ראשי»כתבות פופולריות»קרנות ברירת מחדל אמנם הביאו לירידה בדמי הניהול, אך האם הן מבשרות על העלאת קצבת הפנסיה שלנו?
קרנות ברירת מחדל אמנם הביאו לירידה בדמי הניהול, אך האם הן מבשרות על העלאת קצבת הפנסיה שלנו?
מעסיקולוג15:50
התקשורת פרסמה לאחרונה נתונים מגונדרים אודות ההצלחה של רפורמת הפנסיה שהובילה רשות שוק ההון. אנחנו רק שאלה: לא מוקדם מדי לפתוח שמפניה?
קרוב לשנה חלפה מאז יצאה לדרך רפורמת קרנות ברירת מחדל של רשות שוק ההון, במסגרתה נקבעו שתי קרנות ברירת מחדל עבור מעסיקים עם דמי ניהול אפסיים – האחת בניהול מיטב דש והשנייה בניהול הלמן אלדובי. לפני מספר ימים פרסם כלכליסט נתונים שהוצגו בישיבה פנימית של רשות שוק ההון, לפיהם נרשמה הפחתה משמעותית בדמי הניהול הממוצעים שמשלמים חוסכים חדשים בעקבות הרפורמה. לנתונים שכאלה יש נטייה "לדלוף" החוצה מישיבות מחתרתיות.
אל מול הנתונים שפורסמו כעת, יאלצו גם המקטרגים – בהם קבוצות הביטוח שניסו לטרפד את המהלך באמצעות עתירה לבג"ץ אליה עוד נחזור בהמשך – להודות שהקמת קרנות ברירת מחדל אכן הביאה לירידה בשיעור דמי הניהול הממוצעים, והמטרה שהציבה רשות שוק ההון לנגד עיניה הושגה בהצלחה.
אבל כאן עולה השאלה: האם הפחתת דמי הניהול זוהי אכן המטרה אליה יש לחתור? האם לא ראוי שהרגולטור יתמקד אך ורק בהעלאת קצבת הפנסיה העתידית של ציבור החוסכים, ולא יתבלבל מרעשי רקע?
נוצר הרושם שגודלה של קרן הפנסיה, תמהיל פרופיל החוסכים בקרן, וכן התשואה שמניב החיסכון הפנסיוני – האדריכלים של קצבת הפנסיה העתידית שלכם – קצת הוזנחו. נכון, גם לדמי הניהול השפעה על קצבת הפנסיה, אך כפי שנראה בהמשך מדובר בהשפעה שולית ביחס לפרמטרים האחרים.
אבל נתחיל בחדשות הטובות: על פי הנתונים שפורסמו בכלכליסט, ברבעון השני של 2017 נרשמה ירידה בדמי ניהול הממוצעים שנגבו ממצטרפים חדשים אל שיעור של 2.7% מההפקדות החודשיות ו-0.22% מהחיסכון הצבור. מדובר בבשורה עבור החוסכים, כיוון שבשנת 2015 דמי הניהול הממוצעים עמדו על 3.2% מההפקדות ו-0.28% מהצבירה. לנתונים אלה יש עדיין פוטנציאל להשתפר פלאים, שכן בשנת 2019 גם מעסיקים שכבר מצויים בהסדרי פנסיה יהיו מחויבים לצרף עובדים לקרנות ברירת המחדל, ואז בכלל הולכת להיות שם חגיגה.
אם כי אין מנוס מלצנן במקצת את השמחה, ולהזכיר שלאחרונה התבשרנו שרשות שוק ההון לא עמדה בפני הלחצים שהפעילו גופי הפנסיה, וקיצרה ל-5 שנים את חיובן לתת הנחה בדמי הניהול לכל חוסך החל מאפריל 2018. הכוונה הראשונית היתה לחייב את גופי הפנסיה לתת להנחה בדמי הניהול תוקף של 7 שנים לכל הפחות, כך שלמרות שהמהלך עצמו מיטיב עם החוסכים – קשה להתעלם מהעובדה שעמד על השולחן תרחיש משמח הרבה יותר עבורם.
עתיד הצעירים – לאן?
