פסיקה: כ-280 אלף שקל עבור שעות נוספות לבעל מניות שעבד בחברה

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה תשלום עבור שעות נוספות בסך כ-280 אלף שקל, לעובד שהיה בעל מניות בחברה. נדחתה טענה המעסיק לפיה מדובר במשרת אמון, וכן שמדובר בעבודה שלא ניתן לפקח עליה – שני מצבים בהם עובד אינו זכאי לתגמול שעות נוספות כקבוע בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

"גם אם היה יוצא העובד מהעבודה בשעה מוקדמת יותר… או באמצע היום, ולא נערכה עימו התחשבנות כלשהי על השעות הללו בהן לא נכח במקום העבודה, אין הדבר מוכיח כי לא ניתן היה לפקח על עבודת העובד, אלא שהמעסיק בחר שלא לפקח עליו בפועל על עבודתו", הבהיר בית הדין בהחלטתו.

העובד החל לעסוק בשנת 2008 כשכיר בחברה העוסקת בניהול מוסכים. מספר חודשים לאחר תחילת עבודתו, קיבל 25% מניות בחברה במסגרת הסכם שכותרתו "הסכם להעברת מניות במתנה". העובד היה למעשה הסמכות המקצועית בחברה, כיוון שהוא החזיק בתעודת ההסמכה לניהול מוסך. הוא לא קיבל מעולם כספים או דיבידנדים כבעל מניות, כך שכל שקיבל בפועל מהחברה היה שכר החודשי.

ראו עוד במעסיקולוג:
^* פסיקה: העובד לא זכאי לגמול שעות נוספות שבוצעו ללא אישור מפורש
* פנסיה: האם רווחי קופת התגמולים מהווים חלק מפיצויי פיטורים?
^* מדוע פיצויי פיטורים נפסקו לעובדת לפי הלכת סנונית, על אף שכבר השתנתה?
^* ועדת הכספים אישרה: לרשות המעסיק יעמדו רק 4 חודשים לדרישת כספי פיצויים

"השפילה וביזתה"

לאחר פיטוריו, הגיש העובד תביעה נגד החברה וטען בין היתר שלא שולמו לו שעות נוספות עבור עבודתו 12 שעות ביום, כולל 7 שעות בימי שישי, והעמיד את תביעתו ברכיב זה של כ-1.5 מיליון שקל. בנוסף טען שהחברה פיטרה אותו בניגוד לדין וללא עריכת שימוע, ועל כך דרש פיצוי בסך כ-200 אלף שקל שקל.

טיעון נוסף שהעלה העובד בכתב התביעה היה שהחברה פגעה בפרטיותו, השפילה וביזתה אותו בפני עובדי ולקוחות החברה, ויש לפצותו על הפרת חוק איסור לשון הרע בסך 50 אלף שקל.

החברה טענה להגנתה שמדובר היה במשרת אמון מעצם מעמדו כבעל מניות, ומכאן שהעובד אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות. בנוסף טענה החברה שהעובד דרש שלא להחתים כרטיס נוכחות, אולם בכל מקרה מסגרת שעותיו לא חרגו ממשרה מלאה.

החברה לא חתמה עם העובד על הסכם עבודה ולא מסרה לו הודעה על תנאי העסקה, כך שלא ניתן לדעת איזו מסגרת שעות עבודה הוסכמה בין הצדדים. בנוסף לא נוהל פנקס שעות עבודה ומנוחה כדין.

עבודה זהה

בית הדין התייחס לכך שלאחר שהפך לבעל מניות הפסיקה החברה לשלם לו שעות נוספות: "מששולם לעובד בתחילה גמול שעות נוספות, ברור כי הייתה לו עבודה בשעות נוספות. משכך לא ברור מדוע בתקופה מאוחרת יותר, כשהפך לבעל מניות, לא היה זכאי לגמול שעות נוספות?!"

מאחר שהעובד ביצע עבודה זהה לחלוטין לפני ואחרי שנרשמו על שמו המניות, וכלל לא קיבל פריבילגיה בשל היותו בעל מניות, נפסק שלמרות היותו בעל מניות – בפועל אין מדובר במשרת אמון.

במכתב הזימון לשימוע צוין כי הגדרת תפקידו של העובד הייתה מחסנאי, תפקיד שבהגדרתו אינו משרת אמון. בנוסף לא הוכח שהעובד נטל חלק כלשהו בהחלטות הניהוליות של החברה.

"העובדה כי שכרו של התובע עלה במהלך השנים מ-16,000 שקל ל- 18,000 שקל, אינה מעידה כלל ועיקר כי מדובר במשרת אמון", התייחס בית הדין לאחת מטענות החברה. "עלייה של 2,000 שקל אינה מהותית במבחן השנים".

84 שעות לחודש?

בית הדין ציין בהחלטתו שקיימת אי ודאות בנוגע להיקף השעות הנוספות אותן ביצע העובד, שכן הוא לא הוכיח שאכן ביצע 84 שעות נוספות על בסיס חודשי כפי שטען. לפיכך נפסק שהוא זכאי לתגמול עבור 23 שעות נוספות לחודש, בכפוף לתקופת ההתיישנות, ובסך הכל כ-280 אלף שקל.

בנוסף נפסק לעובד סך 9,000 שקל חלף הודעה מוקדמת, דמי חופשה בסך כ-24 אלף שקל, דמי הבראה בסך 8,000 שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כ-42 אלף שקל.

לצד זאת, נדחתה תביעת העובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכן הוא זומן לשימוע ובחר שלא להתייצב אליו, על אף שהיה בעבודה באותו יום. בנוסף נדחתה טענת העובד ללשון הרע, והובהר שלגיטמי שמעסיק יעדכן את עובדי החברה לאחר עזיבת אחד העובדים.

[סע"ש 57691-06-17]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא תגמול שעות נוספות >>