השופטת על טענות העובדת להתנכלות: "דרישות לגיטימיות של מנהל מעובדיו"

בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה טענות עובדת שהמעסיק התנכל לה בעקבות טיפולי פוריות שעברה, ולבסוף פוטרה עקב כך. זאת בנימוק לפיו התנהלות המעסיק היתה לגיטימית, ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו.

"כל הטענות שהעלתה העובדת מהן ביקשה להסיק כי המעסיק התנכל לה או התעמר בה, התבררו כדרישות לגיטימיות של מנהל מעובדיו, שאף אם קודם לכן לא הקפיד על קיומן, אינן עולות כדי התנכלות", הבהירה השופטת מיכל לויט.

דרישות המעסיק שהוכרו כלגיטימיות

1. המעסיק החל לדרוש מהעובדת למסור לו עדכון יומי באשר לכל המשימות שביצעה ועבודתה. "איננו סבורים כי הדרישה לקבל דיווח יומי באשר לביצוע העבודה, ודאי עת עסקינן במשרד עו"ד אשר פעמים רבות נדרש להעביר דיווח שעות ללקוחות, הינה דרישה בלתי סבירה", קבע בית הדין לעבודה.

2. המעסיק דרש מהעובדת להחתים שעון נוכחות מדי יום, ובכל פעם שהיא יוצאת מהמשרד. זאת בעוד קודם לכן היא מילאה באופן ידני את שעות הנוכחות שלה. "אף אם בעבר המעסיק לא דרש מהעובדת להחתים כרטיס בשעון הנוכחות, מדובר בדרישה לגיטימית, שהמעסיק כמנהל המשרד אף היה מחויב להקפיד עליה", הבהיר בית הדין.

3. המעסיק החל לנהוג בהתאם לחוק דמי מחלה, ולא לשלם לה בגין היום הראשון למחלה, כשלעניין זה רואה החשבון של המעסיק הבהיר שקודם לכן ביקשה העובדת להחשיב לה את ימי המחלה הראשונים כימי חופשה על מנת שישולם לה מהיום הראשון. "לא ניתן לראות בהחלטתו של המעסיק להתחיל ולפעול בהתאם להוראות החוק משום התעמרות", פסק בית הדין.

4. המעסיק דרש מהעובדת לבצע משימות שלשיטתה לא היו דחופות. "לא יכולה להיות מחלוקת כי למעסיק הסמכות להחליט איזו משימה דחופה ואיזו לא, ולא ניתן לראות בתעדוף המשימות על ידו משום התנכלות", ציין בית הדין בהחלטתו.

5. העובדת טענה שהמעסיק הצר את סמכויותיה, כאשר מהעדויות עולה שהעובדת נוספת גויסה על ידי העובדת עצמה למשרד על מנת לעזור ולתרום במשרד. "ככל שהמעסיק ביקש להעביר אליה עבודה, ייתכן שאף בראייה עתידית, לא ניתן להסיק כי הדבר נעשה על מנת להתנכל לעובדת, אלא דווקא על מנת להקל עליה ולהוריד ממנה את הטיפול בנושאים טכניים", הכריע בית הדין.

"מסכת התנכלויות שיטתית"

העובדת היא עורכת דין שהועסקה כשכירה במשרד עורכי דין במשך כ-6 שנים. בד בבד ליחסי העבודה הטובים ששררו בינה לבין המעסיק, התקיימו ביניהם גם יחסים אישיים קרובים מאוד, והמעסיק הגדיר אותה בפני לקוחות וקולגות כ"יד ימינו" בעבודתו.

לטענתה, היחסים הטובים התפוגגו כאשר היא הודיעה למעסיק שהיא נדרשת לעבור טיפולי פוריות בניסיון להרות, כשכבר בשיחה הראשונית השיב לה המעסיק שהוא מקווה מאוד שעבודתה לא תיפגע והביע דאגתו לכך שהיא תצא לחופשת לידה.

נטען שבחודש בו החלה לעבור בפועל את טיפולי הפוריות, התחיל המעסיק במסכת התנכלויות שיטתית כלפיה, ובין היתר הצר את סמכויותיה, העביר לעובדת אחרת את כל עבודתה באחד התחומים עליהם היתה אחראית.

