בית הדין לעבודה בתל אביב פסק השבוע ששני העובדים שנתבעו על ידי המעסיק אכן הפרו את חובת הנאמנות כלפיו כאשר פתחו עסק מתחרה ועשו שימוש במידע שצברו במהלך עבודתם.
מפסק הדין ניתן אף ללמוד על אחריות המעסיק לסייע לעובד להבין את משמעות סעיפי הסכם ההעסקה עליו הוא חותם כאשר הוא מתקשה בהבנת השפה העברית או השפה המשפטית. זוהי גם הסיבה לחשיבות הרבה בניסוח הסכם העסקה בשפה ברורה המונגשת גם להדיוטות, על מנת למנוע מצב בו יטען העובד בעתיד שלא הבין על מה הוא חותם.
שני העובדים הועסקו כראשי צוות מתקינים בחברה העוסקת בחברת תשתית תקשורת מחשבים, כקבלנית משנה המבצעת עבודות באמצעות ראשי צוותים ומתקנים העובדים בשטח ומצויים בקשר הדוק עם לקוח הקצה.
לאחר גיוס העובדים לחברה, נחתם עמם הסכם העסקה במסגרתו הם התחייבו לשמור על סודיות המידע שהגיע אליהם עקב עבודתם, לא לפעול בניגוד עניינים, לא להתחרות בחברה ולא לעשות שימוש ברשימת הספקים והלקוחות של החברה. הפרת התחייבות זו, כך נקבע בהסכם, תגרור פיצוי מוסכם בגובה 10,000 דולר.
במסגרת עבודתם, נתנו העובדים שירות לארגון שמספק את עיקר העבודה לחברה, ונחשפו לקשריה העסקיים של החברה עמו.
התפטרות סימולטנית
במהלך התקופה האחרונה לעבודתם, חלה לפתע ירידה משמעותית בתפקוד העובדים והתקבלו תלונות מלקוחות, עד שבאופן לא צפוי הודיעו כעבור פחות משנה על התפטרותם.
ימים ספורים לאחר מכן חדלה לפתע החברה לקבל הזמנות מהארגון, ואיש הקשר בארגון מסר שאין לו כרגע עבודה עבור החברה.
הדבר עורר את חשד מנהלי החברה, והם נסעו לאתרי הארגון שם גילו שאותם שני עובדים מספקים לארגון עבודה במסגרת עסק מתחרה שהקימו, תוך שהם מנצלים בצורה לא הוגנת את קשרי החברה עם הארגון עליהם שקדה החברה במהלך השנים ארוכות.
בשל גזילת הקשר המסחרי, נגרם לחברה אובדן הכנסה משמעותי, והיא נאלצה לצמצם את מצבת כוח האדם שלה מתשעה לשלושה עובדים. בעקבות כך תבעה החברה מכל אחד מהעובדים פיצוי בגובה 100,000 שקל.
עברית שפה קשה
העובדים טענו להגנתם שהם מתקשים מאד בקריאת עברית ולכן לא הבינו את משמעות החתימה על התחייבות לא להתחרות בחברה, והסתמכו על ההסברים שניתנו להם בעל פה מטעם החברה.
בנוסף טענו העובדים שהם לא עברו הכשרה מיוחדת בחברה, ושלא קיבלו תמורה הולמת וסבירה למגבלה הקיימת בהסכם על חופש העיסוק שלהם. לטענתם הם התנהלו בתום לב, ולא הפרו את חובת הנאמנות כלפי החברה.
החברה טענה מנגד שההסכם הוקרא בפני העובדים, ניתנו להם הסברים והבהרות גם בשפה הרוסית, והעובדים אף נטלו עמם את ההסכמים לביתם והחזירו אותם כעבור מספר ימים, ומכאן שהבינו היטב את ההתחייבויות עליהן חתמו.
בית הדין לעבודה דחה את טענות העובדים בשל סתירות בעדויותיהם, ופסק שהם אכן ידעו היטב על מה הם חותמים ועל כן מדובר בהסכם מחייב שהופר על ידי העובדים כאשר באופן מכוון קיבלו לידיהם את נתח העבודה של החברה בארגון.
בית הדין סירב לחייב את כל אחד מהעובדים בפיצוי בגובה 100,000 שקל כפי שתבע המעסיק, שכן לא הוכח נזק בגובה זה. עם זאת, לאחר ששוכנע בית הדין שהעובדים פעלו בחוסר תום לב ובחוסר נאמנות תוך הפרת ההסכם עם החברה, וכי בכוונת מכוון התקשרו מיידית עם הארגון ובכך "גזלו" העבודה מהחברה – כל אחד מהנתבעים חויב בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם ההעסקה בגובה 10,000 דולר.
[ס"ע 41514-05-13]