בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של מועמד שטען שהסיבה לכך שהוחלט שלא לקבלו לתפקיד היתה מוגבלותו הנפשית מזה שנים, בעקבות ילדותו הקשה בצל הורים ניצולי שואה.
מעסיקים יכולים ללמוד מפסק הדין על החשיבות בנקיטת משנה זהירות במצבים בהם מועמד משתף מיוזמתו במידע אישי ורגיש במיוחד, שכלל לא נשאל לגביו, שכן ייתכן שהדבר נובע ממניעים פסולים דוגמת רקיחת תביעה משפטית.
הסיבה לכך שמעסיק נדרש לפצות מועמדים שלא התקבלו לתפקיד לאחר שנשאלו למידע שאסור לו להפלות בגינו (מצב משפחתי, גיל, גזע, דעת, נטייה מינית, מגבלה פיזית ונפשית וכו'), היא שבית הדין מביא בחשבון שייתכן שההחלטה לדחות את מועמדותם נשענה על מידע זה, ובכך הם הופלו לרעה. באופן דומה, מעסיק עלול להיחשד באפליה על בסיס מידע שמועמד שנדחה הביא לידיעתו לגמרי ביוזמתו.
כך, באפריל 2019 בית הדין קיבל את טענת המעסיק לפיה התובע כלל לא היה מעוניין בתפקיד וספק אם היה כשיר אליו, ובכל זאת פסק לו פיצוי בגין אפליה על רקע גזע. חודשיים לפני כן נפסק פיצוי בגובה 15 אלף שקל למועמדת, על אף שהוכח שהיא יצרה באופן מכוון רושם מוטעה שהיא בהיריון כדי לגרום למעסיק לדחות את מועמדותה – במטרה לזכות בפיצוי בגין אפליה.
לפני כ-3 שנים פסק בית הדין שהמוטיבציה האמיתית שהביאה את התובעת לפנות לחברה בעקבות מודעת הדרושים היתה ניסיון חסר תום לב לבסס עילת תביעה מכוח החוק ולזכות בהתאם בפיצוי כספי, ללא כוונה אמיתית להתקבל לעבודה. זאת לאחר שהתובעת, שמתפרנסת מייעוץ מס ותיווך דירות, הקליטה את המעסיק מסביר לה שהוא לא מקבל לתפקיד נשים לתפקיד שדורש כוח פיזי, ולאחר מכן תבעה ממנו פיצוי על אפליה – תביעה שנדחתה במלואה.
עבר קריסה נפשית
במקרה הנוכחי התובע, יליד סוף שנות ה-50, נשוי ואב לילדים, הגיש מועמדות לחברה העוסקת בשיווק ומכירות, לתפקיד נציג מכירות אצל אחד מלקוחות החברה – גוף פיננסי גדול.
בשיחה טלפונית ראשונה עם רכזת הגיוס של החברה, הוא ציין בפניה בין היתר שכ-15 שנים לפני מועד השיחה הוא עבר קריסה נפשית.
לאחר מכן זומן התובע להליך של הדרכה ומיון שהתקיים במטה החברה במשך שלושה ימים, במסגרתו עברו המועמדים מספר רב של הדרכות, מבדקים ביטחוניים, מבדקי אמינות, לימוד הרגולציות הרלוונטיות, נהלי עבודה וכן תכנים שיווקיים ומכירתיים.
ביום השני להדרכה נמסר לתובע שנמצא שאינו מתאים לתפקיד. לאחר שביקש לדעת מדוע, נמסר לו שמדובר ב"אי התאמה מבחינת המדריכה", שהיתה נציגת הלקוח. הוא ביקש להבין את משמעות המונח "אי התאמה", אולם לא נמסרו לו תשובות נוספות.
אפליה אסורה?
המועמד הגיש תביעה נגד החברה בטענה לפיה מאחר שלא קיבל תשובה סדורה ומניחה את הדעת המבהירה מדוע נקטע הליך המיון וההכשרה, הוא סבור שדחיית מועמדותו היתה בעקבות מוגבלותו הנפשית, ומכאן שמדובר באפליה פסולה.
החברה טענה להגנתה שההחלטה לסיים את הליך המיון וההכשרה התקבלה מטעמים מקצועיים של אי התאמה לתפקיד, ושאיש מהמעורבים בהליך הגיוס עצמו כלל לא ידע על מוגבלותו הנטענת של התובע.
התובע מצדו טען שביום הראשון להכשרה הוא ציין בטופס 101 אותו מילא שהוא מקבל קצבת נכות מחברת הביטוח מגדל, וכך החברה יכלה לדעת שיש לו נכות, גם אם הרכזת שסיפר לה על הקריסה הנפשית לא מסרה להם את המידע בעצמה.
פרשנות גמישה ורחבה
לאחר שבחן את טענות הצדדים, פסק בית הדין שהתובע כלל לא הוכיח שהוא אכן אדם עם מוגבלות הזכאי להגנת החוק הנטענת. זאת מאחר שהחוק מגדיר אדם עם מוגבלות כ"אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".
בית הדין הארצי לעבודה אמנם פסק באוקטובר 2018 [ע"ע 34784-10-16] שיש לפרש בגמישות ובהרחבה את הגדרת המונח "אדם עם מוגבלות", ואין דרישה הכרחית להצגת אישור רפואי לכך, אולם נדרשים בדרך כלל מסמכים רפואיים לצורך הוכחות הלקות והשלכותיה.
במקרה זה, התובע לא צירף בתמיכה לטענתו כל מסמך התומך בטענה שיש לו נכות נפשית, ולא הביא כל ראיה נוספת פרט להצהרה לקונית, אותה כינה בית הדין "דלה ובלתי מפורטת".
בחרו מועמדים בפינצטה
למרות שנפסק שהתובע אינו אדם עם מוגבלות ועל אף שלא נדרש לכך, התייחס בית הדין לטענות האפליה וקבע שממילא אין להן כל בסיס. בנוגע לטענת התובע לגבי טופס 101, בית הדין קבע שכל שמצוין בטופס הוא שהתובע מקבל קצבה מחברת הביטוח, ולא ניתן ללמוד מהאמור שהוא מקבל קצבת נכות ומהי סוג הנכות שבגינה משתלמת הקצבה.
התובע אמנם סיפר לרכזת בשיחת הטלפון הראשונה עמו שהוא עבר התמוטטות נפשית לפני כ-15 שנים, אך עניין זה אינו מלמד בהכרח על נכות נפשית, וממילא לא היווה הדבר מכשול שכן הוא הרי זומן להתחיל את הליך המיון וההכשרה.
בנוסף רק 3 מתוך 11 ממשתתפי הליך המיון וההכשרה בו השתתף התובע סיימו את ההליך בהצלחה, הוכחה נוספת המחלישה את טענות התובע לאפליה. כך נדחו כל טענותיו, והוא חויב לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
[מס' ההליך שמור במערכת על מנת לשמור על פרטיות התובע]
