לעובדת לא נערך שימוע, נפסק שתכליתו התקיימה ולכן אינה זכאית לפיצוי

בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק לאחרונה שעל אף שלא נערך לעובדת שימוע פורמלי – תכליתו התקיימה, ולכן אינה זכאית לפיצוי. זאת על אף הקפדה יתרה מצד בתי הדין לעבודה על עריכת שימוע לפני פיטורים, כאשר פעמים רבות נפסק פיצוי לעובד גם אם נערך לו שימוע, אך לא בהתאם לכללי הפסיקה.

לאחר שבמשך שנים ארוכות בתי הדין נהגו לפסוק לעובדים פיצוי גבוה במקרה בו כלל לא נערך שימוע, כעת מסתמנת מגמה חדשה לפיה בתי הדין הולכים לקראת המעסיק במקרים מסוג זה, כל עוד תכלית השימוע התקיימה. זאת, כמובן, רק כאשר המעסיק נוהג בתום לב, ביושר ובהגינות כלפי העובד.

במקרה הנוכחי התייחס בית הדין לכך שהקשיים שעמדו בפני המעסיק בניהול מרפאת השיניים בעקבות היעדרויותיה הרבות של העובדת הוצגו בפניה, והיא עצמה הסכימה להעביר את תפקידיה המנהלתיים לעובדת אחרת. העובדת אף ציינה בעדותה בבית הדין שהמעסיק הציע לה להמשיך לעבוד כסייעת, אך היא סירבה להצעה זו.

קראו עוד במעסיקולוג: 
^* עילת פיטורים סובייקטיבית: די בכך שמבחינת המעסיק התנהלות העובד לא היתה תקינה
^* העובד נצפה מבלה בזמן חופשת מחלה, יקבל פיצוי בשל פיטורים שלא כדין
^* פסיקה: היקף זכות השימוע במשרת אמון קטן יותר
^* בית הדין לעבודה: על המעסיק להחתים את העובד על הפרוטוקול במעמד השימוע

"משמטרתו של השימוע אינו רק פורמלי, אלא שיש בו כדי לאפשר למעסיק להציג טענותיו בפני העובד ולעובד להגיב על טענות אלה, מצאנו כי בענייננו, השיח שהתקיים בין הצדדים בחודש ספטמבר 2015 כאשר לשני הצדדים ברור המצב, הקשיים העומדים בפני המעסיק מחד והיעדרויות העובדת מאידך, וכאשר בפועל פעלו הצדדים במשותף במשך שלושת החודשים שחלפו שנועדו לאפשר מעבר חלק של עבודת העובדת לידי עובדת אחרת, יש כדי למלא אחר תכלית זו ולא מצאנו כי נפגעה זכות כלשהי של העובדת", פסק בית הדין.

עילת הפיטורים: היעדרויות

העובדת הועסקה כסייעת לרופא שיניים, ולאחר מכן כמנהלת מרפאת השיניים שבבעלות המעסיק. לאחר עשר שנות עבודה, הודיע המעסיק לעובדת על סיום עבודתה בסוף החודש, ובמכתב הפיטורים שנמסר לה צוינה עילת הפיטורים: "היעדרויות רבות שפוגעות בניהול ותפקוד המרפאה".

לטענת העובדת, יומיים לאחר מכן האשים אותה המעסיק שגנבה מקופת המרפאה סך של 1,000 שקל במזומן, כאשר ההאשמה הוטחה כלפיה בנוכחות עובדים אחרים תוך שהוא מזמין אותם לצפות בסרטונים המוכיחים את טענת הגניבה.

בית הדין: "היעדרויותיה של העובדת הכבידו על ניהול המרפאה, ועניין זה נדון בין המעסיק לבין העובדת, אם כי לאור תקופת עבודתה הממושכת ומערכת היחסים הטובה ששררה בין הצדדים, הדברים נעשו בזהירות ולא בחטף"

העובדת טענה שעל מנת להוכיח שלא גנבה ממנו דבר, התפשטה לעיני הסייעת ואף שפכה את תכולת תיקה, ולאחר שלא נמצא בבגדיה ובכליה דבר – עזבה את המקום.

