פיצוי בסך 135 אלף שקל לעובדת בהיריון שפוטרה ללא היתר

בית הדין לעבודה בירושלים פסק לאחרונה פיצוי כולל בגובה 135 אלף שקל בעקבות פיטורי עובדת בהיריון ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.

בדיקה שערך משרד הכלכלה העלתה שלא נמצא פגם בהתנהלות המעסיק, אולם נפסק כי "החלטת משרד הכלכלה אינה מחייבת את בית הדין, ועליו לדון לפי מה שהובא בפניו בראיות ולפי מה שהוכח לפניו, וכך נעשה".

קראו עוד במעסיקולוג:
^* בית הדין לעבודה: קבלת מועמדת בהיריון מחייבת העסקתה עד תום התקופה המוגנת
^* פיצוי בגובה 30 אלף שקל לעובדת בהיריון שפוטרה כעבור יומיים
^* נדחתה תביעת עובדת בהיריון, מאחר שסירבה לשוב לעבודה לאחר ביטול הפיטורים

עדות חמקמקה

בית הדין העביר ביקורת על התחמקות המעסיק בעדותו: "מספר הפעמים בהם אמר 'לא יודע' או 'לא זוכר' או 'מנסה להיזכר' מגיע לכדי שתיים עשרה פעמים! זאת בנוסף לכך שלגבי חלק מהדברים טען 'טעות סופר' או 'טעות בתצהיר'". עדות העובדת, לעומת זאת, נמצאה מהימנה ועקבית, ואף גובתה בראיות.

הוכח שהעובדת הודיעה למעסיק על היריונה, על אף שהפסיקה ממילא קובעת [ע"ע 1138/02] שאי ידיעת העובדת על הריונה ואי ידיעת המעסיק, אין בהם לפגוע בבטלות הפיטורים לאחר שנודע על ההיריון.

עוד קובעת הפסיקה [דב"ע מ"ח 3-80] כי "פיטורים בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם. לכן הייתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר עד יום הלידה".

מתן הזדמנות להשתלב

יובהר שמעסיק אינו רשאי לפטור עצמו מלהגיש בקשה להיתר פיטורים לעובדת בהיריון ולפדות תקופה זו בכסף. עליו לפנות לממונה על חוק עבודת נשים לקבלת היתר, ואם לא עשה זאת – עליו לשלם לה פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים גם אם שילם לעובדת את מלוא זכויותיה כאילו עבדה בפועל.

כך נפסק בעבר [ע"ע 44776-05-16] פיצוי בגובה 70 אלף שקל לעובדת בנסיבות אלו, שכן למעשה לא ניתנה לעובדת הזדמנות ממשית לחזור לעבודתה, להשתלב בה, להוכיח את יכולותיה, ולממש את זכותה לעבודה.

במקרה הנוכחי, כשנה לאחר תחילת העסקתה הודיעה העובדת על התפטרותה, אולם בפועל המשיכה לעבוד שלושה חודשים נוספים ברציפות. בית הדין קיבל את טענת העובדת לפיה על אף שהמעסיק ידע על הריונה, הוא לא פעל לקבלת היתר, ולמעשה התחכם בהימנעות מפיטוריה בעילת שווא כאילו התפטרה שלושה חודשים קודם, אף שהוכח שנעתרה לבקשתו והמשיכה לעבוד, וכך חזרה בה מהתפטרותה.

עוגמת נפש רבה

על פי התחשיב שהגישה העובדת, לולא היתה מפוטרת היתה מקבלת החל ממועד הפיטורים ועד למועד הלידה שכר בגובה 28 אלף שקל, נוסף על שכר למשך 60 יום שלאחר חופשת הלידה בגובה 14 אלף שקל.

חוק עבודת נשים קובע שהעובדת זכאית לפיצוי עד 150% הפסד השתכרות בגין התקופה בטרם חופשת הלידה ולאחריה. כך בעקבות הפסד ההשתכרות לפני חופשת הלידה חויבה החברה לשלם לעובדת 42 אלף שקל, ובגין הפסד השתכרות שלאחר חופשת הלידה חויבה החברה לשלם לעובדת 21 אלף שקל.

העובדת תבעה פיצוי בגין עוגמת הנפש בגובה שנת שכר, אולם בית הדין הבהיר שהפסיקה קובעת שאין מדובר בפיצוי שהוא פועל יוצא של שכר. "לאחר שהפעלנו את שיקול דעתנו ביחס להשתדלותה של העובדת להמשיך לעבוד בחברה ובמקום אחר, לקחנו בחשבון את דמי האבטלה שקיבלה, הגם שלא חייבים היינו היות וחברה לא התייחסה לכך, אף לא בסיכומיה", נימק בית הדין את גובה הפיצוי.

"ניכר מכל פניותיה טרם ההליך, כי לעובדת נגרמה עוגמת נפש רבה. על פי שיקול דעתו של בית הדין ברכיב זה, תשלם החברה לעובדת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני לפי חוק עבודת נשים סך של 60 אלף שקל", פסק בית הדין, ובנוסף חייב את החברה לשלם לעובדת שכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל.

[סע"ש 61971-02-17]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא פיטורי עובדת בהיריון >>