בית הדין לעבודה: מתי ניתן לכלול הוצאות נסיעה בשכר הגלובלי של העובד?

בית הדין לעבודה בבאר שבע חייב בשבוע שעבר מעסיק בתשלום הוצאות נסיעה עבור 7 שנות עבודה, מאחר שלא הצליח להוכיח שהוצאות אלה שולמו לעובד במסגרת שכר גלובלי.

בשונה משכר יסוד, שכר גלובלי (המכונה בפסיקה שכר כולל) מגלם בתוכו זכויות ותוספות להן זכאי העובד על פי החוק, כדוגמת דמי הבראה ודמי כוננות.

חוק הגנת השכר קובע שעובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו, ונקבע לו שכר עבודה שכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי.

בית הדין הארצי לעבודה פסק בעבר שניתן לכלול הוצאות נסיעה בשכר הכולל, ואין בכך הפרה של הוראת חוק הגנת השכר, אולם הכללה זו לא תפגע בזכותו של עובד לעדכון הוצאות אלה כאשר הדבר מתחייב מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה. נפסק כי על מנת לכלול דמי נסיעה בשכר גלובלי, נדרש הסכם ברור וחד משמעי בין העובד לבין המעסיק.

במקרה זה, המעסיק לא פירט בתלושי השכר את התשלום עבור רכיב זה, ולא הציג בפני בית הדין את הסכם ההעסקה עם העובד המשקף את הסכמת העובד לתנאי זה.

כך נדחתה טענת המעסיק ששולמו דמי נסיעה לעובד במסגרת שכר גלובלי, והוא חויב כאמור בתשלום דמי נסיעה לעובד עבור 7 שנות עבודה.

מכאן שמעסיק שלא יציג בפני בית הדין לעבודה הסכם ברור ומפורש לפיו ההוצאות מגולמות על דעת העובד בשכר החודשי ותלוש שכר בו מצוין העניין – יידרש לשלם לעובד רטרואקטיבית הוצאות אלה בנפרד. יובהר כי אין לכלול בשכר הגלובלי  את דמי החופשה השנתית ודמי מחלה, גם אם ניתנה לכך הסכמת העובד.

שעות נוספות 

הוצאות נסיעה יש לשלם על פי צו ההרחבה "לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר הנסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה".

תשלום גלובלי עבור שעות נוספות, שאינו עומד בפועל על 125% ו-150% מהשכר הרגיל, ניתן לבצע רק בכפוף להסכמה מפורשת של העובד במסגרת הסכם ההעסקה, לציין בתלוש השכר את מספר השעות הגלובליות, וכמובן לשלם לעובד סכום זה באופן קבוע מדי חודש גם אם העבודה אינה מתבצעת בפועל.

[סע"ש 39454-05-15]

<< לחצו כאן לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>