ראשי»כתבות פופולריות»לא ייאמן: מדוע נדחה ערעור המעסיק למרות שנפלה טעות בפסק הדין?
לא ייאמן: מדוע נדחה ערעור המעסיק למרות שנפלה טעות בפסק הדין?
מעסיקולוג8:12
"קשה להשתחרר מהרושם כי יותר משהוטרד המעסיק מהחיוב הכספי, הוא הוטרד מ'ההפסד' לעובדת במלחמת חורמה וחסרת כל הגיון"
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגיש מעסיק, על אף שקבע שטענתו לפיה בית הדין האזורי שגה בפסק הדין הינה נכונה. זאת מאחר שהמעסיק חויב במסגרת פסק הדין בסך הכל ב-330 שקל, ועצם הגשת ערעור על סכום כה זעום העלה את חמתה של ערכאת הערעור, כמו גם התבטאויות לא ראויות מצד המעסיק כלפי העובדת בכתב ההגנה.
"קשה להשתחרר מהרושם כי יותר משהוטרד המעסיק מהחיוב הכספי, הוא הוטרד מ'ההפסד' לעובדת במלחמת החורמה, חסרת כל הגיון, המתנהלת בין בעלי הדין", ציין השופט רועי פוליאק בהחלטתו. "למרות שהמעסיק צודק בטענתו לפיה חויב בפסק הדין עקב שגגה שנפלה מלפני בית הדין האזורי, לא היתה כל הצדקה להגשת בקשת רשות הערעור בגין חיוב בסכום של 330 שקל המוטל על חברת עורכי דין, תוך נקיטה בהליך לא מידתי היוצר עומס מיותר על המערכת השיפוטית (עם מתן רשות ערעור מועבר הערעור למותב חמישה, מהם שלושה שופטים ושני נציגי ציבור) ופוגע בציבור המתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים וממתינים ליומם בבית הדין".
מדובר בפסק דין שניתן בהליך דיון מהיר [ד"מ 14668-08-16] שחייב בשגגה את המעסיק לשלם לעובדת הפרשי פדיון חופשה בסכום של 177 שקל, נוסף על הוצאות משפט בסכום של 150 שקל.
"המעיין בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי עשוי למצוא, לצד ניצול הזירה המשפטית להליכים רווי אמוציות שלא לצורך וחדוות התדיינות חסרת גבולות, דוגמא לניצול לא מושכל, בלשון המעטה, של המשאבים השיפוטיים המוגבלים העומדים לרשות הציבור והסבר מסוים לנטל הכבד הרובץ על המערכת השיפוטית", המשיך בית הדין הארצי בביקורת חריפה כלפי המעסיק.
חגיגת אמוציות בחסות משלם המסים
העובדת הועסקה במשך כ-9 חודשים כמזכירה במשרד עורכי הדין. לאחר התפטרותה הגישה ללא ייצוג משפטי תביעה ליתרת תשלום בגין 3 ימי עבודה בסך 257 שקל ופדיון חופשה בסך 176 שקל.
פרק זמן קצר לאחר מכן, צורפה לכתב התביעה אסופת מסמכים המונה 170 עמודים, אשר מרביתם אינם רלוונטיים לתביעה, ובסמוך לאחר מכן הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בגדרה התבקש תיקון סכום התביעה עם תוספת של 16 שקל.
כתב ההגנה שהגיש המעסיק כלל שורה ארוכה של טענות לא ראויות כלפי העובדת, לרבות לעניין הופעתה החיצונית, ריח גופה, הריח הנודף ממאכלים שהכינה במשרד ומערכת יחסיה עם משפחתה
לצד הכחשה עניינית של טענות העובדת, כלל כתב ההגנה שהגיש המעסיק שורה ארוכה של טענות לא ראויות כלפי העובדת, שאין להן כל קשר להליך, לרבות לעניין הופעתה החיצונית, ריח גופה, הריח הנודף ממאכלים שהכינה במשרד, מערכת יחסיה עם הוריה ושלושת אחיה, כך שהעסקתה הפכה ל"אתגר בעל ערך אנושי", כלשון המעסיק. בית הדין הארצי ציין תוך השמטות את האמירות הפוגעניות שהעלה המעסיק, כדי להפחית את הפגיעה בעובדת.
"טענות אלה הן, למצער, לא ראויות בנסיבות בהן מעסיק מתגונן מתביעה עניינית, גם אם לא מוצדקת מנקודת ראותו, להפרשי שכר ופדיון חופשה", הבהיר בית הדין הארצי, על אף שהטענות הלא ראויות לא נכללו בכתב ההגנה המתוקן ובתצהיר המעסיק.
"טיפול תרופתי במישור הנפשי"
בין לבין הוגשו בקשות רבות – 112 מסמכים ו-26 החלטות – בעיקר, אך לא רק, על ידי העובדת, שגם בהן גלשו הצדדים לעתים לטענות לא ראויות, ובין היתר עתר המעסיק: "מבוקש מכבודו להורות לעובדת לגלות האם היא מקבלת טיפול תרופתי במישור הנפשי".
בפסק הדין קבע בית הדין האזורי, כי התביעה לשכר בגין 3 ימי עבודה לא הוכחה, אך קיבל את התביעה לפדיון חופשה.
בית הדין קבע ש"הגם שחישובה של העובדת אינו ברור דיו, הרי מי שצריך לשכנע במתן מלוא החופשה הוא דווקא המעסיק, והספק פועל לטובתה של העובדת, שתזכה בסך של 177 שקל בקשר לכך". נוכח קבלת התביעה בחלקה, חויב המעסיק בהוצאות משפט בסכום של 150 שקל.
דין פרוטה כדין מאה?
בבקשת רשות הערעור שהגיש המעסיק באיחור, נתבקש ביטול חיובו זה. המעסיק טען, ובצדק, שבית הדין האזורי טעה בפסק דינו, ושלא היה נכון לחייב אותו בסכום האמור.
בית הדין הבהיר שהמעסיק הגיש בקשת רשות ערעור על חיוב נמוך, תוך חריגה מהכלל לפיו "בתביעות קטנות מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך" [רע"א 1133/14].
עוד הובהר שלשווי הכספי של הסכסוך יש משקל נכבד בסוגיית מתן רשות ערעור, וכך נפסק שהגשת בקשת רשות ערעור על חיוב בסכום כה זעום מהווה "חריגה ממשית מעקרון המידתיות" ועלולה לעלות כדי ניצול לרעה של הליכי משפט.
