נדקרה בדרכה לחנות תכשיטים ביום בו הסתיימה העסקתה, נפסק שמדובר כפגיעת עבודה

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה שעל אף שהתובעת חרגה ממסלול ההגעה לביתה מהעבודה ביום בו הסתיימה העסקתה – אירוע הדקירה בו היתה מעורבת נחשב ל"תאונת עבודה", ומזכה אותה בפיצוי מטעם המוסד לביטוח לאומי.

התובעת, ילידת 1993, הועסקה על ידי חברת תקשורת גדולה במשך כשנה, תחילה כנציגת שירות ולאחר מכן כמנהלת הפצה. מקום העבודה היה בתל אביב, ומקום מגוריה היה ברמלה.

בעקבות צמצומים, הוזמנה התובעת לשימוע לפני פיטורים, ו-4 ימים לאחר מכן היא הגיעה ליום עבודתה האחרון, במהלכו נמסר לה מכתב פיטורים ואישור על תקופת העסקתה. היא החזירה את הציוד, חתמה על "טופס טיולים" וסיימה לעבוד בשעה 11:30.

לאחר שיצאה ממקום עבודתה, הלכה התובעת לתחנת הרכבת עזריאלי הסמוכה, עלתה על רכבת ללוד, ומתחנת הרכבת ללוד לקחה מונית שירות לרמלה, שם לטענתה הייתה אמורה לעלות על מונית שירות המגיעה עד לביתה.

לאחר שירדה ממונית השירות הראשונה, ראתה לפתע חנות תכשיטים, וחשבה להיכנס אליה כדי לברר בנוגע לעלות תיקון שרשרת. עם זאת, עוד לפני שנכנסה התובעת לחנות היא חשה לפתע דקירה עזה בגבה וראתה מישהו ממשיך לרוץ.

ממקום האירוע הובהלה התובעת באמצעות אמבולנס של מד"א לבית החולים "אסף הרופא". היא התקבלה ביחידה לטיפול נמרץ, שם בוצע לה ניתוח להוצאת הסכין מגבה, והיא הועברה לאשפוז.

לאחר ששוחררה לביתה, המשיכה לסבול מכאבים עזים בגבה ומטראומה קשה, פחדה לצאת מהבית ולא ישנה בלילות. היא לא הוכרה כנפגעת לפעולות איבה כיוון שנטען שהדוקר, שהנו בן מיעוטים, אינו מחבל אלא אדם המעורער בנפשו.

המוסד לביטוח לאומי סירב לבקשתה להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", בטענה לפיה אף אם היתה התובעת בדרכה למעונה – עצירתה ושהייתה בחנות התכשיטים הייתה לעניינים אישיים, ומצביעה על כך שהייתה זו הפסקה של ממש מהדרך המקובלת מהעבודה.

בית הדין פסק, על בסיס חומר הראיות, שבשבוע האחרון לעבודתה, חל שינוי ב"דרך המקובלת" של התובעת להגיע ולחזור מהעבודה, כיוון שלא הגיעה יותר עם רכב. "לכן שוכנעתי כי הירידה ברחוב הרצל לצורך לקיחת מונית שירות נוספת היה מסלול 'הדרך המקובלת' של התובעת, וכי לא נסעה לרחוב הרצל במיוחד לצורך ביצוע סידורים אישיים אלא זה היה מסלול חזרתה הביתה", קבעה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש. "ערה אני לכך כי התובעת נשאלה מדוע לא לקחה אוטובוס, שעה שיש אוטובוס ישיר לביתה מתחנת הרכבת. אולם התובעת הסבירה כי אינה חשה בטוב בנסיעה באוטובוס והסבריה מקובלים על בית הדין".

עוד קבעה השופטת שמטרת העובדת להיות בחנות התכשיטים, שכלל לא מומשה, בכל מקרה לא ניתקה את הקשר של ההליכה מהעבודה למקום מגוריה. "שוכנעתי כי התובעת לא ירדה ברחוב הרצל כדי לתקן את השרשרת, אלא ירדה ברחוב הרצל כי זאת הדרך אותה נהגה לעשות בדרכה מהעבודה לביתה, ופנייתה לחנות התכשיטים היתה באופן ספונטני".

כך נפסק שאירוע הדקירה נחשב ל"תאונת עבודה", ומזכה את התובעת בפיצוי בהתאם מהמוסד לביטוח לאומי.

[ב"ל 15587-10-15]

<< לחצו לצפייה: פסיקה חדשה בדיני עבודה >>