אבטחת אישים: מדוע נדחתה תביעת שכר עבור שעות בהן המאובטח ישן?
מעסיקולוג6:30
המאבטחים טענו שהם זכאים לתשלום שכר עבור שעות בהן שהו בדירה או בחדר המלון הסמוכים למקום בו לנה האישיות המאובטחת
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעת מאבטחים לתשלום שכר עבור שעות בהן שהו בדירה או בחדר המלון הסמוכים למקום בו לנה האישיות המאובטחת.
מדובר בשלושה עובדים שהגישו תביעה נגד קבלן שירותים בתחום השמירה, המעניק שירותי שמירה ואבטחה למוסדות שונים, לרבות למשרד הביטחון.
המאבטחים הוצבו במהלך תקופת העסקתם בין היתר לביצוע משימת אבטחת אישים, בה נדרשו להיות צמודים לאישיות המאובטחת החל משעת תחילת המשמרת בשעת בוקר ועד לשעת חזרת המאובטח לביתו, או לחדרו בבית המלון.
לאחר שהמאובטח שב לביתו, ולאחר ביצוע סריקה, נדרשו המאבטחים להיות נוכחים בדירת מאבטחים הסמוכה לבית המאובטח, או בחדר הסמוך לחדרו של המאובטח בבית מלון.
מאותה השעה נדרשו המאבטחים להישאר בדירה, או בחדר המלון, עד לשעת בוקר מוקדמת למחרת בה החלה משמרת נוספת. ברוב המקרים, המאבטחים עצמם שובצו גם לאותה משמרת נוספת ביום המחרת.
בשעות השהיה בדירה עד לתחילת המשמרת הנוספת, היו רשאים המאבטחים לעשות כרצונם, אולם היה אסור להם לעזוב את דירת המאבטחים או את חדר המאבטחים, שכן הם נדרשו להיות מוכנים וזמינים למקרה בו יוזעקו לאירוע בטחוני.
למאבטחים שולם שכר שעתי החל משעת בוקר בה החלה המשמרת בפועל ועד לחצות, גם במקרה בו בפועל המאובטח פרש לביתו עוד לפני חצות. במקרה בו המאובטח הגיע לביתו לאחר חצות, שולמו שעות נוספות עד לשעה בה בפועל הגיעו המאבטחים לדירה.
המאבטחים טענו שהם זכאים לשכר עבודה נוסף בגין השעות מחצות הלילה עד שעת תחילת המשמרת הבאה, מאחר שהם נדרשו להישאר בדירה או בחדר המלון. בנוסף טענו המאבטחים שהם זכאים לגמול שעות נוספות במשמרת העוקבת כבר החל מהשעה הראשונה לאותה משמרת.
מהות התפקיד?
בית הדין הארצי לעבודה פסק בעבר [ע"ע 328/06] שהקביעה האם שעות נוכחות או שהייה לא מזכות בשכר, או שמדובר ב"שעות עבודה" בגינן נדרש לשלם שכר, מחייבת בחינה של מכלול הנסיבות. לעניין זה נמנו, בין היתר, הנסיבות הבאות: "הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה".
עצם השהייה במקום העבודה אינו המבחן המכריע, ובאוגוסט 2016 פסק בית הדין הארצי [ע"ע 29712-08-13] כי: "לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד לנכוח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה (אם כי זהו שיקול שיילקח בחשבון בין שאר השיקולים), ואף לא די בהפקת תועלת כלשהי על ידי המעסיק מעצם שהותו של העובד במקום העבודה, אלא יש לבחון אם אכן בוצעה "עבודה" על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק".
כלומר, עצם הלינה במקום העבודה ומחוץ לבית העובד לא תיחשב כשלעצמה "עבודה" לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. המבחן הקובע הוא האם דרושה הלינה כחלק ממהות העבודה, כלומר האם מדובר בלינה המחייבת פעילות העובד בלילה.
הסדר חוזי
ביולי 2017 הסביר בית הדין הארצי לעבודה [ע"ע 49974-09-12] את ההבדל בין שעות כוננות לשעות עבודה: "ככל שמדובר בשעות שהן 'שעות עבודה' כהגדרתן בחוק, יחולו על העובד הוראות החוקים הקוגנטיים ובכלל זה חוק שעות עבודה ומנוחה. מאידך, ככל שלא מדובר ב'שעות עבודה' כהגדרתן בחוק אלא בשעות שהייה או כוננות, אין תחולה להוראות הכופות שבחוק, והצדדים רשאים להגיע להסדר חוזי באשר לתמורה שתשולם לעובד בגין אותה התקשרות, שעיקרה בנכונותו של העובד לבצע מטלות".
לגבי עבודת השמירה פסק בית הדין הארצי לגבי שומרים שנדרשו להישאר בשעות הלילה באתר השמירה עליו הופקדו לצורך "הרתעה וביצוע עבודה דומה לזו אליה נשכרו מלכתחילה" – שיש להכיר בכל שעות הנוכחות הללו כשעות עבודה, גם כאשר ניתנה להם אפשרות לישון באתר השמירה.
לעומת זאת, בנוגע לשומר שנדרש ללון באתר על מנת להזעיק את מנהלו במקרה חריג, נפסק כך: "בשעות נוכחותו של העובד באתר הבניה, לא היו מוטלים עליו תפקידים כלשהם, למעט להודיע למנהל החברה על מקרה חריג, כגון פריצה או אזעקה. העובד לא היה פעיל כשומר במובן של ישיבה ליד השער ובדיקת הנכנסים והיוצאים. זאת ועוד, חדרו של העובד באתר לא השקיף על פני האתר, והוא לא נדרש לערוך סיורים ברחבי האתר. בנסיבות אלה, לא היה העובד זכאי לשכר עבודה בגין שעות שהות באתר, אך היה זכאי לתשלום גלובלי בגין נוכחותו באתר בשעות הלילה" [דב"ע נב/2-1].
