פיצוי לעובד בגובה 6 משכורות: השימוע לא נערך בהתאם לכללי הפסיקה

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי בגובה כ-90,000 שקל, סכום המשקף 6 משכורות, לעובד שפוטר לאחר שימוע שלא נערך כדין.

בנו של בעל העסק זימן את העובד לשיחת שימוע מיידית, אולם העובד קטע את השיחה בתחילתה בטענה שההליך אינו תקין, וביקש להתייעץ עם הגורם האחראי עליו במועצה הדתית. אמנם הוצג זימון לשימוע, אולם בית הדין לא קיבל אותו כראיה, לרבות לעניין השאלה האם בכלל נמסר לעובד, משום שאינו חתום ולא ברור מי ערך אותו.

קראו עוד במעסיקולוג:
* העובד לא קיבל הודעה על תנאי העסקה לאחר הניוד, יפוצה ב-15,000 שקל
* בית הדין לעבודה: מתי מחויב מעסיק לעדכן עובד ברה-ארגון?
* לעובדת לא נערך שימוע, נפסק שתכליתו התקיימה ולכן אינה זכאית לפיצוי

הזכות לשימוע לפני קבלת החלטה על פיטורים היא חלק מזכותו הבסיסית של העובד להליך הוגן. בית הדין פירט את עיקרי הכללים עליהם יש להקפיד בעת עריכת שימוע:

1. על מעסיק להביא בפני המועמד לפיטורים את כל הטענות המופנות כלפיו, המהוות את הבסיס להתלבטות בקשר עם המשך העסקתו.

2. על המעסיק להביא לידיעת העובד שהוא רשאי להיוועץ בעו"ד או בכל גורם אחר, ושזכותו שאותו גורם מייצג יהיה נוכח בישיבת השימוע.

3. יש לתת לעובד הזדמנות נאותה להיערך לקראת ישיבת השימוע, לרבות פנייה לייעוץ משפטי, ולכן לא ניתן לזמן את העובד לשימוע מיידי.

4. יש לערוך פרוטוקול שימוע על מנת שיהיה ניתן בדיעבד להתחקות אחרי תקינותו.

5. מעסיק מחויב לערוך את השימוע בתום לב ובנפש חפצה, ולקבל החלטה מנומקת רק לאחר ששקל את טיעוניו והסבריו של העובד המועמד לפיטורים [ע"ע 1268/01].

< לחצו לצפייה בכללי פסיקה נוספים לעריכת שימוע >>

חתם על כתב ויתור – ותבע

העובד שימש כמשגיח כשרות בעסק במשך כ-12 שנה. בסמוך לאחר פיטוריו, חתם העובד על כתב ויתור בו הצהיר, בין היתר, כי אין לו ולא יהיו לו כל טענות או דרישות בעתיד מהעסק כתוצאה מתקופת העסקתו ומאופן סיומה.

לטענת העובד, הוא אולץ לחתום על מסמך זה כתנאי לקבלת סכומי כסף שונים שהגיעו לו, לרבות שחרור קופת הגמל, ולכן אין לראות בו כמחייב.

העובד טען שהבעלים של העסק הוא האחראי לפיטוריו, ובהתאם ייחס לו את האחריות להתנהלות מולו במסגרת כל הליך הפיטורים, ואף תבע אותו באופן אישי בשל כך.

הנתבעים – בעלי העסק ובנו – הכחישו בכתב ההגנה את טענות העובד, וטענו כי נערך עמו גמר חשבון מסודר במסגרתו שולם לו כל המגיע לו, וכי טענתו שלא נערך לו שימוע היא ביטוי לחוסר תום לב מצדו, שכן בתחילת ישיבת השימוע, הוא הודיע שאינו מכיר בסמכותם לערוך לו שימוע בטענה שהסמכות נתונה למועצה הדתית.

העובד משנה את גרסתו

מאחר שלא ניתנה עדות מפי עורך השימוע, ובהיעדר כל ראיה לסתור את גרסת העובד, קיבל בית הדין את גרסתו במלואה ביחס להשתלשלות האירועים בנוגע לאופן סיום העסקתו. זאת על אף שבמהלך חקירתו הנגדית, הודה העובד שמי שלמעשה פיטר אותו היה בנו של בעלי העסק, ולא בעל העסק עצמו.

"הנה כי כן, העובד חזר בו מהטענה שהבעלים של העסק הוא זה שפיטר אותו, ובחקירתו העמיד את הדברים על דיוקם, תוך מתן הסבר, לפיו ראה בבעלים של העסק כאחראי ביחד עם בנו, שניהל את העסק", ציין בית הדין בהחלטתו. "לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים, לפיה מדובר בהרחבת חזית ובמתן גרסאות עובדתיות חלופיות, ואולם אין בידינו לקבל את טענתם כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעתו של העובד".

בית הדין נימק את החלטתו בכך ששינוי גרסתו של העובד, שמתייחס לגורם שפיטר אותו בפועל, לא הפתיע את הנתבעים ולא פגע בהגנתם. "כך או כך, גם אילו טען העובד למן ההתחלה כי בנו של הבעלים הוא זה שפיטר אותו שלא כדין, לא היה בכך כדי לשנות את זהות הנתבעים או את קו הגנתם", הוסיף בית הדין.

לא הוצג פרוטוקול שימוע

העובד טען שלא קיבל זימון לשימוע, שנערך מיידית ומבלי שהובהר לו מה נושא השימוע, ולכן לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן כראוי. בית הדין קיבל את גרסתו, מאחר שלא הוצגה כל ראיה מטעם המעסיק שהעובד אכן זומן לשימוע, ומתי.

מעבר לכך, לא הוצג פרוטוקול של ישיבת השימוע ואף לא הוצגה ההקלטה, שלכאורה קיימת בידי הנתבעים ושהועברה מבא כוחם לתובע במסגרת הליך גילוי המסמכים. "מכאן, שלא ניתן לבסס את טענות ההגנה של הנתבעים בקשר לתקינותו של ההליך", פסק בית הדין.

"אין חולק כי העובד קטע את הליך השימוע בתחילתו, אך אין בכך כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהליך השימוע מבחינת הנתבעים עצמם", הבהיר בית הדין. "בהתאם לגרסת העובד שלא נסתרה, הוא נקלע לסיטואציה של שימוע מיידי, מבלי שניתנה לו האפשרות המינימלית להיערך ולהתגונן. העובד סבר אמנם כי לא ניתן לפטרו אלא באישור הרבנות הדתית ולכן סירב לקחת חלק בהליך, אך ברור כי אילו הזימון לשימוע היה נערך מלכתחילה כראוי – היה בידיו להיערך אליו בהתאם, לרבות עריכת הבירורים הנדרשים, ובכללם האם המועצה הדתית היא צד בעניין אם לאו".

כך חויבו הבעלים ובנו המנהל באופן אישי לפצות את העובד בסכום השווה ל-6 משכורות, נוסף על השתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.

[סע"ש 37967-11-15]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא שימוע לפני פיטורים >>