בוטל פסק דינו של בית הדין לעבודה: "המעסיק לא גילה ערנות ורגישות מספקת"
מעסיקולוג15:30
זמן קצר לאחר סיום העסקתו של העובד, פורסמה ידיעה בירחון היוצא מטעם הארגון אודות הנסיבות בגללן פוטר
בית הדין הארצי לעבודה ביטל היום (א') את פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב [סע"ש 44559-12-12], שדחה בספטמבר 2016 את תביעתו של עובד נגד מעסיק לפיצוי בגין לשון הרע שהביא לפגיעה בשמו הטוב, עקב פרסום פיטוריו בעלון שהופץ בקרב אלפי עובדים.
העובד הועסק במשך 17 שנים כטכנאי רנטגן ואיזוטופים בבית חולים, ופוטר מעבודתו על רקע הוצאת חומר רדיואקטיבי מבלי לקבל אישור של מנהל המכון ומסירתו לחברה מסחרית, המשמשת כקבלן חיצוני בבית החולים בו עבד.
זמן קצר לאחר פיטוריו, פורסמה ידיעה בירחון היוצא מטעם בית החולים, אשר מופץ בקרב כ-6,000 עובדיו בבתי החולים שניידר, דווידוף, בלינסון ובית חולים השרון.
הידיעה הופיעה בעמוד השער של הירחון, במסגרת טורו האישי של מנהל בית החולים, ובה נכתב: "נאלצנו החודש לפטר עובד ותיק, אשר נתפס במעילה ובגניבת ציוד. הנושא אף הועבר לטיפול משטרת ישראל. ברצוני להדגיש כי נושא טוהר המידות עומד בסדר עדיפות גבוה. כל חריגה תטופל במלוא חומרת הדין".
העובד פנה לרשות השיפוט בהסתדרות בתביעה לביטול פיטוריו, אך תביעתו נדחתה. בפסק הבוררות נקבע מפורשות שהעובד פוטר בשל מעילה באמון בתפקיד, ולא בשל גניבה.
בסמוך לפיטוריו, ובטרם פנה לרשות השיפוט בהסתדרות, הגיש העובד תביעה בעילת לשון החוק בגין הפרסום. בית הדין האזורי בתל אביב קבע שהפרסום היווה "לשון הרע" כהגדרתו בחוק, ובאשר להגנות הקבועות בחוק נפסק שלא עומדת למעסיק "הגנת אמת בפרסום" הקבועה בסעיף 14 לחוק (ראו מסגרת).
"לא יכולה להיות מחלוקת כי העובד נטל את החומר הרדיואקטיבי, ללא הסכמת בית החולים, תוך הטעיה, אי אמירת אמת וניסיון למרמה", הבהיר בית הדין האזורי. "דא עקא, שהמעסיק לא הוכיח כי העובד אכן גנב או ניסה לגנוב את החומר". למרות כל זאת, נפסק שלזכות המעסיק עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיפים 15(2), 15(3) או 15(7) לחוק.
"מדובר ברכוש ציבורי שנועד, במישרין או בעקיפין, להציל חיים. לא פחות מכך", ציין בית הדין האזורי בהחלטתו. "לכן, מן הראוי שיביא לידיעת העובדים הרבים מידע חיוני ורלוונטי שיש בו כדי להתריע ולהרתיע אחרים מלנהוג באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טוהר מידות… בחירת 'האכסניה' לפרסום, בעיתון שמופץ לכלל העובדים, הנה הבחירה הטבעית והיעילה ביותר לכך. לטעמנו, מדובר בפרסום מידתי שנעשה בתום לב גם בשל העובדה כי שמו של העובד כלל לא הוזכר וכך גם לא הוסגר כל פרט שעלול היה לביישו ברבים, שלא לצורך".
בית הדין הארצי לעבודה הבהיר היום שלעניין יישום הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק, מקובל עליו העיקרון לפיו מעסיק רשאי להביא לידיעת עובדים, לרבות באמצעות פרסום ברבים בעלון, את מדיניותו לעניין הפרות משמעת חמורות במקום העבודה, לרבות אלה הכרוכות בפגיעה בטוהר המידות. כמו כן, פרסום זה עשוי להיות אגב מקרה פרטני המדגים את המדיניות הכללית במקום העבודה.
"מידע מעין זה משרת את האינטרס הניהולי של המעסיק ואת אינטרס העובדים בידיעת התוצאות העלולות להיות למעשה מסוג זה", נימק בית הדין הארצי את עמדתו. כלומר, תכלית הפרסום היתה לגיטימית בעיני בית הדין הארצי, אך הובהר שהיא אינה מחסנת את כלל תכני הפרסום מפני בחינתם בראי יסודות סעיף 15 לחוק.
"אנו מוצאים כי בנסיבות העניין בית הדין האזורי לא נתן דעתו לשאלה האם הפרסום בדבר ייחוס עבירת הגניבה חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, וזאת במיוחד עת קבע כי המעסיק לא הוכיח שהעובד גנב או ניסה לגנוב", הוסיף בית הדין הארצי. "החריגה מתחום הסביר מחוזקת נוכח כך שהמדובר בפרסום בעל תהודה רחבה לכלל העובדים, והוא נעשה בכתב, להבדיל משיחה ספונטנית. היינו, למעסיק היתה אפשרות לבחור ולשקול מילותיו בקפידה ובזהירות טרם הפרסום, והוא לא גילה ערנות ורגישות מספקת בבחירת נוסחו".
דיווח ענייני והבהרת נורמות התנהגות
בית הדין הארצי קבע שנסיבות המקרה הנוכחי שונות ממקרה אחר שהוביל בעבר לפסיקה הפוכה [ע"ע (ארצי) 46548-09-12], בו המעסיק הסתפק בדיווח ענייני על עילות הפיטורים ובהבהרת נורמות ההתנהגות המצופות מהעובדים, מבלי להוסיף פרטים נוספים שיכולים היו לפגוע מעבר לצורך בכבודה של העובדת ופרטיותה. בנוסף, במקרה הקודם המעסיק לא הפיץ את הפרסומים ברחבי החברה כולה, אלא הפנה דברים לצוות הרלבנטי.
"נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו, נוכח תפוצתו הנרחבת של הפרסום והעובדה שברישא גלומה פוגעניות העולה על הנדרש", נימק בית הדין את החלטתו לפיה העובד זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב עקב הפרסום בעלון. עם זאת, בקביעת גובה הפיצוי נתן בית הדין הארצי משקל לכך שתכלית הפרסום היתה בבסיסה לגיטימית, ושמדובר היה במעשה חמור של מעילה באמון אשר הצדיק פיטורים, כפי שנקבע בפסק הבוררות שהפך חלוט.
סכום הפיצוי הועמד על גובה מתון של 25,000 שקל, המשקף לעמדת בית הדין הארצי את האיזון הראוי בין כלל הנסיבות לבין הפגיעה בעובד, אשר יוחסה לו ללא כל צורך, עבירה חמורה של גניבה ממעסיק טרם ליבון מלוא העובדות. בנוסף חויב בית החולים לשלם לעובד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 10,000 שקל.
בסמוך לפיטוריו, ובטרם פנה לרשות השיפוט בהסתדרות, הגיש העובד תביעה בעילת לשון החוק בגין הפרסום. בית הדין האזורי בתל אביב קבע שהפרסום היווה "לשון הרע" כהגדרתו בחוק, ובאשר להגנות הקבועות בחוק נפסק שלא עומדת למעסיק "הגנת אמת בפרסום" הקבועה בסעיף 14 לחוק (ראו מסגרת).
