בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לפני ימים אחדים תביעה שהוגשה על ידי 32 עובדים בחברת פלאפון, שפרשו במסגרת תכנית פרישה מנובמבר 2013. זאת לאחר שטענו שהם זכאים לבונוס שניתן לעובדי החברה לאחר פרישתם בגין שנת עבודתם האחרונה, ובנוסף טענו שהופרה זכותם לשימוע לפני פיטורים.
על פי תכנית הפרישה, העובדים שסיימו את עבודתם במסגרת התכנית קיבלו מענק פרישה חד פעמי שחושב לפי מספר חודשי שכר השווה למספר שנות הוותק המלאות שהשלימו בחברה. כל אחד מהתובעים חתם על הסכם פרישה אשר כלל בין היתר פירוט תשלומים להם היה זכאי.
קראו עוד במעסיקולוג:
* מחקר חדש מציג: מודל לניבוי התפטרות עובדים
* עילת פיטורים סובייקטיבית: די בכך שמבחינת המעסיק התנהלות העובד לא היתה תקינה
* לעובד נמסרו מכתב פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אך נדחתה טענתו שפוטר
* העובד דרש בונוסים עבור התקופה שנעדר מהעבודה, וזכה בתביעה
הסכם הפרישה קבע כי לתובעים זכאות ל"מענק חתימה" בנוסף לסכומים להם הם זכאים על פי הסכם הפרישה, במידה והטבה זו תוסדר בהסכם הקיבוצי העתידי.
ואכן, ההסכם הקיבוצי שנחתם בדצמבר 2013 הסדיר את הזכאות לתשלום מענק חתימה גם לעובדים שסיימו את עבודתם במסגרת תכנית הפרישה לפני המועד שנקבע לתשלום המענק. כך קיבלו התובעים סכום כסף נוסף בהתאם לוותק של כל אחד מהם.
בונוס – חלק מתנאי העבודה?
בתחילת 2014 קיבלו עובדי פלאפון בונוס שנתי בגין שנת 2013. התובעים, שמרביתם הועסקו בחברה במשך שנים רבות, טענו שהבונוס השנתי היה חלק מתנאי עבודתם והם קיבלו אותו מדי שנה, ולכן גם הם זכאים לקבלתו.
לטענתם, ועד העובדים "מכר" את זכויות הפורשים לטובת "קניית" זכויות הנשארים. כך, לטענתם, הם קופחו לעומת העובדים שנשארו לעבוד ולעומת אלה שפרשו אחריהם.
עוד טענו התובעים, שביום החתימה על ההסכם הקיבוצי הם עדיין היו עובדי פלאפון, עובדים קבועים, ולכן חל עליהם ההסכם הקיבוצי. לטענתם, ההסתדרות הפרה את חובת תום הלב והנאמנות שלה כלפיהם בייצוג האינטרסים שלהם מול פלאפון, וחל לכאורה ניגוד עניינים מובנה בין אינטרס ועד העובדים שפעל מטעם ההסתדרות לבין אינטרס התובעים הנמנים על קבוצת הפורשים.
מאחר שאף אחד מחברי ועד העובדים לא נמנה על קבוצת הפורשים, כך נטען, לא היה לוועד העובדים לכאורה כל אינטרס לייצג כראוי את הפורשים.
פלאפון: עסקת חבילה שאין לפרק
מנגד טענה פלאפון טענה להגנתה שהסכם הפרישה האישי מהווה עסקת חבילה שאין לפרק: קבלת זכויות כלכליות עודפות ומיטיבות הרבה מעבר לקבוע בחוק או בהסכם ההעסקה, מיצוי זכויות וויתור על טענות ותביעות ביחס לכספים נוספים. התובעים ויתרו באופן מודע, רצוני ומפורש על הבונוס השנתי.
פלאפון טענה שקיימה את חלקה בעסקה, והתובעים שקיבלו בזמן אמת תנאים מפליגים, וכעת הם מבקשים להותיר כספים אלה בידם תוך דרישה לכספים נוספים.
בנוגע לטענת התובעים לפיה פוטרו ללא שימוע, טענה פלאפון להגנתה שהתובעים הם אלה אשר פנו אל החברה וביקשו לסיים את העסקתם בדרך של פרישה רצון.
הטענה לפיה פרישה מרצון היא "הצעה להיות מפוטרים" חותרת לטענת פלאפון תחת הרציונל של תכניות פרישה מרצון, שכן אלה באות לעולם דרך כלל כאלטרנטיבה לפיטורים.
עוד טענה פלאפון שלולא היו בוחרים התובעים לפרוש במסגרת תכנית הפרישה, אין ודאות שהיו מפוטרים לאחר ההסכם הקיבוצי. אם היו בוחרים להתפטר במועד אחר, מוקדם או מאוחר שלא במסגרת תכנית פרישה מרצון, היו מקבלים תנאים פחותים. אף העובדים אשר פרשו בתכנית הפרישה מסוף שנת 2014 אשר תנאיה הוסדרו בהסכם קיבוצי מיוחד – לא היו זכאים לבונוס שנתי.
קונספירציה – האמנם?
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהובאו בפניו, דחה כאמור בית הדין את התביעה, ופסק שהתובעים לא הוכיחו שפלאפון וההסתדרות קשרו קשר על חשבונם בניסיון לפתות אותם להסכים לפרישה בתנאים פחותים שיחסכו לפלאפון כסף.
להיפך, בית הדין שוכנע שהסכם הפרישה הוא פרי הישג של ארגון העובדים, לאור דרישת פלאפון במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם הקיבוצי לפטר עובדים.
"שוכנענו כי התובעים ידעו והבינו היטב את תנאי הסכם הפרישה והסכימו לוותר על כל זכות שלא באה בגדר ההסכם", הוסיף בית הדין. "בחתימתם על הסכם הפרישה יצאו התובעים ממערך העובדים עליהם נועד לחול ההסכם הקיבוצי והוראותיו לא חלות עליהם ואף לא היתה כוונה להחיל אותו עליהם".
"כיוון שהתובעים קיבלו את תנאי תכנית הפרישה ופנו אל פלאפון בבקשה לסיום עבודה על פי תכנית הפרישה, לא חלה החובה לעריכת שימוע במתכונתה המקובלת ואין מקום לטענת התובעים כי יש להשוות את ההליך לפיטורי צמצום ולפסיקה אשר מתייחסת לפיטורים אלה", הבהיר בית הדין.
[סע"ש 18505-01-15]