הוכרע סופית: מי נהנה מרווחי קופת התגמולים – המעסיק או העובד?

לזכות מי תיזקף התשואה הריאלית של הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים בפוליסת ביטוח המנהלים של העובדת? בשאלה משפטית זו נדרש לראשונה להכריע בית הדין הארצי, לאחר שעד עכשיו היא נדונה רק בבתי הדין האזוריים לעבודה, ולפני כשבועיים פורסמה הכרעתו בנושא בפסק דין המשתרע על פני 30 עמודים.

בית הדין הארצי פסק שהמעסיק אינו נהנה מהתשואה הריאלית של מרכיב הפיצויים, על אף שהכרעה זו מביאה למעשה לתוצאה לפיה העובד יקבל בפועל פיצויים גבוהים יותר ממה שהחוק מחייב. זאת מאחר שהתשואה הריאלית מועברת לחשבון התגמולים, וכך המעסיק נדרש לשלם לעובד פעם נוספת לצורך השלמת פיצויי הפיטורים.

---

קראו עוד במעסיקולוג:
^* בית הדין לעבודה: מעסיק אינו רשאי לדרוש השבת פיצויי פיטורים שניתנו מרצונו הטוב
^* המעסיק יפצה את העובדת ב-18,000 שקל, לאחר שלא צירף "הודעת שיוך" להפקדות הפנסיה
^* בית הדין הארצי לעבודה על אחריות המעסיק לכספי הפנסיה: "שגר ושכח"

---

הדיון בסוגיה משפטית סבוכה זו, אליו גם הצטרפה חוות דעתו של הממונה על שוק ההון, התקיים במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין לעבודה בתל אביב עליו דיווחנו לאחר פרסומו באוקטובר 2018, בו התקבלה טענת העובדת בנוגע לאופן חישוב ערך פדיון כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח מנהלים בה הופקדו תשלומי המעסיק והעובדת במהלך חלק מתקופת העסקתה.

חשוב להדגיש שהדיון חל רק על מתכונת חישוב פיצויי הפיטורים לעובד שזכאי לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, בגין כספים שהופקדו במרכיב הפיצויים בפוליסות ביטוח מנהלים שהופקו בין השנים 1992-2003 (מדוע רק בשנים אלה? ראו הסבר למטה), ושבהן הופקדו תשלומי מעסיק למרכיבי הפיצויים והתגמולים ותשלומי העובד למרכיב התגמולים. כל זאת, רק במקרים בהם לא הוחל הסדר מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו הפקדות המעסיק לפוליסה יבואו במקום פיצוי פיטורים. יש לציין שעל יחסי העבודה בין הצדדים לא חלו הסכמים קיבוציים.

סלע המחלוקת

אין מחלוקת על כך שהפקדות המעסיק לפיצויי פיטורים, כמו גם הפרשי ההצמדה, ייחשבו עם העברת הפוליסה לבעלות העובדת כתשלומים ששולמו על חשבון פיצויי פיטורים, וינוכו מחבות הפיצויים של המעסיק לפי חוק פיצויי פיטורים.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לייחוס התשואה העודפת על הפרשי ההצמדה, כאשר החברה טענה שמלוא התשואה בגין הפקדותיה לפוליסה באה על חשבון חבותה לתשלום פיצויי פיטורים.

העובדת, שהועסקה בחברה למעלה מ-30 שנה, טענה מנגד שכאשר התשואה עולה על הפרשי ההצמדה של הפקדות המעסיק למרכיב פיצויי הפיטורים בפוליסת ביטוח מנהלים – היא "מוסטת" בהתאם להוראות הפוליסה אל מרכיב התגמולים בפוליסה, ולכן אינה באה על חשבון פיצויי הפיטורים שחב המעסיק לעובד.

ערך פדיון הפיצויים

הדיון נוגע לפוליסת ביטוח מנהלים, שנרכשה לעובדת בהראל כעשור לאחר תחילת העסקתה, אליה הופקדו כספי המעסיק למרכיבי תגמולים ופיצויים, וכן כספים שנוכו משכר העובדת למרכיב תגמולי עובד.

לקראת סיום העסקת העובדת, העבירה הראל לחברה מסמך בו נכתב: "לצורך מילוי טופס 161, הנך נדרש לדווח את צבירת הפיצויים לצורך פקודת מס הכנסה (צבירה זו שונה מהתחייבות המעביד לפיצויים ונועדה לצורך חישוב חובות המס של העובד בלבד)".

במסמך זה פורטו ערכי פדיון הפיצויים שנצברו בחשבון העובדת בשתי קטגוריות נפרדות: "פיצויים התחייבות למעסיק" בסך כ-215 אלף שקל, ו"פיצויים לצורך מס" בסך כ-340 אלף שקל.

