פסיקה תקדימית (הלכת התאמה): מזמין השירות יערוך שימוע לעובדי מיקור חוץ קבועים
מעסיקולוג7:30
בית הדין הארצי לעבודה: "נראה כי הדרך הנכונה היא שהשימוע ייערך במשותף על ידי מזמין השירות והקבלן"
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור על פסק דינו של בית הדין לעבודה בחיפה [פ"ה 13533-04-13], וכך חויבו המעסיק ומזמין השירות בפיצוי בסך 30 אלף שקל בגין היעדר שימוע לעובד קבלן שהצבתו אצל הלקוח הופסקה, במסגרת פסיקה תקדימית המכונה "הלכת התאמה".
בהקשר זה נזכיר שב-2019 חייב בית הדין הארצי [ע"ע 71801-09-16] את מזמין השירות במתן פיצוי בסך 25 אלף שקל לעובדת מיקור חוץ שהצבתה אצלו הופסקה מבלי שהציג בפניה נימוק להחלטה זו, וב-2016 פסק בית הדין לעבודה בתל אביב שקיימת חובת שימוע גם לפרילנסר.
בשל מהותה ותכליתה של זכות העובד לשימוע, פוסק כעת בית הדין הארצי שחובת עריכת שימוע מוטלת לא רק על המעסיק אלא גם על מקבל השירות, לפני כל החלטה שיש לה השלכה מהותית על זכויותיו של עובד הקבלן המוצב אצלו, דוגמת העברה לתפקיד אחר ושינוי היקף המשרה, ובמיוחד כשמדובר בהחלטה להפסיק את הצבתו אצלו.
כמובן שאין בהטלת חובה זו על מזמין השירות כדי לפטור את המעסיק עצמו מעריכת שימוע לעובד. "כחלק מחובותיו של הקבלן המעסיק את העובד, עליו לסייע לעובד למצות את זכות הטיעון מול מקבל השירות", הדגיש בית הדין הארצי בהחלטתו. "על כן, נראה כי הדרך הנכונה היא שהשימוע ייערך במשותף על ידי מקבל השירות והקבלן".
במקרה בו מקבל השירות יערוך שימוע ובכל זאת יחליט לסיים את הצבתו של עובד הקבלן אצלו, מחויב הקבלן לערוך לעובד שימוע בנוגע להשלכות הנובעות מכך, וכן לשמוע את טענותיו בנוגע לאפשרות הצבתו במקומות עבודה אחרים או סיום עבודתו כתוצאה מהחלטת מקבל השירות.
בית הדין הארצי הבהיר שהטלת חובה זו על מקבל השירות אין משמעותה קביעה שהוא מעסיק במשותף, או אחראי לזכויות נוספות של עובד הקבלן – שכן זהו עניין שייקבע בכל מקרה לגופו בהתאם למבחני הפסיקה. ואכן, הפסיקה הכירה לא פעם במזמין השירות, שבחצריו הועסק עובד קבלן כוח אדם או עובד קבלן שירות, כמעסיק של העובד – לעתים לבדו ולעתים כמעסיק במשותף עם קבלן כוח האדם או קבלן השירות.
אם כך, משמעות הטלת חובה זו היא שרואים במקבל השירות כמעסיק במשותף של העובד לעניין זכותו לשימוע, גם במקרים בהם נקבע שלא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין עובד הקבלן.
היקף חובת השימוע
היקפה של החובה המוטלת על מקבל השירות לערוך שימוע תלוי בנסיבות המקרה, דוגמת תפקידו של עובד הקבלן, משך הצבתו אצל מקבל השירות, הסיבות לסיום הצבתו והשלכותיהן כגון הטלת דופי ביושרו, והאפשרות שבעקבות סיום ההצבה גם יסיים עובד הקבלן את עבודתו אצל המעסיק.
במקרה זה מדובר בעובד שהועסק במשך תקופה ממושכת ביותר, כ-23 שנים, בחצרי מקבל השירות. הסיבה לסיום הצבתו של העובד היתה חשד במעורבותו במעשה חמור – סיוע לעובד החברה להחתים שלא כדין כרטיס נוכחות. בנסיבות אלה, בשל משך ההעסקה הממושך של העובד והסיבה להפסקת הצבתו, שיש בה כדי לפגוע בשמו הטוב, נפסק שמקבל השירות היה מחויב לערוך שימוע לעובד, להציג לו את החשדות כלפיו, ולאפשר לו להתייחס אליהם ולנסות לשנות את החלטתה להפסיק את הצבתו בעבודה בחצריו.
כלומר, יש להבחין בין מקרה בו תפקידו של עובד הקבלן הוא לשמש כממלא מקום לתקופות קצרות, או שעבד תקופה קצרה אצל מקבל השירות שבמהותה היא תקופת ניסיון, לבין מקרה שבו עובד הקבלן הוצב במשך תקופה ממושכת אצלו. כך גם יש להבחין בין מקרה בו עניינה של ההחלטה היא שינוי לא מהותי בתנאי העסקתו של העובד, לבין החלטה שמשנה באופן מהותי את תנאי העסקתו.
גם אין דומה מקרה שבו ההחלטה על הפסקת הצבת העובד מתקבלת בעקבות רה-ארגון או צמצום פעילות הקבלן במקום העבודה, לבין מקרה שבו נדרשת הפסקת הצבתו של עובד הקבלן מסיבות הנוגעות להתנהלותו של עובד הקבלן, ובמיוחד כאשר מיוחסים לו מעשים חמורים. בית הדין הארצי הדגיש שבכל מקרה עובד הקבלן זכאי לקבל הסבר להחלטתו של מקבל השירות ולהזדמנות להגיב לה.
בית הדין הארצי נימק החלטה זו בכך שברוב המכריע של מקרים אלה, סמכות ההחלטה נתונה למקבל השירות, ולכן שימוע בפני המעסיק לבדו לא יוכל להועיל לשינוי ההחלטה.
בנוסף, בחלק משמעותי מהמקרים לא יהיה בידי המעסיק את המידע הדרוש למתן זכות הטיעון לעובד, וכן יש להניח שברוב המקרים יעדיף המעסיק שלא להתעמת עם מקבל השירות בעניינו של עובד זה או אחר, בשל רצונו בהמשך ההתקשרות.
* אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד.
