בית הדין לעבודה בתל אביב חייב בשבוע שעבר מעסיק לשלם לעובד פיצוי בגובה שתי משכורות, בעקבות טענת העובד לפיה לא נערך לו שימוע לפני פיטורים. זאת על אף ש-3 ימים לפני פיטוריו נמסר לעובד זימון לשימוע, ובנוסף טענת העובד בנוגע לסיבה לפיטוריו נמצאה שקרית.
מפסק הדין ניתן ללמוד על החשיבות הרבה לא רק בעריכת פרוטוקול השימוע, אלא גם בהחתמת העובד עליו ובמסירת עותק ממנו לעובד. כך יוכל המעסיק להוכיח שאכן נערך שימוע כדין, גם למקרה בו העובד יטען שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את טענותיו במהלך השימוע.
קראו עוד במעסיקולוג:
* בית הדין לעבודה: על המעסיק להחתים את העובד על הפרוטוקול במעמד השימוע
* פסיקה: לא נערך שימוע אך תכליתו התקיימה, ולכן העובדת אינה זכאית לפיצוי
* חוק הודעה לעובד: נפסק שלהיעדר חתימת העובד יש השלכה ראייתית
* עילת פיטורים סובייקטיבית: די בכך שמבחינת המעסיק התנהלות העובד לא היתה תקינה
העובד הועסק במשך שנה ורבע כנהג אוטובוס בחברת הסעות, עד לפיטוריו. הוא קיבל זימון לשימוע בו צוין כי הרקע הוא תאונות חוזרות ונשנות ונזקים שונים לרכב האוטובוס בו נהג, ולאחר 3 ימים קיבל לידיו מכתב פיטורים בו צוינו סיבות זהות לפיטוריו.
החברה טענה שנערכה לעובד שיחת שימוע לפני פיטורים ושטענותיו נשמעו אך לא התקבלו, אולם העובד טען שכלל לא נערך לו שימוע.
החברה הציגה בפני בית הדין את מכתב הזימון לשימוע, אך מאחר שלא הוצג גם פרוטוקול השימוע – על אף טענת החברה שנערך פרוטוקול שכזה – בית הדין לא השתכנע שלעובד ניתנה הזדמנות נאותה להגיב לטענות החברה כנגדו. כך נפסק לעובד פיצוי בסך 8,800 שקל בגין היעדר שימוע, סכום המשקף גובה שתי משכורות.
מדוע אוּמצה דווקא גרסת העובד?
מדובר בפסיקה מפתיעה, משום שהעובד לא עשה רושם אמין על בית הדין, ולכן לא ברור מדוע העדיף בית הדין את עדותו על פני עדות המעסיק.
מהימנות העובד נסדקה בעקבות טענתו לפיה מעולם לא היה מעורב בתאונה כלשהי, ושהסיבה בגינה פוטר מעולם לא התרחשה. עם זאת, עיון בחומר הראיות העלה כי במספר תלושי שכר צוין על ידי החברה שהעובד גרם נזקים לאוטובוס. בנוסף הציגה החברה מספר חשבוניות לתיקון נזקים שנגרמו לטענתה על ידי העובד, וכולם אכן נרשמו על אותו מספר אוטובוס.
עוד עלה מחומר הראיות כי העובד חתם על הצהרות בהן הוא מודה כי ביצע נזקים לאוטובוס האמור, ושהתקלות נרשמו בזמן אמת בדו"ח תקלות. ואם לא די בזאת – העובד אף הודה בעצמו בחקירתו הנגדית בבית הדין שהוא אכן גרם לנזקים לאוטובוס, גם אם לטענתו הדבר לא היה באשמתו.
[סע"ש 54372-11-14]