התחשיבים של הראל, שאין מחלוקת על נכונותם, נערכו בהתאם להגדרה המופיעה בפוליסה למונח "ערך פדיון הפיצויים" בסעיפים ד' ו-ה':
ד. מרכיב הפיצויים בערך הפדיון: שווה לסכום הנמוך מבין (1) או (2) להלן:
(1) סך כל הפרמיות ששולמו ע"ח פיצויים כשהן משוערכות על פי תוצאות ההשקעות, בהתאם להוראות המתאימות ב"תוכנית הביטוח".
(2) סך כל הפרמיות ששולמו ע"ח פיצויים, כשלכל פרמיה כאמור יתווספו הפרשי הצמדה למדד, מן "המדד הקובע" ועד למדד האחרון הידוע ביום תשלום הפיצויים האמור…
ה. לצורך פקודת מס הכנסה, ערך פדיון מרכיב הפיצויים יחושב כדלקמן:
(1) בתוכנית הביטוח הבסיסי – יהיה ערך פדיון מרכיב הפיצויים שווה למכפלת ערך פדיון הביטוח הבסיסי ביחס שבין הפרמיה ששולמה ע"ח הפיצויים לבין 90% מהפרמיה ששולמה בגין הביטוח הבסיסי.
(2) בתוכנית ביטוח חיסכון מיוחד – יהיה ערך פדיון מרכיב הפיצויים שווה למכפלת ערך פדיון החיסכון המיוחד ביחס שבין הפרמיה ששולמה ע"ח הפיצויים לבין מהפרמיה ששולמה בגין החיסכון המיוחד…

לפי פיצויים לצרכי מס?

בטופס 161 שערכה החברה, צוין שמשכורתה הקובעת של העובדת היא כ-14 אלף שקל ברוטו, ושהיא זכאית לפיצויי פיטורים בסך כ-370 אלף שקל. כך העבירה החברה לעובדת סך כ-30 אלף שקל, המהווה את ההפרש בין סך חבות הפיצויים על פי שהחישוב שערכה בעצמה בטופס 161, לבין הסכום שנצבר לעובדת בגין "פיצויים לצורך מס" בהתאם למסמך האמור שהנפיקה הראל.

העובדת טענה שיש לחשב את השלמת פיצויי הפיטורים לפי ההפרש שבין חבות הפיצויים בהתאם לחוק לבין ערך פדיון הפיצויים לפי "פיצויים התחייבות למעסיק", ולא לפי "פיצויים לצורך מס" כפי שעשתה החברה. יובהר כי "פיצויים התחייבות למעסיק" מבוסס על הפקדות המעסיק בתוספת הפרשי הצמדה למדד בלבד, ללא התשואה הריאלית שמעבר למדד שנצברה בגין הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים.

משמעות טענה זו של העובדת, היא שהרווחים הריאליים שנשאו הכספים שהופקדו עבורה במרכיב הפיצויים בפוליסת ביטוח מנהלים, שעומדים על כ-120 אלף שקל ומהווים חלק מפיצויי הפיטורים לפי דיני המס, אינם מובאים בחשבון לצורך זכויותיה על חשבון פיצויי הפיטורים שחבה לה החברה.

החברה התעקשה שהתשואה החיובית שנשאו הכספים שהופקדו עבור פיצויי פיטורים בביטוח המנהלים של העובדת, צריכה להיחשב כחלק מהכספים הצבורים על חשבון פיצויי הפיטורים שהיא חבה לה. הנימוק שהציגה לעמדתה היה שכספים אלה מהווים למעשה חיסכון של המעסיק לצורך התחייבותו לשלם פיצויי פיטורים, ולכן הוא זה שצריך ליהנות מפירות השקעתו.

הממונה על שוק ההון נכנס לתמונה

בית הדין האזורי קיבל את טענות העובדת, ובעקבות כך הגישה החברה ערעור על החלטה זו, במסגרתו נטען שאין לשייך את הרווחים שנצברו על כספי הפיצויים בפוליסת ביטוח המנהלים של העובדת לרכיב התגמולים, במקום לרכיב הפיצויים. החברה טענה שבית הדין האזורי שגה כאשר חייב אותה לבצע השלמת פיצויי פיטורים, המהווה לטענתה כפל תשלומים.

הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון תמך בעמדת העובדת, והסביר שבהתאם לתנאים הקבועים בפוליסות ביטוח משתתפות ברווחים שהופקו לפני שנת 2004, כאשר לא חל הסדר אחר מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים – מרכיב הפיצויים לעניין חבות המעסיק הוא לכל היותר סך הפרמיות ששולמו לקופה כשהן צמודות למדד. כאשר תשואת מסלול ההשקעות של כספי הפיצויים גבוהה משיעור עליית המדד באותה תקופה, משויך ההפרש למרכיב התגמולים בפוליסה.