בל נשכח שעובדים צעירים הם קבוצת החוסכים שהכי מועדת לפורענות, כיוון שתוחלת החיים ההולכת ומתארכת מבשרת על קיצוץ כואב בקצבת הפנסיה החודשית שממתינה להם לאחר גיל פרישה. אם כיום חוסך שיוצא לגמלאות מקבל קצבת פנסיה בשיעור של כ-70% מגובה השכר, הרי שהצעירים יקבלו במקרה הטוב רק 40% מגובה שכרם.
הגירעון העמוק בו מצוי המוסד לביטוח לאומי מעלה ספקות בנוגע ליכולת העתידית שלו לשלם קצבאות זקנה ראויות בעוד שני עשורים, כך שהאפשרות של עובד צעיר לשמור על רמת החיים שלו לאחר גיל פרישה באמצעות קצבת הפנסיה וקצבת הזקנה הופכת לחלום באספמיה. הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות צבירת נכסים או חסכונות משמעותיים מהצד, וגם זה בהנחה שהוא או מי מקרובי משפחתו לא ייקלע חלילה למצב בריאותי מורכב, עניין שטורף את הקלפים מחדש ומאיים גם על האמידים שבינינו.
הגברת התחרות זה דבר נפלא ונהדר עבור החוסכים, בזה אין ספק, בעיקר כשזה לא עולה שקל למדינה. הרי אם הממשלה היתה מוכנה לתקצב את הבטחת רמת החיים העתידית של אותם צעירים לאחר גיל פרישה, היה ניתן לעשות זאת בקלות באמצעות הרחבת הקצאת האג"ח המיועדות – אגרות חוב ממשלתיות שמרכיבות כ-30% מנכסי קרן הפנסיה ומבטיחות תשואה שנתית בשיעור של 4.86% – תשואה הגבוהה לאין שיעור ביחס לריבית הנהוגה כיום במשק. אבל במקום להגדיל את הסובסידיה לצעירים כדי לעזור להם להתמודד עם פצצת הפנסיה המתקתקת, הוחלט דווקא לקחת אותה מהם ולהנגיש אותה אך ורק לחוסכים המבוגרים.
שוק ההון מרגיש כמו רכבת הרים, וכך אג"ח מיועדות הפכו למכשיר המרכזי שמספק כיום יציבות במסגרת החיסכון הפנסיוני בקרנות הפנסיה. ההקצאה המחודשת של האג"ח המיועדות משקפת למעשה את תפישת הרגולטור לפיה חשיפת החיסכון הפנסיוני לשוק ההון היא מסוכנת עבור חוסכים מבוגרים, ואילו דווקא מבורכת עבור הצעירים בשל היכולת למקסם את החיסכון.
על חלקהּ הראשון של תפישה זו יעידו חוסכים רבים שיצאו לגמלאות בשנת 2009 וספגו צניחה חדה בקצבת הפנסיה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שהותיר בהם צלקות עד היום. אולם באשר לטענה לפיה הפסקת הקצאת האג"ח המיועדות לצעירים היא בשורה מבורכת עבורם – על זה בהחלט אפשר להתווכח.
הדגיגון והכריש
הקמת קרנות ברירת מחדל היתה פתרון עבור עובדים מוחלשים שאינם משתייכים לארגונים גדולים או לוועדי עובדים חזקים, ושאין להם אפשרות להתמקח על דמי הניהול. עם זאת, בסופו של יום קרנות ברירת מחדל הועילו גם לחוסכים שכספי הפנסיה שלהם מנוהלים על ידי הקרנות המתחרות, כיוון שעצם קיומן של קרנות ברירת מחדל הפך לקלף מיקוח בידי חוסכים שאיימו לעזוב.
אלו שהחליטו להישאר בקרנות הפנסיה הגדולות הרוויחו כמה פעמים: הם גם החלו לשלם דמי ניהול נמוכים יותר, הם גם נהנים מיתרון הגודל עליו יורחב בהמשך, וגם קרנות הפנסיה הללו "התנקו" מחוסכים רבים שמחליפים עבודות לעתים קרובות ויוצרים "חורים" בהפקדות, ומנגנון הערבות ההדדית עליו מבוססת קרן הפנסיה הופך זאת ליתרון.