לאחר שהוכיחה שלא גנבה דבר, כך טענה העובדת, מסר לה המעסיק מכתב פיטורים שאינו מתייחס לגניבה, ואף כולל מעין התנצלות. לדבריה, רק לאחר שעמדה על קבלת תשלום פיצויי הפיטורים, העלה המעסיק לראשונה את טענת הגניבה וכן טענה לזיוף דוחות נוכחות כנימוק לשלילת פיצויי הפיטורים, וזאת על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פטורים.

"פיטורים על בסיס הסכמה"

המעסיק טען להגנתו כי העובדת נהגה להיעדר מעבודתה בטענה שהיא סובלת מפיברומיאלגיה, עניין שלא הוכח ברשומות רפואיות. לדבריו, לאחר שדרש מהעובדת לשוב לעבודה סדירה ומלאה, התקיימה בין הצדדים שיחה שבמסגרתה הסכים המעסיק לשלם לעובדת את זכויותיה כאילו פוטרה. הדברים הועלו בכתב, ובעקבות כך נמסרו לעובדת המחאות על חשבון פיצויי הפיטורים שאותם היא סירבה לפדות.

לטענתו הפיטורים נעשו על בסיס הסכמה שאליה הגיעו הצדדים כ-3 חודשים קודם לכן, לפיה העובדת תעבוד עד למציאת מחליפה ועד לאחר שזו תוכשר על ידה. על אף ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים, כך טען המעסיק, הנסיבות שהתקיימו לרבות הגשת התביעה נגדו מאיינות התחייבות זו מצדו והוא אינו מחויב לה עוד.

"התרשמנו מכלל העדויות שהובאו בפנינו כי היעדרויותיה של העובדת הכבידו על ניהול המרפאה, וכי עניין זה נדון בין המעסיק לבין העובדת, אם כי לאור תקופת עבודתה הממושכת ומערכת היחסים הטובה ששררה בין הצדדים, הדברים נעשו בזהירות ולא בחטף", ציין בית הדין בהחלטתו. "התרשמנו כי הצדדים הסכימו כי המעסיק יקלוט עובדת אחרת אשר תוכשר על ידי העובדת לבצע את תפקידיה המנהלתיים, וכי בשלב מסוים תסיים העובדת את עבודתה תוך קבלת מלוא זכויותיה".

מאחר שבית הדין קבע שתכלית השימוע התקיימה, ובשל נסיבות המקרה הספציפיות, נפסק שאין יסוד לטענת העובד שפיטוריה נעשו שלא כדין, ולכן תביעתה לפיצוי נדחתה. עם זאת, המעסיק לא הוכיח שיש מקום לשלילת פיצויי הפיטורים מהעובדת, וחויב לשלם לה סך של 30,998 שקל.

הצגת הווידאו – לשון הרע?

המעסיק טען שהעובדת נצפתה בסרטוני הווידיאו כשהיא מוציאה כסף מהמגירה, סופרת אותו ומחזירה למגירה כאשר לאחר כשעתיים היא מוציאה את הכסף ומניחה אותו במקום מסתור מתחת לשולחן.

הצדדים נחלקו בשאלת פרסום הטענות בנוגע לעניין הגניבה, כאשר העובדת טענה שהמעסיק סיפר לכל העובדים על האשמותיו כלפיה, ואף הראה לעובדי המרפאה את הסרטונים. מנגד טען המעסיק שהעובדת היא זו שפרסמה את הטענות כלפיה בנוכחות עובדות במרפאה, ורק האחראי על המצלמות צפה בסרטונים ולא הציג אותם בפני יתר העובדים.

מהראיות שהובאו בפני בית הדין עלה כי אכן העובדת היא זו שסיפרה לשתי עובדות על חשדותיו של המעסיק כלפיה, אולם הוכח שהמעסיק הוא זה שהציג בפני אחת מהן לבקשתה את צילומי מצלמות האבטחה, והדבר נעשה בנוכחות רופאה נוספת במרפאה.

"בעשותו כן, פעל המעסיק לפרסום ואישוש הטענה כלפי העובדת, וזאת מבלי שכאמור היה לכך כל בסיס", קבע בית הדין, אך פסק לעובדת פיצוי בגובה 5,000 שקל בלבד, מאחר שהיא זו שעדכנה את העובדות בנוגע לחשדות המעסיק נגדה. חרף הפיצויים שנפסקו לעובדת, קבע בית הדין שכל צד יישא בהוצאותיו.

[סע"ש 44621-07-16]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא שימוע לפני פיטורים >>