פערי שכר מגדריים


מסקר עמדות מועסקים בנושא פערי שכר מגדריים שנערך על ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ופורסם בפברואר 2016, עולה כי רוב המועסקים סבורים שהסיבות השכיחות ביותר לקיום פערי שכר על רקע מגדרי הן שמוצבים בדרגי ניהול יותר גברים מנשים, שנשים נעדרות משוק העבודה על רקע הריונות, לידות וטיפול בילדים, וכן שבשגרה השוטפת גברים עובדים שעות רבות יותר מנשים.

פערי שכר מגדריים

בעוד שכ-54% מהנשים סברו שמעסיקים מעדיפים לתגמל גברים על פני נשים, רק כ-30% מהגברים מחזיקים בדעה זו. סקר שנערך לאחרונה על ידי הנציבות ומשרד הכלכלה בקרב מעסיקים מלמד כי כ-85% מהם כלל אינם מודעים לכך שקיימים פערי שכר בין נשים לגברים. כמו כן נמצא שעם העלייה ברמת ההשכלה קיימת מודעות גבוהה יותר לקיומם של הפערים הללו.

 




הרוב המכריע בקרב הנשאלים סברו שעל המעסיקים לאפשר להורים גמישות בשעות העבודה, שיש לפקח על קביעת השכר לעובדים לצורך מניעת פערי שכר, ושיש לחייב מעסיקים לגלות שקיפות ביחס לשכר שהם משלמים לעובדים בארגון. 

 


למעלה משני שליש ממשתתפי הסקר סבורים שבארגון בהם הם מועסקים קיימת מחויבות לשוויון מגדרי במסגרת החזון או ערכי הארגון. עם זאת, מחויבות זו אינה תמיד באה לידי ביטוי ברמה האופרטיבית.

 




המשתתפות בסקר שסבלו מאפליית שכר על רקע מגדרי, נשאלו מהן דרכי הפעולה בהן נקטו לצורך התמודדות עם המצב. רובן השיבו שהן פנו למעסיק אולם לא יצאו למאבק מולו (60%) או שפנו אליו ובמידת הצורך התעמתו אתו (61%). רבות מהן אף פנו לארגוני סיוע לעובדים או לעורכי דין לצורך קבלת ייעוץ משפטי (57%).

כ-39% מהנשאלות העידו שהן שקלו הגשת תביעה משפטית נגד המעסיק, וכ-27% אף החליטו להתפטר. רק 21% מהנשאלות לא עשו דבר. מפתיע לגלות שדווקא נשים ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות בחרו בשיעורים גבוהים יותר בדרכי התמודדות אקטיביות, כגון פנייה לארגוני סיוע והגשת תביעה.

משתתפי הסקר סברו שהאחריות לצמצום פערי השכר ולקידום שוויון מגדרי במקומות עבודה חלה על הממשלה (כ-90%), על ארגוני העובדים (כ-88%) ועל המעסיקים (80%). יצוין כי הרוב המכריע של הנשאלים, הן הגברים (84%) והן הנשים (81%), רואים בתופעה כבעיה כלל-חברתית, ולא כבעיה של נשים בלבד.