בית הדין לעבודה בחיפה דחה בשבוע שעבר טענת מעסיק שהעובד התפטר, ופסק לעובד פיצויי פיטורים בגובה כ-19,000 שקל, נוסף על פיצוי בגובה כ-4,000 שקל בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים.
התובע הועסק כנהג במשך קרוב ל-5 שנים בחברה משפחתית העוסקת בשירותי הסעות ברחבי הארץ. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לסיום העסקתו: העובד טען שהפסיק להתייצב לעבודתו בשל הכנסת הרכב למוסך, ואילו החברה טענה שהוא נטש את מקום העבודה.
<< לחצו למעבר לנסיבות מחמירות ומקלות בעת שלילת פיצויי פיטורים >>
בנו של מנכ"ל החברה נפגש עם העובד מספר ימים לאחר מכן, ייחס לעובד את התקלות הרבות שנגרמו לרכב, ובאותו היום מסר לעובד מכתב שכותרתו 'שימוע בטרם הפסקת עבודתך בחברתנו', בו נרשם כי העובד זומן לשימוע "לאור תקלות חוזרות ונשנות ברכבך… שאירעו בפרק זמן של פחות מ-20 ימי עבודה… בנוסף השמעת בפני מנהלת החשבונות של החברה (הנשואה למעסיק – מעסיקולוג) כי היית רוצה מאוד לעזוב, אף החברה אינה מפטרת אותך. לאור כל האמור לעיל, אנו מוצאים לנכון להודיעך על הפסקת עבודה בחברתנו".
בית הדין לעבודה: "נכונות החברה לשלם לעובד דמי הודעה מוקדמת, גם אם באופן חלקי – כפי שעולה מתלוש השכר האחרון – מעידה על תפיסתה באותה עת כי היא זו שנושאת באחריות לסיום יחסי העבודה בין הצדדים"
החברה טענה שלא היתה מרוצה מתפקודו הלקוי של העובד, אשר ביצע לאורך תקופת העסקתו עבירות משמעת רבות, סירב לבצע נסיעות ללא כל הסבר המניח את הדעת, העביר דיווח מופרז על שעות העבודה, עשה שימוש פרטי ברכב החברה ללא קבלת רשות, נהג בפראות ובצורה מסוכנת, וגרם לרכוש החברה ולשמה הטוב נזקים רבים.
פיטורים או התפטרות?
הפסיקה קובעת שעל מנת שייחשב מעשה לפיטורים או להתפטרות, על הצד הפועל לתת ביטוי שאינו משתמע לשני פנים להביא לסיום את יחסי העבודה. "אף אם התובע השמיע בפני מנהלת החשבונות של החברה כי היה רוצה מאוד לעזוב את עבודתו, אולם החברה אינה מפטרת אותו (כפי שנטען במכתב סיום העבודה) – לא הובאה בפנינו כל ראיה לפיה התובע הודיע על מימוש רצונו זה בפועל", ציין בית הדין לעבודה בהחלטתו. "נהפוך הוא, מכתב סיום העבודה מדבר בעד עצמו ונותן ביטוי מובהק לכוונתה המפורשת של החברה לסיים את העסקתו של העובד".
נכונות החברה לשלם לעובד דמי הודעה מוקדמת, גם אם באופן חלקי – כפי שעולה מתלוש השכר האחרון – מעידה על תפיסתה באותה עת כי היא זו שנושאת באחריות לסיום יחסי העבודה בין הצדדים. בנוסף, החברה הכבירה במילים בנוגע לחוסר שביעות רצונה מתפקודו הלקוי והבעייתי של העובד לאורך תקופת עבודתו.
שלילת פיצויי פיטורים – נסיבות מקלות ומחמירות
החברה טענה כי גם אם ייפסק שהעובד פוטר ולא התפטר, הרי שיש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים בשל סירובו המתמיד לבצע את העבודה שהוטלה עליו והתעלמות מהוראות הממונים עליו.
חוק פיצויי פיטורים עוסק בנסיבות בהן רשאי המעסיק לפטר עובד תוך שלילת חלק או מלוא פיצויי הפיטורים. "על המעסיק המבקש לשלול את פיצויי הפיטורים מעובדו מוטל נטל כבד, להוכיח נסיבות קיצוניות ומיוחדות המצדיקות את שלילת הזכות או הפחתתה", מבהירה הפסיקה.
בית הדין הארצי לעבודה פסק בעבר [ע"ע 214/06] שעל מנת להכריע בסוגיה זו, יש להביא בחשבון:
נסיבות מחמירות
1. חומרת המעשים.
2. הנזק שנגרם ושעלול היה להיגרם למעסיק.
3. מספר הפעמים שהעובד ביצע את המעשים האמורים.
4. תקופת עבודתו של העובד.
5. מעמד העובד.
6. תפקיד העובד.
7. מידת האמון שניתנה בעובד.
נסיבות מקלות
1. אופן ביצוע העבודה על ידי העובד, לרבות תרומתו לעסק בתקופת עבודתו.
2. משך תקופת העבודה.
3. עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובבני משפחתו כתוצאה מהפיטורים ו/או משלילת פיצויי הפיטורים.
4. ההוצאות הצפויות של העובד עד למציאת מקום עבודה חדש.
5. התפיסה לפיה גם הפיטורים עצמם מהווים עונש כבד על העובד.
6. נסיבותיו האישיות של העובד לרבות מצבו המשפחתי, הנפשי, הבריאותי והכלכלי.
"פיטורי התובע מהווים עונש חמור דיו"
בית הדין לעבודה פסק שבמקרה זה לא הוכח כי התקיימו נסיבות חמורות וקיצוניות לצורך שלילת פיצויי הפיטורים מהעובד, כאשר טענות החברה בנושא לא הוכחו. "פיטורי התובע מהווים עונש חמור דיו, גם אם אכן התנהג באופן שאינו משביע רצון, ולא מצאנו בנסיבות העניין הצדקה להטלת סנקציה נוספת בדמות שלילת פיצויי פיטורים", נימק בית הדין לעבודה את החלטתו.
כך נפסקו לעובד פיצויי פיטורים בסך כ-19,000 שקל, נוסף על פיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת בגובה משכורתו חודשית שעמדה על כ-4,000 שקל. העובד הגיע לשיחת השימוע מבלי שידע שמדובר בשימוע לפני פיטורים, מבלי שידע מהן העילות לרצון החברה לשקול את פיטוריו, ומבלי שניתנה לו הזדמנות להיערך אליה ולטעון טיעוניו נגד הפיטורים.
"הודעת הפיטורים נמסרה לעובד ללא כל התראה מקדימה, בחוסר תום לב ובחוסר הגינות המתחייבת מיחסי עבודה, בוודאי לאחר כמעט 5 שנות עבודה רצופות", ציין בית הדין.
[סע"ש 34752-11-14]