ראשי»כתבות פופולריות»בית הדין על המנכ"לית: "דרישתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני"
בית הדין על המנכ"לית: "דרישתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני"
מעסיקולוג7:02
לאחר שסיימה את תפקידה, הגישה המנכ"לית תביעת ענק נגד החברה. התוצאה: חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום חריג של 80,000 שקל
צילום אילוסטרציה
במשך שנים פיתחו בתי הדין לעבודה הלכה לפיה מעמד של "עובד" הזכאי לזכויות והגנות על פי חוק, הוא דבר הקרוב ל"סטטוס" שלא ניתן להתנות אליו. כלומר, גם אם ההגדרה החוזית קובעת מפורשות שאין בין הצדדים יחסי עבודה – אין בכך כדי למנוע מבית הדין לבחון את המהות האמיתית של היחסים שבין הצדדים, ולקבוע שהיו ביניהם יחסי עובד-מעביד.
הסיבה לכך היא שצורת ההתקשרות על פי רוב מוכתבת על ידי המעסיק, בעוד שלעובד אין את הידע ואת הכוח לשנות את הקביעה. בית הדין לא רואה בצדדים ליחסי העבודה כשוויוניים, מאחר שהעובד נמצא ברוב המקרים בעמדת מיקוח חלשה ביחס למעסיק.
כך קורה פעמים רבות שבמהלך שנים ארוכות החברה מקבלת שירותים מפרילנסר כנגד חשבוניות, ולאחר מכן היא נדרשת לשלם לו סכומי עתק המגלמים את זכויותיו כעובד שכיר, גם אם בחוזה בין הצדדים נקבע מפורשות שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד.
בית הדין לעבודה בתל אביב דן לאחרונה במקרה בו מנכ"לית חברה סיימה את תפקידה ותבעה כ-1.5 מיליון שקל בטענה שלמרות שהנפיקה חשבוניות – היא נחשבת לעובדת שכירה.
תביעתה נדחתה, תוך שבית הדין עושה שימוש במילים חריפות במינון די חריג בנוף המשפטי. הוא נימק את החלטתו בין היתר בכך שמדובר במקרה בו המנכ"לית היא זו שבחרה בתבנית העסקה הכדאית לה, מבלי שהחברה השפיעה על הבחירה לכיוון זה או אחר. בנוסף קיבלה המנכ"לית תמורה הגבוהה לאין שיעור ביחס ל"עובד" כפי שיפורט בהמשך.
בית הדין: חוסר תום לב לא שולל מעמד כשכירה
"בנסיבות כאלה כלל דרישת התובעת נגועה בחוסר תום לב קיצוני", פסק בית הדין ודחה את התביעה. "התנהלות התובעת, שאינה עובדת, עת היא מתנערת מההגדרה המשפטית שהיא עצמה בחרה והייתה כדאית לה בזמנו, היא בחוסר תום לב מובהק".
עם זאת, בית הדין לעבודה הבהיר: "אין אנו אומרים כי חוסר תום הלב של התובעת שולל את מעמדה כ'עובדת', אלא שבהתאם למאפיינים היא איננה ולא הייתה 'עובדת', אלא בעלת עסק משלה וכי דרישותיה בניגוד למוסכם מצביעות על חוסר תום לב".
התובעת היא בעלת עסק משלה, וכל ההתקשרות איתה ועם החברה שבבעלותה, הן בשלבים של משא ומתן, כריתת ההסכם וקיומו, היתה כזו המאפיינת עצמאי. "התנערות ממצב זה כדי לבקש ליהנות מזכויות שלא מגיעות לה אכן מעידה על חוסר תום לב מובהק מצידה", שב והדגיש בית הדין.
ניהלה 20 עובדים
החברה שכרה את שירותי התובעת כמנכ"לית בהיקף משרה של 60%, בתמורה לשכר חודשי גלובלי של 60,000 שקל בתוספת מע"מ, שיתקבל כנגד הוצאת חשבונית מס.
כשלושה שבועות לאחר תחילת עבודתה, סוכם כי בהמשך יעלה היקף המשרה ל-80%, ושההסכם יעודכן בהתאם, כך שהשכר החודשי יעמוד על סך של 80,000 שקל בצירוף מע"מ.
המנכ"לית קיבלה משרד עם ציוד משרדי על חשבון החברה, וכרטיס ביקור הנושא את שמה. היא ניהלה בפועל כ-20 עובדים בכפיפות ישירה.
לטענתה, היא עבדה חמישה ימים בשבוע ובסופי שבוע, כולל בפגישות בשעות הלילה עם לקוחות ובחופשות, ולכן טענה שיש לראות בה כ"עובדת" ולא כנותנת שירות עצמאית.
ייעוץ משפטי צמוד
בית הדין קיבל את טענת החברה לפיה ההתקשרות עם המנכ"לית באמצעות חשבוניות מס הייתה לבקשתה, ומתוך שיקולים מיסויים שלה. המנכ"לית אף קיבלה ייעוץ משפטי צמוד, והיא זו שהציעה את נוסח ההסכם ואת תנאיו.
בחוזה בין הצדדים נקבע מפורשות שאין ולא יהיו כל יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, ושירותיה יינתנו במעמד של ייעוץ עצמאי. המנכ"לית אף הודתה שהיא לא ביקשה אף פעם להיות עובדת שכירה – לא לפני החתימה על הסכם ההתקשרות ולא במהלך תקופת עבודתה.
מי שהחליף את התובעת בתפקיד המנכ"ל קיבל משכורת בסך של 12,000 שקל בלבד כעובד שכיר, סכום שלאחר מכן עלה ל-14,000 שקל. כלומר, בהערכה גסה, גם אם מחשבים את עלויות המעסיק כ-50% מהשכר [ע"ע 3575-10-11], התמורה שקיבלה המנכ"לית עומדת על פי ארבעה מהתמורה הכוללת שקיבל המחליף שלה כשכיר.
"אנו בדעה כי אם בית הדין מרחיב את ההגנות שבחוק על מי שאינו זקוק להן ואינו זכאי להן, הרחבה כזו גורמת להיחלשות של ההגנות לאלה שאכן זכאים להן", ציין בית הדין בהחלטתו, וחייב את התובעת לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום חריג ביותר של 80,000 שקל.
