בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק בשבוע שעבר שמעסיק שמחליט על צמצום משרה של עובדת ולאחר מכן מגלה שהיא בהריון – מחויב לשקול מחדש את הצמצום ולבחון חלופות אחרות.
כך התקבלה תביעה שהוגשה על ידי מורה במדרשת שדה בוקר, שמשרתה צומצמה לאחר שנערך לה שימוע במאי 2016, וכחודשיים לאחר מכן הודיעה שהיא בהריון.
בסמוך לתחילת שנת הלימודים פנתה המדרשה לממונה על חוק עבודת נשים, וביקשה היתר לצמצום שעות עבודתה, אולם ההיתר לא ניתן.
בית הדין פסק שהמועד הקובע לבחינת סוגיית הפחתת היקף המשרה בשל ההיריון הוא המועד בו מסתיימים יחסי העבודה בהיקף הקודם, כלומר המועד בו הפגיעה בהיקף המשרה נכנס לפועל, אף על פי שההודעה על צמצום היקף המשרה ניתנה קודם לכן.
החלטת הממונה על עבודת נשים שלא להתיר את הפיטורים היא סבירה, קבע בית הדין, כאשר בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית, הוא אינו שם עצמו בנעליה של הסמכות המחליטה ולא מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו. הביקורת השיפוטית מתמצה בשאלה אם במסגרת ההחלטה הפעילה הממונה על חוק עבודת נשים את שיקול דעתו באופן שאינו חורג ממתחם הסבירות.
בית הדין קבע שהיריון העובדת אמנם לא היווה גורם בהחלטה על צמצום המשרה, אך צמצום המשרה היה משמעותי ביותר ביחס למורים אחרים, ואף התקבלו מורים חדשים והיקף משרה של מורים אחרים הוגדל.
לפיכך, עצם העובדה שהמעסיק לא עשה מאמצים כנים וסבירים להמשך העסקת המורה לאחר שהודיעה על הריונה – מצדיקה את אישור החלטת הממונה שלא להתיר את פיטוריה, ומזכה את העובדת בפיצויים.
מנהלת המדרשה פרשה בעדותה את השיקולים שהביאו לצמצום משרת התובעת טרם ההודעה על הריונה, אך לא העידה על שיקול מחודש שנערך בעניין העובדת לאחר שנודע על הריונה.
בית הדין חייב את המעסיק לפצות את המורה בפיצוי לפי חוק עבודת נשים בגובה 80,000 שקל, פיצוי בגין עוגמת נפש בגובה 20,000 שקל, וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.
[סע"ש 25327-10-16]
<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנוגע לפיטורי עובדת בהיריון >>