חברה העוסקת בתשתיות ועבודות עפר ששכרה שירותי שמירה במשך קרוב לשנה לצורך מניעת גניבות והשחתת כלי עבודה באתרי העבודה טענה שעצם ההתקשרות עם השומר מונע גניבות על ידי מכריו, ללא תלות בעבודה שביצע בפועל או בנוכחותו הפיזית באתר, או במילים אחרות – תשלום דמי חסות ("פרוטקשן"). עם זאת, בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק החודש כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, וחייב את החברה לשלם לתובע שעות נוספות בגובה 80,000 שקל.
החברה טענה שמטרת ההתקשרות עם התובע לא היתה שמירה, והוא רק נדרש להיות נוכח באתרים בהם היא פעלה. לטענתה לתובע לא היו מדים, לא היה בידיו מכשיר קשר, ולא היה כל פיקוח על שעות עבודתו. התובע עצמו התקשה להבהיר מה היתה מטרת עבודתו, וכשנשאל על כך בעדותו השיב: "לא הסבירו לי כלום. אני לא יודע מה זה שומר".
חרף זאת, בית הדין לעבודה פסק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה בנימוקים הבאים: לתובע היה מנהל עבודה, החברה שילמה לו שכר תמורת שירותי שמירה, והיא אף הגיבה לטענותיו בנוגע לזכויות המגיעות לו. נציג החברה העיד שהתובע לא איים על החברה בכל צורה שהיא על מנת להעסיקו, ותנאי העבודה הוגדרו מראש.
החברה שילמה לתובע סך 4,500 שקל לחודש, עליו סיכמו מראש, וכך גם עולה מתלושי השכר שהונפקו לתובע ברוב תקופת העסקתו. עם זאת, במספר פעמים שולמו לתובע תוספות או הורדות בשכר, מה שחיזק את מסקנת בית הדין שהתקיימו יחסי עובד-מעביד, שכן החברה שילמה לו שכר בגין ימי עבודתו בפועל.
היפוך נטל ההוכחה
התובע הצהיר שעבד במשמרות יום במשך 14 שעות, ובשלב מסוים עבר למשמרות לילה למשך 11 שעות עבודה, אך הוא לא הוכיח את טענותיו ושינה גרסאות במהלך ההליך המשפטי. "שינויים אלה מעידים על חולשתה של תביעה שלא נסמכת על דבר", ציין בית הדין בהחלטתו.
ובכל זאת, נפסקו כאמור לעובד פיצויים בגובה 80,000 שקל על פי התעריף השעתי שנתבע על ידו בסך 23 שקל לשעה. זאת משום שהחברה לא תיעדה באופן מסודר את שעות עבודתו, ותיקון חוק הגנת השכר הביא להיפוך נטל ההוכחה מהעובד אל המעסיק, ולכן תביעת העובד התקבלה על אף שלא נמצאה אמינה.
[סע"ש 33520-02-15]