקרוי 'גורם פוליסה', אשר איננו חלק מתעריף הביטוח או הפרמיה, ומדובר בתשלום חודשי ולא שנתי – כך שממילא הוא אמור להיגבות באופן חודשי בלבד.

עוד נטען כי לעתים נגבה תשלום זה בשיעור מעבר למותר, וגם ביחס לפוליסות ביטוח שאינן פוליסות חיים. העיוות החמור ביותר בנהלים של החברות, כך נטען, הוא שהן גובות את רכיב התת-שנתיות גם ביחס לאותו חלק של הפרמיה בביטוח חיים משולב חיסכון, וממשיכות לגבות ביחס לפוליסות "מבטיחות תשואה" תת-שנתיות בשיעור של 6%.

"כיסוי עלויות אדמינסטרטיביות"

חברות הביטוח טענו מנגד כי הטעם בגביית תת-שנתיות נועד לכיסוי עלויות אדמינסטרטיביות שונות שכרוכות בגביית סכום קבוע מראש במספר תשלומים, וכן כתוספת המתבקשת לערכו של סכום כזה, שחושב מראש בהנחה שישולם במלואו בתחילת שנת הביטוח ומשולם בתשלומים. זאת, בדומה לרציונל של תוספת ריבית בגין פריסת מחיר למספר תשלומים.

בנוסף טענו החברות כי חוזרי הפיקוח המסדירים את גביית גורם הפוליסה קובעים במפורש שגורם הפוליסה יתווסף לתעריף במועד תחילת הביטוח ויהווה חלק מהתעריף לכל דבר ועניין.

בית הדין לעבודה קיבל כאמור את הבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית, לאחר שקבע שקיימת אפשרות סבירה לכך שהסוגיות העובדתיות והמשפטיות תוכרענה לטובת קבוצת התובעים.

נפסק שקבוצת התובעים מוגדרת ככל מי שהתקשר עם חברות הביטוח הנתבעות או מי מהן בחוזה ביטוח, ונגבה ממנו תשלום בגין תת-שנתיות ביחס לרכיב החיסכון בביטוח חיים מעורבים בחיסכון או ביחס לגורם הפוליסה או בפוליסות המבטחות בריאות, נכות, מחלות קשות, אובדן כושר עבודה וסיעוד.

[ת.א. 1018/08 ; בש"א 1264/08]