בית הדין לעבודה בחיפה דחה על הסף תביעות שהוגשו על ידי מספר לא ידוע של עובדי חברת רפא"ל, שטענו שהם זכאים לצבירת ימי מחלה בתקופות השבתון שלהם.
"הטענות שהעלו העובדים בדבר העדר תוקפם המשפטי של כתבי הוויתור עליהם חתמו נטענו באופן כללי על ידם", ציין בית הדין בהחלטתו. "הטענות שמעלים העובדים בדבר 'כדאיות העסקה' אינה יכולה לעמוד בסעיף ספציפי בהסכם, ויש להסתכל על ההסכם הקיבוצי כמארג כולל של הטבות אותן קיבלו העובדים שעברו לעבוד ברפא"ל תמורת הוויתור על מעמדם כעובדי מדינה".
התביעה הוגשה על ידי עובדים שהיו חברי ארגון סגל המחקר הארצי במשרד הביטחון, ברפא"ל ומשרד ראש הממשלה. בעקבות הפיכת רפא"ל מיחידת סמך במשרד הביטחון לחברה ממשלתית – עברו העובדים בשנת 2000 לעבוד ברפא"ל.
העובדים תבעו להכיר בזכאותם לצבור ימי מחלה במהלך תקופות השבתון אליהן יצאו במהלך עבודתם במשרד הביטחון, וכפועל יוצא לתשלום פדיון ימי מחלה או לעדכון מכסת ימי המחלה שעמדו לזכותם ערב סיום עבודתם במדינה.
קיבלו פירוט מראש
במעמד המעבר האמור לרפאל, נחלקו עובדי המחקר לשתי קבוצות – "עובדים ותיקים" ו"עובדים צעירים", כאשר הרוב הגדול של התביעות בתיקים בהם דן בית הדין לעבוד הוגשו על ידי "עובדים צעירים".
"עובדים ותיקים" – עובדים מעל גיל 55, שבמועד הפרישה היו זכאים לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו על ידם, בכפוף להסכמים הקיבוציים אשר חלו על תנאי העסקתם כפי שבאו לידי ביטוי בהוראות התקשי"ר.
"עובדים צעירים" – עובדים מתחת לגיל 55, שבמועד הפרישה לא היו זכאים לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו על ידם.
כלל העובדים קיבלו פירוט בעת הפרישה של יתרת ימי המחלה שצברו במהלך תקופת עבודתם בשירות המדינה ושעמדו לזכותם במועד המעבר.
בשנת 1973 נחתם בין משרד הביטחון, ההסתדרות והוועד הארצי של עובדי המחקר במערכת הביטחון "תקנון שבתון לעובדים המדורגים בדירוג מחקר במערכת הביטחון", שהסדיר את זכותם של עובדי סגל המחקר במערכת הביטחון לצאת לשבתון.
בשנת 1992 פרסם הממונה על השכר והסכמי עבודה "נוהל יציאה לשבתון של עובדי המחקר", שחל על עובדי מחקר בכל משרדי הממשלה, בו נקבע בין היתר שבזמן שבתון אין צבירה של ימי חופשה רגילה, חופשת מחלה וצבירת שבתון.
עם מעבר העובדים לרפא"ל, הוסדרו תנאי סיום עבודתם במסגרת שני הסכמים קיבוציים מיוחדים, במסגרתם נעשתה ההבחנה בין "עובדים ותיקים" לבין "עובדים צעירים".
הסדר סופי וממצה
"שוכנענו כי דין הבקשה לדחייה על הסף שהוגשה מטעם משרד הביטחון להתקבל משני נימוקים מרכזיים: לשון ההסכמים הקיבוציים מכוחם פרשו העובדים משירות המדינה ומחמת התיישנות התביעות", פסק בית הדין.
"הסכמת הארגון להחתמת העובדים על מסמכי ויתור והסכמתו להכללת סעיף מיצוי תביעות מלמדת ומוכיחה כי הוא ראה בו כהסדר סופי, כולל וממצה של מכלול הזכויות להן היו זכאים העובדים במועד זה וגם לזכויות להן יכלו העובדים להיות זכאים וזאת מתוך ידיעה ברורה כי העובדים זכו להטבות שכר משמעותיות אשר בכוחן לאזן כל ויתור ולו לכאורי על זכויות להן היו זכאים מהמדינה במועד הפרישה", הבהיר בית הדין.
עוד הוסיף בית הדין כי דרישת העובדים לתשלום פדיון ימי מחלה בתקופות השבתון מהווה הפרה ברורה ולא מוצדקת להוראות ההסכם הקיבוצי והפרה של הוראות השקט התעשייתי ומיצוי התביעות אליו התחייב ארגון סגל המחקר.
[סע"ש 59976-03-15]