בית הדין הארצי לעבודה דן לאחרונה בשתי סוגיות חשובות: האחת – היקף חובת השימוע בעקבות שינוי מבני במקום העבודה, והשנייה – שאלת חובתו של המעסיק לספק מקום עבודה חלופי בתנאים בהם הועסק עובד טרם השינוי המבני במקום העבודה, בעקבות השינוי.
מדובר בסוגיות שעלו במסגרת ערעור שהוגש על ידי מעסיק, שחויב במאי 2013 על ידי בית הדין לעבודה בירושלים [ס"ע 4297-01-11] לשלם לעובד שהעסיק במשך כ-18 שנה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום כולל של כ-93,000 שקל, הפרשי פיצויי פיטורים בסך של כ-2,500 שקל, וכן הוצאות משפט בסך של 18,000 שקל.
זאת לאחר שבית הדין לעבודה בירושלים פסק שהמעסיק לא הוכיח קיומו של גירעון תפעולי שמצדיק את סגירת המחלקה בה הועסק העובד.
קראו עוד במעסיקולוג:
* בית הדין לעבודה: מתי מחויב מעסיק לעדכן עובד ברה-ארגון?
* פסיקה: ביטול חוזה עבודה לפני תחילת העסקה מחייב שימוע
* אי התייצבות לשימוע עשויה להיחשב כהסכמה לפיטורים
"שימוע למראית עין"
לדעת שופטי בית הדין האזורי, השימוע שנערך לעובד היה שימוע למראית עין בלבד, מאחר שלא ניתנה לו במסגרתו אפשרות לשכנע את המעסיק להמשיך ולהעסיק אותו בתנאי השכר בהם הועסק עד השימוע, בין אם במחלקה בה הועסק עד אז, ובין במקום עבודה אחר אצל המעסיק בתנאי שכר זהים.
בית הדין הארצי הבהיר שמסגרת הערעור שההחלטה על שינוי מבני בארגון היא החלטה שבסמכות המעסיק, ואינה עומדת לביקורת ולבחינה על ידי בית הדין לעבודה, כל עוד לא עומדים בבסיסה שיקולים פסולים – כאשר במקרה זה אין טענה לשיקולים שכאלה.
במקרה הנוכחי מדובר בסיטואציה בה המעסיק החליט על הפעלת המחלקה בה הועסק העובד באמצעות מיקור חוץ. "אין דומה שינוי מבני שבא לביטוי בהחלטה על סגירת מפעל או על מיקור חוץ של פונקציה שלמה מתוכו, לפיטורי התייעלות שבהם המסגרת התפעולית שבה מועסק העובד ממשיכה להתקיים בעקבות השינוי המבני, אם כי בכוח אדם מצומצם", הבהיר בית הדין הארצי בהחלטתו. "כך, בעוד שבמקרה השני קיימת אפשרות להמשך העסקתו של העובד לאחר השלמת השינוי המבני באופן שיש לאפשר לעובד במסגרת השימוע לנסות ולשכנע את המעסיק להמשיך ולהעסיקו לאחר השינוי – הרי שבמקרה הראשון אפשרות שכזו, איננה קיימת".
חובת בחינת חלופות
בית הדין האזורי פסק שהיה על המעסיק להציע לעובד עבודה חלופית באותם תנאי שכר, אולם בית הדין הארצי דחה עמדה זו ופסק ששימוע שנערך בעקבות שינוי מבני במקום העבודה לא מחייב את המעסיק להציע לעובד עבודה חלופית בתנאי שכר זהים.
עם זאת, נפסק במסגרת הערעור שעל המעסיק לבחון אפשרויות להעסקת העובד בצורה חלופית, גם בתנאי העסקה שונים, ולהציג אותן בפני העובד. מאחר שזה לא נעשה – חויב המעסיק לפצות את העובד בשל פגם זה בהליך השימוע ב-20,000 שקל.
בחישוב הפיצוי הביא בית הדין הארצי בחשבון את העובדה שלאחר פניית עורך דין מטעם העובד – אכן נבחנו אפשרויות העסקה חלופיות, שבסופו של יום לא זכו למימוש קונקרטי בעקבות פסילתן על ידי העובד שדרש שתנאי השכר לא ייפגעו. שיקול נוסף שהובא בחשבון הוא גילו המבוגר של העובד ותקופת העסקתו הממושכת אצל המעסיק.
[ע"ע 30226-06-13]