גם העובדים המוחלשים שיפרו עמדות, שהרי הם כבר לא משלמים דמי ניהול מקסימליים, למרות שבאופן אירוני חלקם אפילו לא מודעים לכך שמצבם הוטב. אבל באווירת השישו ושימחו הזו ראוי לשאול: האם גובה דמי הניהול הוא אכן השיקול המכריע להצטרפות לקרן זו או אחרת? האם ראוי שהרגולטור יחליט שחוסכים רבים כל כך יצורפו כברירת מחדל לקרנות פנסיה שנבחרו רק כי הן זולות?
התשובה היא שלילית. מאוד שלילית. הסיבות הן רבות, ונתחיל בנושא יתרון הגודל שהזכרנו לפני רגע: מבדיקה שערך כלכליסט עולה שבמהלך החודשיים הראשונים לרפורמה הצטרפו לקרנות ברירת מחדל כ-62,000 מצטרפים חדשים, ואילו ברבעון השני של 2017 נרשמה כבר הצטרפות של כ-92,000 חוסכים – כאשר מספר המצטרפים לקרן ברירת מחדל בניהול מיטב דש היה גדול פי שלושה ממספר המצטרפים לקרן בניהול הלמן אלדובי.
לא ברור לנו כיצד הגיעו בכלכליסט למסקנות הללו, כיוון שבמסמך שהעביר האוצר לבג"ץ במרץ 2017 במסגרת העתירה שהוגשה נגד רפורמת הפנסיה על ידי קבוצות הביטוח, צוין באופן מפורש שהחל ממועד הקמתן של קרנות ברירת מחדל בנובמבר 2016 ועד לסוף פברואר 2017, הצטרפו אליהן כ-20,000 חוסכים חדשים בלבד.
העיסוק הזה במספרים לא בא רק להעיד על הצלחתה או על כישלונה של הרפורמה, אלא יש בו כדי ללמד על עניין הרבה יותר דרמטי: רבים אינם מודעים לכך שלגודל של קרן הפנסיה השלכות הרות גורל על קצבת הפנסיה העתידית של החוסכים בה. מספר החוסכים בקרן פנסיה מעיד על יציבותה הקריטית, שכן המנגנון עליו מבוססת קרן פנסיה מקנה יתרון עצום לקרן גדולה על פני קרן קטנה.
קרנות הפנסיה הקטנות, אותן מנהלים בתי ההשקעות, הן כמו סירות שחשופות לרוחות הים המנשבות, לעומת יציבותן ואיתנותן של ספינות הביטוח הגדולות שמחזיקות ב-80% מנתח השוק הפנסיוני – מגדל (מקפת), מנורה (מבטחים), הראל (גלעד), כלל (מיטבית עתודות) והפניקס.
איזו קרן רווחית יותר עבור החוסך – זו עם דמי ניהול אפסיים שמציעה קרן ברירת מחדל, או זו עם דמי ניהול מקסימליים שמצליחה לרשום תשואה גבוהה יותר ב-0.8% ומעלה? באופן מפתיע, לדברי החוקרים יש להעדיף במקרה כזה דווקא את קרן הפנסיה עם דמי הניהול המקסימליים
נתוני רשות שוק ההון שפורסמו לאחרונה (ראו טבלה) מלמדים שבדומה לכל הקרנות שמנהלים בתי ההשקעות, גם קרנות ברירת מחדל נמצאות בנחיתות מספרית אל מול קרנות הפנסיה שמנהלות קבוצות הביטוח הגדולות: בסוף 2016 מספר החוסכים הפעילים במיטב דש עמד על כ-35,000 איש, ובהלמן אלדובי עמד מספר זה על 3,200 איש בלבד.
הדגיגונים הקטנים לא אומרים נואש ומנסים לתת פייט לכרישים, וכך הוחלט במיטב דש לשלב כוחות עם חברת הביטוח איילון, ובינואר השנה הושלם מיזוג פעילות הפנסיה בין השתיים. איילון פנסיה וגמל שניהלה במועד המיזוג כ-7 מיליארד שקל, מיזגה את פעילותה לתוך מיטב דש גמל ופנסיה, שניהלה אז כ-40 מיליארד שקל.