לפי עמדת הממונה, מאחר שמדובר בתקופה שלפני צו פנסיה חובה משנת 2008 ועוד לפני שנחקק סעיף 20 לחוק הפיקוח – לעובד עדיין לא ניתנה זכות הבחירה בכל הנוגע לבחירת קופת הגמל בה יבוטח. לכן, כך סבר הממונה, ביטוחו הפנסיוני של העובד בשנים אלה וההפקדות שבוצעו עבורו לקופת ביטוח מנהלים משתתפת ברווחים – נעשו אך ורק מתוך הסכמה של המעסיק לכלל התנאים שנקבעו בפוליסות, ובכלל זה התנאים לעניין חישוב פדיון הפיצויים. מכאן שלגישת הממונה מדובר בהוראה מפורשת המשקפת את הסכמת הצדדים ומחייבת את המעסיק.

ביטוח מנהלים – חוזה משולש

בכל פוליסות ביטוח המנהלים בתקופה הרלוונטית, כונה המעסיק "בעל הפוליסה" והעובד כונה "המבוטח". בית הדין הארצי הבהיר שללא קשר לסיווג העובד בחוק – חוזה ביטוח המנהלים הוא חוזה משולש: המבטח, המעסיק והעובד.

מכאן שההוראה הקובעת את אופן חישוב ערך פדיון הפיצויים בפוליסה, מחייבת לא רק את המבטח ביחסיו עם כל אחד מהצדדים להסכם העבודה – אלא גם את הצדדים בינם לבין עצמם.

הוראת הפוליסה קובעת שחישוב ערך פדיון מרכיב הפיצויים במערכת היחסים בין העובד (מבוטח) לבין המעסיק (בעל הפוליסה), אינו כולל את התשואה הריאלית של כספי הפיצויים.

כך הסיק בית הדין הארצי לעבודה שאין לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד מהמעסיק את התשואה העולה על קרן ההפקדות בתוספת הפרשי הצמדה למדד, ש"הוסטה" למרכיב התגמולים.

התוצאה: זכייה כפולה לעובד

ההשלכות של קביעה זו היא שהמעסיק אינו נהנה מהתשואה הריאלית של מרכיב הפיצויים, שלולא ההוראה האמורה בפוליסה – היתה נזקפת על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד. הדבר גורם למעשה ל"זכייה כפולה" של העובד, שהרי התשואה הריאלית מועברת לחשבון התגמולים, והמעסיק נדרש לשלם לעובד פעם נוספת השלמת פיצויי פיטורים באותו סכום.

בית הדין הארצי הצדיק תוצאה זו בכך שמדובר בתקופה בה המעסיק עדיין היה זה שבחר את המוצר הפנסיוני לעובדים, ולכן היה עליו לדעת מהם תנאי תכנית הביטוח, ומה השלכותיהן על זכויות הצדדים בסיום יחסי העבודה.

עם זאת, הובהר שבמקרה בו קיים הסכם בין בעלי הדין לפיו מתכונת ההתחשבנות בגין השלמת פיצויי פיטורים שונה מהמקרה הנוכחי – הדבר עשוי להביא לתוצאה משפטית שונה.

"חרף קביעתנו לפיה להוראות הפוליסה, ככלל, תוקף במערכת היחסים בין בעלי הדין, ניתן לתקוף את תחולתן באופן פרטני, בהיותן הוראות הפועלות במישור החוזי, הן במישור הפגמים שבכריתת חוזה והן במישור של קיומן של הוראות הסכמיות אחרות במערכת יחסי העבודה הקובעות אחרת", הבהיר בית הדין הארצי בהחלטתו.

בונוס למיטיבי לכת: מדוע הדיון חל רק על פוליסות שהופקו בשנים 1992-2003?
החל משנת 1992 הופסק לחלוטין שיווק פוליסות ביטוח נושאות תשואת מובטחת, והוחל בשיווק פוליסות ללא הקצאת אג"ח ייעודיות לחברות הביטוח, כאשר כספיהן הושקעו בכפוף למגבלות רגולטוריות בשוק החופשי. הפוליסות הללו, בהן הפוליסה של העובדת בתביעה הנוכחית, כונו "פוליסות משתתפות ברווחי ההשקעות".

החל משנת 2004, הסוגיה כיצד תחושב צבירת הפיצויים במוצרי הפנסיה השונים הוסדרה באופן אחיד: החישוב החל להיערך לפי הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים בתוספת רווחי ההפקדות או הפסדיהן, כאשר מהתוצאה מנוכים דמי הניהול ששולמו בגין הכספים הצבורים במרכיב הפיצויים.

[ע"ע 29744-11-18]

<< לחצו לצפייה בכל הכתבות בנושא פנסיה >>