ראשי»כתבות פופולריות»התחייבה לא לבצע שעות נוספות, אך המעסיק חויב לשלם עבורן כ-85 אלף שקל
התחייבה לא לבצע שעות נוספות, אך המעסיק חויב לשלם עבורן כ-85 אלף שקל
מעסיקולוג9:28
בחוזה העבודה נקבע שהעובדת לא רשאית לעבוד שעות נוספות ללא אישור מראש ובכתב מהממונה עליה. בית הדין לעבודה: המעסיק העלים עין
בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה מעסיק לשלם לעובדת גמול שעות נוספות בסך כ-85,000 שקל, על אף שחוזה העבודה קובע שהעובדת אינה רשאית לבצע שעות עבודה נוספות ללא אישור מראש ובכתב מהממונה, ועל אף שהעובדת לא דרשה גמול שעות נוספות במהלך תקופת העסקתה.
העובדת הועסקה במשך כשנתיים כמנהלת חשבונות בחברה העוסקת בניהול מרפאות למתן שירותים אסתטיים. לטענתה, עבדה כ-100 שעות נוספות בחודש, מעבר למשרה שסוכמה איתה שעמדה על 153 שעות חודשיות.
"לא היתה לי ברירה, החברה הייתה בכאוס. הייתי צריכה להכין משכורות ל-400 עובדים, הייתי צריכה להשתלט על כל מה שקשור למוסדות מע"מ מס הכנסה וביטוח לאומי, והייתי חייבת לעמוד בדד-ליין", טענה העובדת ותבעה מהחברה תשלום הפרשי שכר וגמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך כ-92,000 שקל, בצירוף פיצויי הלנת שכר.
מנגד טענה החברה שהעובדת כלל לא נדרשה לעבוד בשעות נוספות, ולא ניתן לה אישור לעשות כן. בחוזה העבודה אף נקבע באופן מפורש כי "מוסכם כי העובד אינו רשאי לעבוד שעות נוספות מעבר לשעות העבודה, אלא אם קיבל אישור לכך מראש ובכתב מאת הממונה". העובדת ידעה שהיא לא זכאית לגמול עבור שעות עבודה נוספות, ולכן לא דרשה זאת במהלך תקופת העסקתה.
מתוקף תפקידה הבכיר של העובדת, נטען שאין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה, מאחר שתפקידה דרש מידה רבה של אמון וניתנה לה יד חופשית בגיבוש מסגרת עבודתה.
על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה (ראו מסגרת), תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה היא למנוע העסקת עובד במשך שעות רבות וארוכות, כדי להבטיח איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי.
עם זאת, סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי החוק אינו חל על העסקתם של "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".
בנוגע להחרגה זו, הבהיר בעבר בית הדין הארצי לעבודה [ע"ע 61148-08-16] כי "פרשנות החריגים לחוק נעשית בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולת החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק".
"מידה מיוחדת של אמון אישי"
בהתאם לפסיקה, המאפיינים של תפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" הם שכר גבוה, חשיפה למידע רגיש של הארגון, אחריות מיוחדת, ואפשרות להחליט באופן עצמאי. בנוסף, צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד בו מדובר ל'תפקיד הנהלה" עליו לא חל החוק. עוד נפסק שייתכן שהחוק לא יחול על עובד השותף לסודות הארגון, או שהוא איש סודה של ההנהלה.
בית הדין פסק כי יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה הנוכחי מביא למסקנה כי תפקידה של העובדת לא היה "תפקיד הנהלה" או "תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי", ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתה.
בית הדין לעבודה: "אנו סבורים כי התנאים בהסכם ובהודעה, לפיהם אין הרשאה לעבוד בשעות נוספות ללא קבלת אישור מראש ובכתב, נכתבו כלאחר יד – כאשר בפועל אין ולא הייתה כל כוונה לאכוף אותם"
"מעדותה של העובדת, שהיתה עדות עקבית, עולה כי היא עבדה בפועל שעות נוספות לנוכח בקשת הממונה עליה, וכן על מנת לבצע את כל המטלות שהוטלו עליה במסגרת תפקידה", פסק בית הדין. "ברור כי נציגי החברה ידעו על היקף העסקתה של העובדת, ובחרו לעצום עין ולא למנוע ממנה לעבוד בהיקף משרה כאמור".
בנוגע לטענת החברה לפיה העובדת חתמה על חוזה עבודה במסגרתו הובהר שהיא לא רשאית לעבוד בשעות נוספות מעבר לשעות העבודה אלא אם קיבלה לכך אישור מראש ובכתב מאת הממונה, ואף לא דרשה לקבל גמול עבור השעות הללו, ציין בית הדין: "אנו סבורים כי התנאים בהסכם ובהודעה, לפיהם אין הרשאה לעבוד בשעות נוספות ללא קבלת אישור מראש ובכתב, נכתבו כלאחר יד כאשר בפועל אין ולא הייתה כל כוונה לאכוף אותם. אדרבא, עבודת העובדת בשעות נוספות שירתה את החברה, וחסכה לה גיוס כוח עבודה נוסף. זאת ועוד, לא הוכח כי החברה נקטה בהליכים משמעתיים כנגד העובדת, למרות שלכאורה הפרה את התחייבותה שלא לעבוד בשעות נוספות ללא אישור, ונראה כי הדבר תאם את רצון החברה".
גם העובד לא רשאי לוותר על זכותו
עוד הבהיר בית הדין כי העובדה שהעובדת לא עמדה על זכויותיה במהלך תקופת העבודה לא אמורה לפעול כנגדה, שכן מעבר לכך שמדובר בזכות קוגנטית שעובד ממילא לא יכול לוותר עליה – הרי שבמקרים רבים עובדים לא מודעים לזכויותיהם או לא מעוניינים להתעמת עם המעסיק תוך כדי עבודה משותפת.
כך הוכח שהעובדת עבדה שעות נוספות לצורך ביצוע כל המטלות שהוטלו עליה במסגרת תפקידה, ושהחברה ונציגיה היו מודעים לעבודתה בשעות אלה.
"בנסיבות אלו הוכחה זכאותה של העובדת לתשלום עבור עבודתה בשעות החורגות מהיקף המשרה עליה סוכם בין הצדדים", קבע בית הדין ופסק לעובדת גמול שעות נוספות בגובה כ-85,000 שקל, נוסף על הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