קצת פרופורציות
גם אם נזרום עם הנתונים שפורסמו בכלכליסט, ונניח שקרנות ברירת מחדל אכן הגדילו דרמטית את כוחן בעקבות הרפורמה, עדיין מדובר במספרים מזעריים לעומת קרנות הפנסיה הגדולות. לצורך ההשוואה: בקרן הפנסיה הגדולה ביותר – מבטחים החדשה שבניהול מנורה – בסוף שנת 2016 היו כ-608,300 חוסכים פעילים, כלומר פי 190 ממספרם בהלמן אלדובי ופי 17 ממספרם במיטב דש.
קרנות הפנסיה הקטנות, כלומר כל אלו שאינן מנוהלות על ידי אחת מחמש קבוצות הביטוח, נאלצות לרכוש ביטוח מִשנֶה מחברה זרה, באמצעותו הן יוכלו להתמודד עם מצב בו קטסטרופה בהיקף נרחב תשפיע על שיעור חוסכים גבוה בו-זמנית וכך למנוע גירעון אקטוארי.
לכן, לפני שמצטרפים לקרן פנסיה קטנה – ראוי לברר מהו היקף ביטוח המשנה הקיים בה, שכן רק כיסוי ביטוחי של 100% יכול לאיין לחלוטין את הסיכון שנובע מגודלן המזערי, על אף שבדרך כלל קרנות הפנסיה הקטנות לא רוכשות כיסוי מלא. עם זאת, אין די בבירור חד-פעמי בתחילת הדרך, שכן היקף ביטוח המשנה עשוי להשתנות מעת לעת.
"מצחיק ולא מקצועי"
אבל לא שם נעצר הדיון, כיוון שיש פרמטרים חשובים נוספים שיש להביא בחשבון בבחירת קרן הפנסיה האולטימטיבית שתוכל למקסם את קצבת הפנסיה העתידית שלכם. באוקטובר 2016, רגע לפני שרפורמת הפנסיה יצאה לדרך, מבקר המדינה אף התריע מפני הסכנה בבחירת קרן ברירת מחדל על פי גובה דמי הניהול בלבד.
והוא לא היחיד. כאשר נדחתה ביוני 2016 העתירה לבג"ץ שהגישו חברות הביטוח הגדולות נגד רפורמת הפנסיה האמורה, הביעו שופטי העליון תמיהה על כך שהרגולטור החליט לבחור את קרנות ברירת מחדל הזוכות על פי דמי הניהול בלבד.
"מתעוררת תחושת אי-נוחות מסוימת מעצם קביעתו של המחיר כשיקול בלעדי לבחירתה של קופת ברירת מחדל על ידי הממונה (הממונה על רשות שוק ההון – מעסיקולוג)", כתבו שופטי העליון בהחלטתם. "כפי שציינה העותרת (התאחדות חברות הביטוח – מעסיקולוג), המחיר אינו ראי הכל, וניכר כי הממונה אינה חולקת על כך; לראיה, בבחירת קופת גמל כברירת מחדל על ידי המעסיק, נקבע בחוזר כי הדבר ייעשה בשקלול המחיר, טיב השירות ותשואת קופת הגמל, קרי נוספים שני רכיבים לשיקול הדעת, ואילו כאן מקבל המחיר בלעדיות".
גם שר העבודה והרווחה, חיים כץ, עקץ בעקבות הרפורמה את רשות שוק ההון, שבזמנו עדיין היתה אגף במשרד האוצר. "לצערי היום האוצר, כמו חלקים מסוימים בציבור, מתמקד אך ורק בשיעור דמי הניהול שמשלמים החוסכים", אמר השר. "זה נראה לי מצחיק ולא מקצועי".
בואו נדבר על השירות
מאז יצאה הרפורמה לדרך, צצו בתקשורת ובפייסבוק תלונות חוסכים על רמת השירות וחוסר הזמינות של קרנות ברירת מחדל, ועלתה טענה לפיה דמי הניהול האפסיים לא מאפשרים לגופים להעניק ללקוחות שירות ראוי. רמת השירות היא אכן פרמטר חשוב שיש לתת עליו את הדעת, אולם דווקא הטענה הזו לא מרשימה אותנו במיוחד, ואנחנו בעד לתת צ'אנס לגופים להתאקלם לשינויים ולשפר עמדות.
על פי מדד השירות של רשות שוק ההון, הלמן אלדובי מככב בשירות שניתן לחוסכים בקרן הפנסיה שבניהולה במהלך 2016, כלומר עוד לפני שהרפורמה נכנסה לתוקף, ומיטב דש היה מדורג אי שם באמצע (ראו טבלה).
