קיימים מספר מקרים בהם מעסיק רשאי לשלול פיצויי פיטורים מהעובד, לרוב כאשר מדובר בעבירות משמעת חמורות או עבירות פליליות שגרמו נזק למעסיק.
התנהלות זו של העובד שמתרחשת רק לאחר הפיטורים אינה מאפשרת למעסיק לשלול את פיצויי הפיטורים מהעובד, אך מה קורה כאשר מדובר בעבירות משמעת חמורות שמתרחשות לפני הפיטורים אולם הובאו לידיעת המעסיק רק אחריהם?
על כך דן לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה, שדחה את טענת מעסיק לפיה הוא רשאי לשלול פיצויי פיטורים ממנהל שרק לאחר פיטוריו התברר שמעל באמון במהלך תקופת העסקתו החברה וגרם לה לנזקים כספיים. ההחלטה התקבלה במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה [סע"ש 65399-09-1].
נסיעות בהיקף עצום
בשנת 1994 הקים התובע עם שותף חברת הסעות לתלמידי בית ספר, ולאחר 17 שנים מכר לשותף את חלקו בחברה וכך הפך להיות השכיר שלו – נהג הסעות ששכרו החודשי עמד על סך 6,000 שקל.
המעסיק נפטר בסוף 2015, ויורשיו מינו את התובע כמנהל החברה, והגדילו את שכרו החודשי לכ-12 אלף שקל. בעקבות קשיים כלכליים הוחלט בשנת 2019 על סגירת החברה, וכל עובדיה פוטרו לאחר שימוע.
לאחר פיטורי המנהל, התברר שהוא ביצע מאות נסיעות פרטיות בהיקף כספי עצום באמצעות רכב החברה. מדוחות האיתורן עולה שהשתמש ברכב עבור 276 נסיעות פרטיות, לא לצורך שימושו הפרטי אלא לצורך הכנסה צדדית, מתוכן 158 נסיעות בוצעו בסופי שבוע.
עוד הוכח שביצע נסיעות פרטיות גם בימי העבודה שלו, בחלקם לא השתמש ברכב כלל לטובת החברה, והמשיך לעשות זאת גם לאחר הפסקת פעילות החברה.
פוטר מסיבה אחרת
בית הדין דחה את ערעור המעסיק וחיזק את פסיקת בית הדין האזורי לפיה אין לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים. זאת מאחר שהסיבה לפיטוריו הייתה סגירת החברה ולא ביצוע הנסיעות הפרטיות – שדבר קיומן התברר כאמור רק לאחר הפיטורים.
בית הדין הארצי הבהיר שמעסיק אינו רשאי לשלול מעובד פיצויי פיטורים בדיעבד, כיוון שלצורך שלילת פיצויי פיטורים יש צורך בקשר סיבתי בין מעשי העובד לבין פיטוריו.
זהו הדין גם כשעובד שהתפטר מסיבות שונות ולא עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודה או נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו – הוא אינו רשאי לטעון בדיעבד לזכאות לפיצויי פיטורים על פי החוק, גם אם במועד התפטרותו התקיימו נסיבות המזכות אותו בפיצויים אלה.
קשר סיבתי עקיף?
בית הדין הארצי דחה את טענת המעסיק לפיה קיים קשר סיבתי עקיף בין התנהלות המנהל לבין פיטוריו – כלומר שמעשיו גרמו להתדרדרות מצבה הכלכלי של החברה והובילו לסגירתה.
"מבלי להידרש לשאלה אם ניתן להכיר בקשר סיבתי עקיף לצורך שלילת פיצויי פיטורים על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, הרי שלא הוכחה הטענה כי מצבה של החברה התדרדר עקב התנהלותו והנסיעות הפרטיות שביצע", הבהיר בית הדין הארצי.
כך חויבה החברה לשלם למנהל פיצויי פיטורים עבור תקופת העסקתו החל מינואר 2011 ועד סיום העסקתו בסך של כ-109 אלף שקל, בניכוי הסכום שהצטבר בקופת גמל ברכיב פיצויי פיטורים.
[ע"ע 17014-12-20]