העובדת אמרה ללקוח שהמעסיק שקרן ורמאי. נדחתה תביעת לשון הרע נגדה לאחר שהוכיחה שדיברה אמת

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה שעל אף שהמעסיק הוכיח שהעובדת פרסמה נגדו לשון הרע, בין היתר בפני לקוח גדול לו נתנה העובדת שירות מטעם המעסיק, הוא אינו זכאי לפיצוי מאחר שהדברים שאמרה הוכחו כנכונים.

"יש לקחת בחשבון שלעתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריתחא (בשעת כעס – מעסיקולוג). לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי", הבהירה השופטת שגית דרוקר.

"הפסיקה עמדה על חובתו וזכותו של מעסיק להעיר לעובדיו הערות תוך העברת ביקורת על אופן התפקוד כחלק מניהול רגיל שלא ניתן להפרידו ממכלול יחסי עבודה", הוסיפה השופטת דרוקר. "סבורה אני כי על אותו משקל גם עובד רשאי לנקוט בהליכי בירור מול מעבידו ללא חשש תמידי מפני תביעות עתידיות".

קראו עוד במעסיקולוג:
* "את שקרנית": אילו אמירות בפגישות עבודה ייחשבו ללשון הרע?
^* המעסיק גייס בחשאי מחליף, העובד יפוצה ב-15,000 שקל
^* התחייבה לא לבצע שעות נוספות, אך המעסיק חויב לשלם עבורן כ-85,000 שקל
^* בית הדין הארצי לעבודה: מה מותר לשאול מועמדת בנוגע לזמינותה?

"סוף גנב לתלייה"

העובדת הועסקה במשך שנה כמפתחת בחברה העוסקת בפיתוח תוכנה. מקום עבודתה הקבוע היה במטה של רשת מזון גדולה, אחד מלקוחות החברה. לאחר פיטוריה, הגישה החברה נגד העובדת תביעת לשון הרע בסך 250 אלף שקל, בטענה לפיה העובדת נהגה להכפיש את שמו של בעלי החברה.

כך למשל, היא שלחה לו מייל אליו היתה מכותבת גם בכירה ברשת המזון האמורה, וכינתה אותו "עבריין חוק", טענה שהוא משקר פעם אחר פעם, וחתמה במילים: "ולסיכום – העולם הוא עגול, וסוף גנב לתלייה".

עוד נטען שהעובדת אמרה למנהלת החשבון באותו ארגון שהוא נוכל, ויעצה לה להימנע מלעבוד איתו, ואף איימה עליו שתחסל לו את העסק. העובדת הודתה בבית הדין שאכן אמרה את הדברים שיוחסו לו, אך טענה שעומדת לה הגנת החוק מאחר שמדובר בדברי אמת.

העדר מודעות מוחלט

המעסיק ביצע השלמת כספי פנסיה להם היתה זכאית העובדת במהלך תקופת עבודתה רק לאחר סיום עבודתה, ורק בעקבות תביעה שהוגשה נגדו, על אף שמדובר היה בעשרות אלפי שקלים שנוכו ממשכורתה ונותרו בידי המעסיק במשך 8 חודשים בניגוד לחוק.

"התרשמתי שהתובע כלל לא מבין ומפנים את חומרת התנהגותו כמעסיק ואת פגיעתו בעובדיו", ציינה השופטת דרוקר בהחלטתה. "התרשמות זו מבוססת על עדותו במהלך ההליך שהחלה בחוסר אכפתיות מופגנת ביחס למועדים שבהם בוצעו הפרשות לפנסיה… לכל אורך הדרך התגלה העדר מוחלט של מודעות להשלכות שיש להתנהלותו כבעלי החברה על סביבתו".

"המעסיק הקל ראש בדבר חשיבות הפקדת כספי הפנסיה של העובדת בזמן, במיוחד כשמדובר בזכות קוגנטית שיש חשיבות מרובה להפקדת כספים במועד מדי חודש בחודשו, כדי שלא יאבד העובד את זכויותיו בקרן הפנסיה וייוותר ללא כיסוי ביטוחי מתאים, ללא ידיעתו וללא עוול בכפו", הוסיפה השופטת.

לא חרג מפרופורציה

בית הדין פסק שנוסח פרסום הדברים על ידי העובדת לא חרג בהיקפו מגדר הסביר, מאחר שהמייל לא נשלח בתפוצה רחבה, לא פנה לציבור רחב של קוראים, ולא חרג מפרופורציה מהסביר בנסיבות המקרה.

בית הדין התרשם שהמעסיק אינו מבין את חובותיו ואינו רואה פסול בכך שכספי הפנסיה הועברו באיחור, למרות שמדובר באיחור של תקופה לא מבוטלת, והתייחס לטענה זו של המעסיק כך: "אכן כטענת העובדת – לקרוא ולא להאמין!".

כך נדחתה תביעת המעסיק, אולם בית הדין קיבל את התביעה הנגדית שהגישה העובדת נגדו וחייב אותו לשלם לה הפרש פיצויי פיטורים בסך 4,000 שקל וכן תשלום עבור שעות נוספות בסך כ-18 אלף שקל.

[סע"ש 49184-06-17]

<< לחצו לצפייה בפסקי דין בנושא לשון הרע נגד עובד >>