נקווה שהוסקו המסקנות, והגופים יצליחו להתמודד עם המציאות החדשה ולתת לכל החוסכים שירות מהיר ואמין. אחרי הכל, לציבור החוסכים הפנסיוניים יש אינטרס לאפשר לקרנות הפנסיה הקטנות לשבור את המונופול של קבוצות הביטוח, ולזכות בדריסת רגל בעולם הפנסיה לצורך הגברת התחרות.
אפקט האיחוד
יש לזכור שהירידה בדמי הניהול הממוצעים שגובות קרנות הפנסיה מהחוסכים נזקפת גם למהלך נוסף שהובילה רשות שוק ההון: איחוד חשבונות פנסיוניים. מעבר תכוף בין מקומות עבודה שמאפיין את דור העובדים הנוכחי, וכן רתיעתם מעולם הפנסיה – יצרו כ-1.8 מיליון חשבונות פנסיוניים לא פעילים, בהם נמנמו להם באין מפריע כ-25 מיליארד שקל. חשבונות לא פעילים משמעותם חשבונות בהם נגבים דמי ניהול מקסימליים מהחוסך, שלעתים כלל אינו מודע לקיומם.
על פי נתוני האוצר, בסוף 2013 יתרת הנכסים בחשבונות מנותקי קשר עמדה על 40 מיליון שקל, וכתוצאה מצעדים רגולטוריים פחתה היתרה, אולם היקפם נותר עדיין עצום.
כך הוחלט להוביל מהלך דרמטי יותר, וקרנות הפנסיה חויבו לבצע איחוד בין החשבונות הפעילים והלא פעילים של כלל החוסכים, אלא אם כן חוסך הביע התנגדות לכך, וכתוצאה מכך נרשמה ירידה נוספת בגובה דמי הניהול הממוצעים.
ייאמר לזכות רשות שוק ההון שהיא כלל אינה שוקטת על השמרים, ומציאת פתרון לפצצה הפנסיונית בהחלט נמצאת בראש סדר העדיפויות של העומדים בראשה, וננקטים לא מעט מהלכים חשובים בנושא.
ולקינוח: הפתעה
ביוני השנה פרסם מכון ון ליר מחקר חדש ממנו עולה כי העברת החיסכון הפנסיוני לקרנות ברירת מחדל תהיה רווחית רק אם הפער בתשואה שירשמו ביחס למתחרות לא יעלה על 0.8%.
במילים אחרות: איזו קרן רווחית יותר עבור החוסך – זו עם דמי ניהול אפסיים שמציעה קרן ברירת מחדל, או זו עם דמי ניהול מקסימליים שמצליחה לרשום תשואה גבוהה יותר ב-0.8% ומעלה מקרנות ברירת מחדל? באופן מפתיע, לדברי החוקרים יש להעדיף במקרה כזה דווקא את קרן הפנסיה עם דמי הניהול המקסימליים.
כלומר, תשואה גבוהה שרושמת קרן פנסיה היא הרבה יותר משמעותית לצורך הגדלת קצבת הפנסיה העתידית מאשר דמי ניהול נמוכים. ושימו לב שההשוואה נעשתה אל מול קרן עם דמי ניהול מקסימליים, למרות שרוב הציבור לא משלם דמי ניהול מקסימליים, מה שהופך את הנתונים למדהימים עוד יותר.
וקטנה לסיום: היזהרו לא להסתנוור ממִקסם השווא של התשואות. קרנות הפנסיה מתהדרות מדי חודש בתשואות שרשמו, ודואגות להפיץ את הבשורה באמצעות משרדי יחסי הציבור שלהן. אולם חשוב לזכור שתשואה חודשית נאה, גבוהה ככל שתהיה, היא בעלת השפעה זניחה כאשר מדובר בחיסכון שנצבר לאורך עשורים רבים.
האתגר האמיתי של קרנות הפנסיה הוא לייצר תשואה גבוהה ויציבה לאורך זמן. לכן מומלץ להתמקד בתשואה הממוצעת של 5 השנים האחרונות, שכן לתשואות קצרות טווח לא תהיה כל השפעה של ממש על קצבת הפנסיה העתידית שלכם.