עיקר העיסוק?
ונחזור לתביעה הנוכחית: בהתייחס למבחן מהות העבודה ו"עיקר העיסוק", יש לבדוק האם בשעות השהייה בוצעה על ידי המאבטחים העבודה, שהיא מהות תפקידם, או שמא מדובר בשהות שהיא נלווית לביצוע התפקיד.
בשעות השהייה בדירה המאבטחים לא היו צמודים למאובטח כפי שהיו בשעות העבודה הרגילות, במהלכן נדרשו ללוות את האישיות בכל צעד ושעל. בהיבט זה, "התפקיד" שנדרשו למלא בשעות השהייה אינו מהות עבודתם הרגילה, אלא עניין נלווה לה. לכן, ככל שהדבר נוגע למהות התפקיד, אין לומר שאמנם בוצעה בשעות אלה "עבודה".
מעבר לכך, לאחר שהגיעו לדירה, המאבטחים עשו בה כרצונם, ובפועל מעולם לא הוזעקו לאירועי חירום בתקופת עבודתם, כאשר מבחן תדירות האירועים הוא סימן נוסף במקרה זה לכך שאין מדובר בשעות עבודה.
אילו היה אירוע חריג ומאבטח נדרש לפעולה, היתה החברה משלמת עבור שעות אלה כשעות עבודה בתוספת גמול שעות נוספות, מה שמלמד על כך שיש להבחין ולהבדיל בין שעות שהייה ל"שעות עבודה".
מעבר לכך, המאבטחים עצמם הגדירו את שעות השהייה והשינה בדירה כשעות כוננות, שאינן שעות עבודה והתמורה עבורן נקבעת בהתאם להסדר חוזי.
תמורה קבועה
"התמורה שקיבלו המאבטחים עבור פרק הזמן החל מרגע תחילת משמרת ועד לסיומה בבוקר למחרת, הייתה תמורה קבועה(הדגשה במקור – מעסיקולוג) ללא תלות בשעה בה סיימו את עבודת האבטחה הצמודה בפועל", ציין בית הדין בהחלטתו. "בהיבט זה, דומה הסדר השכר ל'שכר יומי' קבוע בגין משמרת, להבדיל משכר שעתי המשולם בהתאם לשעות בפועל. אין מניעה לראות בשכר הקבוע ככזה המגלם הן שכר עבודה עבור שעות 'העבודה' והן תמורה הולמת עבור שעות הכוננות".
כלומר, התשלום הקבוע שקיבלו המאבטחים עבור המשמרת כלל גם תמורה בגין הכוננות לה נדרשו, מעצם העובדה שהתשלום היה קבוע עד לשעת חצות, וללא תלות בשאלה האם בפועל בוצעה "עבודה" עד לשעה זאת.
המאבטחים אמנם נדרשו להיות מוכנים לקריאת חירום, ולתפקוד מקסימלי בעת קריאה שכזאת. אולם הם לא היו בהכרח "קו ראשון" באותן שעות, ולא היו הגורם היחיד המצוי בשטח הפעילות באותן השעות. זאת מאחר שבעת שנתם, וכאשר המאובטח נמצא בביתו, שהה ליד הבית זקיף שתפקידו לשמור ולאבטח. הוא זה שאמור להיות ערני "למשמע כל רחש חשוד", והוא זה שתפקידו לזהות מצבי חירום ולהזעיק את המאבטח במצבים שכאלה. עניין זה מהותי לרמת הדריכות והערנות הנדרשת מהמאבטחים בזמן שעות השינה או השהייה.
היעדר הסכם בכתב
לפיכך, מאחר שבשעות השהייה לא בוצעו משימות המהוות את מהות העבודה שהיא ליווי צמוד למאובטח, ובפועל לא היו כלל אירועי חירום בגללם נדרשו המאבטחים לצאת מהדירה והם היו חופשיים לעשות בדירה כרצונם בכפוף למוכנות לקריאה, ולא נדרשו לישון בבגדי עבודה אלא הורשו לישון עם "תחתוני בוקסר וגופיה" – נפסק שאין הצדקה לראות בשעות בהן שהו בדירה כשהם מוכנים לקריאה, אך בפועל ישנו, כ"שעות עבודה".
"ממילא, עבור המוכנות לקריאה באותן השעות והשהייה בדירה, שולמה תמורה נאותה בעצם תשלום שכר קבוע למשמרת, אשר מבטא שעות עבודה בשעות נוספות עד חצות, גם כאשר שעות העבודה הסתיימו קודם", הוסיף בית הדין, ודחה את התביעה במלואה.
בדרך כלל הצד המפסיד בתביעה מחויב לשלם לצד המנצח הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, אולם במקרה זה בית הדין ציין שאין זה צודק לחייב את המאבטחים בהוצאות. זאת מאחר שהחברה לא הציגה הסכם בכתב, או הודעה לעובד בה פורטו תנאי העבודה והתשלום בגין המשמרות שנדונו בהליך זה.
אמנם לא הייתה מחלוקת לגבי תנאי השכר, אך הסדר בכתב – לרבות הגדרה ברורה בנוגע למהות 'שעות השהייה' – היה עשוי לשפוך אור נוסף על המחלוקת מושא ההליך. "אי הצגת הסכם כזה (או היעדרו) מהווה טעם לפגם, שיש לזקוף במקרה זה לחובת החברה באופן שיצדיק הימנעות מפסיקת הוצאות", נימק בית הדין את החלטתו.