העובדת טענה שהמעסיק התעמר בה, בין היתר באמצעות דרישת עדכונים יומיומיים בקשר לעבודתה, תשלום ימי מחלה שלא מהיום הראשון, וכן דרישה להחתים שעון נוכחות מדי יום. בנוסף התבטא כלפיה בעזות מצח, כשלדוגמא אמר לה שהוא "חש מרומה" שהיא אינה זמינה עבורו כפי שהייתה לפני טיפולי הפוריות, שהיעדרויותיה מטרידות אותו מאוד, וששכרה גבוה מאוד ואף "דמיוני". לטענתה, גם בסמוך לאחר לידת בנה על ידי בת זוגה, העיר לה המעסיק הערות מפלות מחמת הורות.

תקופת מחלה ממושכת

לאחר כ-6 שנות העסקה, זימן אותה המעסיק לשיחה בנוכחות מזכירת המשרד, ולטענתה צעק עליה בקולי קולות שהיא פועלת בניגוד להנחיותיו. לטענתה, בשיחה זו שאל אותה המעסיק אם היא בהריון, ולאחר שהשיבה שלמיטב ידיעתה היא אינה בהריון – אמר לה המעסיק: "המצב בלתי נסבל עבורי, ואני מפטר אותך".

עוד טענה העובדת, כי לאחר שיצאה מהמשרד להירגע ונכנסה לפגישה עם לקוח, נכנס המעסיק לחדרה ומסר לה מכתב זימון לשימוע שעתיד היה להתקיים למחרת בבוקר. היא פנתה אליו בכתב והלינה על קיומו של שימוע לאחר שכבר הודיע לה על פיטוריה, וביקשה לדחות אותו בשבוע, וכך היה.

למחרת התייצבה העובדת לעבודה כרגיל, אולם גילתה לטענתה בחדרה עגלה מלאה בתיקים ומשימות לעבודה שהשאיר לה המעסיק, כשבכל אותו יום המשיך לכאורה להתעמר בה. כתוצאה מהתנהגותו היא נקלעה למצוקה נפשית קשה, ונלקחה על ידי רעיית המעסיק למיון, שם התברר שהיא סובלת מהתקף חרדה והומלץ לה על 5 ימי מנוחה בבית. בסופו של יום קיבלה העובדת ימי מחלה נוספים, וכך נעדרה מהעבודה למשך כשבועיים.

מבוי סתום

המעסיק טען להגנתו שהוא מעולם לא התנכל לעובדת, שמהלך ההיריון שלה ושל בת זוגה היו בתמיכתו ובעידודו, ושבין הצדדים התקיימו יחסי חברות עוד מתקופת היכרותם בשירות הצבאי.

לטענתו, דווקא העובדת היא זו שהתעמרה במזכירת המשרד החדשה, וניסתה להסית אותה בכל דרך לפעול כנגדו וכנגד רעייתו. המעסיק טען שמעולם לא התנהג כלפיה בגסות, שלא העלה כלפיה דרישות בלתי סבירות, ודרישותיו היו תמיד ענייניות ולגיטימיות, ובוודאי שלא מתעמרות.

עוד נטען שהעובדת כלל לא דיווחה לו על טיפולי הפוריות אותם היא עוברת, היא לא נעדרה מעבודתה כלל בגין הטיפולים, ולתהליך שעברה לא הייתה כל השפעה על עבודתה. במרוץ הזמן הצטברו טענות קשות לגבי אופן תפקודה, תקלות חוזרות ונשנות בביצוע משימות שהוטלו עליה, סירובה למלא הנחיות של המעסיק, היעדר שיתוף פעולה מצידה בניוד עובדים בתפקידיהם, וכן פעלה לסיכול הרחבת סמכויותיה של המזכירה, והתעלמה מהנחיותיו בעניינה.

מאחר שהמעסיק הרגיש שהדברים הגיעו למבוי סתום, נמסר לעובדת מכתב זימון לשימוע במטרה לנסות ולהבין מה גרם לשינוי בתפקודה ולאפשר לה לשקול אם להמשיך ולהעסיקה או לפעול למיצוי הליך פיטוריה, לרבות פניה לממונה על חוק עבודת נשים. העובדת ביקשה לדחות את השימוע, ומאז לא שבה לעבודה, תוך הצגת אישורי מחלה שהמעסיק מכחיש את תכנם. כך, למעשה, זנחה העובדת את עבודתה משיקוליה, ובמקום להתייצב לעבודה בתום ימי המחלה – הגישה דרישה כספית לקבלת למעלה מחצי מיליון שקל, כשבמכתב זה עלתה לראשונה הטענה בדבר פיטוריה.

