המעסיק חויב באופן אישי לשלם לעובד כ-400 אלף שקל, כרבע מתוכם דמי חופשה

בפסק דין המשתרע על פני כ-50 עמודים, פסק בית הדין לעבודה בתל אביב לפני כשבועיים לעובד פיצוי כולל בסך כ-400 אלף שקל, מתוכם כ-90 אלף שקל דמי חופשה.

"אף שחוק חופשה שנתית קובע כי ככלל חופשה שנתית ניתן לצבור משך שנתיים, אין הוא אוסר על מעסיק להיטיב עם עובדיו ולאפשר להם צבירה בלתי מוגבלת או רחבה ממגבלַת השנתיים הקבועות בחוק", הבהיר בית הדין.

העובד טען שצבר 110 ימי חופשה, ובית הדין ראה בכך ראיה להיעדר התנגדות מצד החברה לצבירה ימי חופשה מעל שנתיים, על אף שמספר שנים לפני סיום העסקתו איפסה החברה בתלוש השכר של העובד את כל ימי החופשה שצבר.

חילופי בעלות בחברה

העובד הועסק החל משנת 1991 באתר בנייה להם סיפקה החברה שירותי חשמלאות, עד לפיטוריו בשל סגירת העסק. בית הדין קיבל את טענתו לפיה הוא זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו בחברה, על אף שהבעלות עליה החליפה ידיים.

העובד טען שהוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך כ-320 אלף שקל, אולם הוא לא הפחית מסכום זה את הכספים שנצברו במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, ולכן החברה חויבה רק בהשלמת הסכום בסך כ-130 אלף שקל.

בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניה זכאי עובד המועסק שישה ימים בשבוע עם ותק של 11 שנים ומעלה ל-28 ימי חופשה בשנה, ואילו לעובד נזקפו רק 24 ימי חופשה.

"האמנו לעובד כי לא ניצל ימי חופשה כלל במהלך שבע השנים האחרונות לעבודתו בחברה. החברה לא הציגה פנקס חופשה, לבד מזה שנוהל בתלוש השכר וחזקה שמשקף את צבירת וניצול ימי החופשה של העובד", קבע בית הדין.

העובד פוטר בשיחה טלפונית שלוותה בהודעת וואטצאפ, לאחר שהועסק בחברה 26 שנים ברציפות, מאז שחרורו מהצבא, "כמי שמפרנס חמישה ילדים וזקוק לוודאות וליציבות שבמקום העבודה כאוויר לנשימה", כלשון בית הדין.

"אף אם היתה סיבה עניינית לפיטוריו – הבעלים החליטו לסגור את עסקם – אין זו הדרך לעשות זאת", הבהיר בית הדין ופסק לעובד 20 אלף שקל בשל האופן המשפיל בו פוטר, אולם לא מצא לנכון לפסוק בנוסף פיצוי בשל העובדה שפוטר ללא שימוע.

הרמת מסך

בית הדין פסק שהבעלים של החברה ניהלו אותה באופן ובדרך שיש בה משום נטילת סיכון בלתי סביר שיהיה ביכולתה לפרוע את חובותיה כלפי העובד, תוך ניצול לרעה של הפרדת האישיות המשפטית של החברה. כך הוחלט באופן חריג הוחלט על הרמת מסך ההתאגדות חיוב בעלי החברה באופן אישי בחובותיה.

כך חויבה החברה, ביחד עם הבעלים, לפצות את העובד בסך כולל של כ-400 אלף שקל: פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ותלושי שכר פיקטיביים בסך של 5,000 ש"ח, הפקדות לקרן השתלמות בסך כ-25 אלף שקל, פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20 אלף שקל, דמי חגים בסך 1,000 שקל, אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 שקל, הפרשי שכר בסך 444 שקל, דמי הבראה בסך כ-23 אלף שקל שקל, פיצויי פיטורים בסך כ-130 אלף שקל, דמי חופשה בסך של כ-89 אלף שקל, וכן פיצויי הלנה בסך של 10,000 שקל. זאת נוסף על חיובם בהוצאות המשפט של העובד ובשכר טרחת עו"ד בסך של 25 אלף שקל.

]סע"ש 15544-05-17]