בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה לעובד ותיק פיצוי בגובה 15 אלף שקל, לאחר שהוכח שההחלטה לפטר אותו התקבלה עוד לפני שזומן לשימוע.
העובד הועסק במוזיאון, בתחילה כמדריך ובהמשך כמדריך ראשי בכפיפות ישירה למנכ"ל המוזיאון – תפקיד מרכזי שכלל בין היתר את ניהול מחסן הספרים ושיווקם, ניהול לוגיסטי של אירועים, גיוס מדריכים מתנדבים ומרצים ועוד.
קראו עוד במעסיקולוג:
* המעסיק גייס בחשאי מחליף, העובד יפוצה ב-15 אלף שקל
* התחייבה לא לבצע שעות נוספות, אך המעסיק חויב לשלם עבורן כ-85 אלף שקל
* בית הדין הארצי לעבודה: מה מותר לשאול מועמדת בנוגע לזמינותה?
לאחר כ-13 שנות עבודה, קיבל העובד ממנכ"ל המוזיאון מכתב בו הודיע לו כי החליט על סיום עבודתו במוזיאון, ובו זומן לשימוע לקראת הפיטורים. לאחר פיטוריו, הגיש העובד כתב תביעה נגד המוזיאון, בו נטען שהעסקתו הייתה פוגענית, משפילה ומבזה, אשר פגעה בכבודו ובזכויותיו כעובד וכאדם.
העובד טען שהועסק באופן מתוכנן, מכוון ושיטתי בשעות עבודה ארוכות ורצופות בניגוד לחוק, לעתים נדרש לחטט בפחי אשפה ולהוציא ספרים שהושלכו לשם, וכן נדרש להמשיך ולמלא החל משנת 2011 עם מינויו למדריך ראשי גם את תפקידיו הקודמים וגם את תפקידיו של מנהל המוזיאון שפרש, מבלי שניתן לו התואר, ומבלי כל תמורה נוספת בשכרו.
עודף משימות
בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהוטלה על העובד אחריות רבה במסגרת תפקידו, אך העובד טען שבמקום לספק לו כלים מתאימים להצלחה, הוטל עליו עודף משימות ומטלות שיצר מצב של חוסר יכולת להתמודד והזמנה לכישלון. לכן, לטענתו, ננזף פעמים רבות על תפקודו, ובכלל זה על איחורים – ללא התחשבות בשעות סיום העבודה ובמספר השעות שעבד.
בגין העסקתו הפוגענית לכאורה דרש העובד פיצוי בסך 50 אלף שקל. בנוסף תבע העובד פיצוי בסך 100 אלף שקל בשל פיטורים שלא כדין. לטענתו, השימוע לא נערך בלב פתוח ובנפש חפצה, אלא למראית עין בלבד על מנת לצאת ידי חובה, כאשר ברור היה שכבר הוחלט על פיטוריו.
הנהלת המוזיאון טענה להגנתה בין היתר שמדובר בעובד שלמרות ניסיונות לשנות את התנהלותו הקלוקלת, ולמרות התראות שניתנו לו, הוא הפגין זלזול תמידי כלפי הממונים עליו וכלפי מקום עבודתו, לא הוציא לפועל יוזמות קבועות לשימור ושיפור המוזיאון, והתנהל באופן הנעדר רצון להישמע לנהלים וליישמם לטובת תפקודו התקין של המוזיאון.
עוד נטען שהמכתב ששלח מנכ"ל המוזיאון לעובד אינה מכתב פיטורים, אלא מכתב זימון לשימוע, ואין בו כדי להצביע על קבלת החלטה סופית בטרם עת. בית הדין התבקש להביא בחשבון שהמוזיאון הוא עמותה המונה 10 עובדים בלבד, ומשכך באופן טבעי דברים רבים לא מתנהלים בצורה פורמלית בהיעדר ליווי משפטי.
הזדמנות כנה?
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין שאכן נפל פגם בהליך הפיטורים. מנוסח המכתב שקיבל העובד לצורך זימונו לשימוע, לא עולה שמדובר במתן הזדמנות כנה לעובד להשמיע טענותיו ולהתמודד עם הכוונה לסיים את העסקתו, אלא במתן הודעה על החלטה מוגמרת שכבר התקבלה לפטר אותו, עוד בטרם נשמעה עמדתו של העובד.
בנוסף, בהודעה זו לא מופיעים נימוקים מפורטים לפיטורים, אלא רק מובאת טענה כללית לכך שניסיונות לייעול תפקוד העובד לא צלחו, וכן טענה שתפקידו התייתר בשל היעדר מבקרים ובעיית שיווק.
מעבר לכך, בסוף השימוע הודיע מנכ"ל החברה לעובד: "צר לי, החלטתי שהגיע הזמן להיפרד. אני עושה זאת בלב כבד. אפשר שבעתיד נפנה אליך להדרכות". כלומר, ההחלטה המוגמרת הובהרה לעובד מיד עם סיום שיחת השימוע, כך שברור שדבריו של העובד לא נשקלו באופן רציני והגון.
בית הדין התייחס לכך שהנהלת המוזיאון העירה לעובד פעמים רבות מאוד על התנהלותו במשך כל שנות עבודתו, והבהיר שאין בכך כדי לשנות את העובדה שנוסח המכתב ואופן ההתנהלות מעלים חשד שההחלטה התקבלה באופן סופי עוד טרם נשמע העובד.
כך נפסק שיש לפצות את העובד על עוגמת הנפש ועל הפגיעה בכבוד האדם בסך 15 אלף שקל, כאשר השיקולים שהביא בית הדין בחשבון לצורך קביעת גובה הפיצוי היו תקופת העסקתו של העובד, חומרת הפגמים בהליך אשר אינם במדרג הגבוה, וכן אופן השלכתם על ההחלטה הסופית ואת הרקע להחלטה שהיה ידוע היטב לעובד.
בנוסף נפסק לעובד סך 8,800 שקל בגין עבודה בשעות נוספות ו-1,000 שקל בגין הודעה מוקדמת, ואילו יתר הטיעונים שהעלה העובד נדחו.
[סע"ש 67694-01-17]