גם אילו היו פיטורים – לא היו להם תוקף

בית הדין לעבודה אימץ את גרסת המעסיק להשתלשלות העניינים, מאחר שמלבד טענת העובדת שהיא פוטרה – אין כל ראיה או עדות התומכת בכך.

הראיות שהוצגו מזמן אמת תומכות דווקא בטענת המעסיק לפיה הוא זימן אותה לשימוע, שנדחה פעם אחר פעם לבקשת העובדת, ובסופו של דבר לא התקיים עקב אי התייצבותה עוד לעבודה.

"נדגיש כי אף אם המעסיק אמר לעובדת כי הוא 'מפטר אותה', או שכך הבינה העובדת מדבריו, מאחר ושעות ספורות בלבד לאחר מכן מסר לה מכתב זימון לשימוע – הרי שלכל היותר מדובר בדברים שנאמרו בעידנא דריתחא (בזמן כעס – מעסיקולוג), שהמעסיק רשאי היה לחזור בו מהם תוך זמן סביר ולהעמיד את העובדת על כוונתו האמתית", הבהיר בית הדין.

"לדפוק ברזים ולהתפוצץ עליו"

בית הדין ראה בבקשת העובדת לדחות את השימוע, כראייה לכך שהיא לא ראתה עצמה כמי שפוטרה. "אין זה סביר כי עובדת, שהינה עורכת דין במקצועה, ושקיבלה ייעוץ משפטי עוד ביום בו נערכה לטענתה השיחה בה פוטרה, תבקש פעם אחר פעם לדחות את הליך השימוע, לוּ סברה כי אכן מדובר היה באַקט של פיטורים", ציין בית הדין בהחלטתו. "גם הצגת אישורי המחלה… אינם מתיישבים עם טענת הפיטורים המידיים".

תמיכה לפסיקת בית הדין שהעובדת התפטרה, ולא פוטרה, היתה בחלופת הודעות טקסט בינה לבין המזכירה, ממנה עולה שבתקופה האחרונה לעבודה העובדת תכננה "לפתח אדישות ואיטיות", "לדפוק לו ברזים", "לדפוק לו מחלה" "להתפוצץ עליו", ולמעשה נראה שעשתה כל שניתן על מנת להביא לסיום עבודתה.

אף אילו היה נפסק שהיא פוטרה – היא ממילא לא עמדה בתנאים הנדרשים (ראו מסגרת) עלמנת לחסות תחת הגנת חוק עבודת נשים, מאחר שלא הציגה כל אישור רפואי על היעדרות בשל טיפולי פוריות.

המעסיק הפנה את העובדת למומחה פוריות

הוכח בפני בית הדין שהמעסיק, שהייתה לו היכרות של שנים עם העובדת ועם בת זוגה, ולטענתו ידע במשך זמן רב על רצונן להרות, אף הפנה אותה למומחה שהכיר בתחום.

לטענת העובדת, מדובר היה בהפניה שנבעה מכך שהמעסיק פחד שטיפולי הפוריות יפגעו בעבודתה, אולם בית הדין התרשם אחרת: "לא סברנו כי יש לזקוף את רצונו של המעסיק לסייע לתובעת בעניין זה לחובתו, במיוחד בנסיבות של היכרות רבת שנים בין השניים".

כך נדחו כאמור טענות העובדת הן להתנכלות והן לפיטורים שלא כדין. עם זאת, חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצוי בגובה 25,000 שקל עבור בונוסים להם היא זכאית, פיצוי בגובה 15,000 שקל בשל היעדר הודעה לעובדת על תנאי ההעסקה שסוכמו עמה, וכן פיצוי בגובה 3,100 שקל מאחר שלא צוין בתלושי השכר מהי יתרת ימי המחלה שנצברו לזכותה מדי חודש. יש לציין כי בגין רכיב התביעה האחרון, הנוגע לתלושי השכר, תבעה העובדת סכום מופקע בגובה 180,000 שקל.

[סע"ש 22057-12-12]

<< לחצו לצפייה: פסיקה חשובה בדיני עבודה >>