פסיקה: העובד עזב לפני סוף תקופת ההתחייבות, וחויב בעלות ההכשרה

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברה נגד עובד, בטענה לפיה סוכם בחוזה העבודה שעליו לשלם לה את עלות קורס ההכשרה לתפקידו אם לא ישלים 10 חודשי עבודה.

תנאי זה כובל את העובד למקום עבודתו למשך תקופה, ולכן הוא למעשה פוגע בחופש העיסוק שלו. לפיכך נדרש בית הדין לערוך איזון ראוי בין זכויות שונות של הצדדים לחוזה העבודה, שכולן בעלות חשיבות רבה: מצד אחד זכות עובד לחופש העיסוק, ומצד שני זכות המעסיק לנהל את עסקו בסביבה של ודאות ויציבות חוזית, וכן לקבל בחזרה את הכספים שהושקעו בעובד, שבמקרה זה ירדו לטמיון.

"יש בהתנהלות העובד כפי שהוכחה בפניי כדי להעיד על חוסר תום לב מצדו, שכן התנהגות זאת מהווה פגיעה בצפייה הלגיטימית של החברה כי עובד אשר עובר קורס הכשרה על חשבונה ובמימונה ימשיך בסיום הקורס לעבוד עבורה", ציין בית הדין בהחלטתו.

<< לחצו לצפייה: 9 תנאי הפסיקה לחיוב עובד בדמי הכשרה >>

תעודה שפותחת דלתות

העובד חתם על חוזה עבודה במטרה לעבוד כמאבטח, והשתתף על חשבון החברה בקורס הכשרה שנמשך 6 ימים, שמונה שעות ביום, אך בפועל לא להתחיל את עבודתו לאחר סיום הקורס.

מדובר בקורס הכשרה אינטנסיבי ומפרך, שכולל בין היתר קורס ירי, קרב מגע וכן לימוד עיוני ומבחן מסכם. התעודה שמקבלים המשתתפים בסוף הקורס היא בעלת תוקף מאת משטרת ישראל המקנה, בין היתר, סמכויות חיפוש. לטענת החברה, תעודה זו מזכה מאבטחים בבונוסים שעשויים להגיע לסך של 7,000 שקל.

החברה, העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה, תבעה מהעובד את דמי ההכשרה עבור הקורס, בהתאם לחוזה שנחתם ביניהם. לטענתה, העובד סיים את קורס ההכשרה וקיבל תעודה שאפשרה לו לעבוד כמאבטח במוסדות חינוך. בנוסף נטען שהעובד קיבל תמורה בגין עצם השתתפותו בקורס, והחברה אף הציגה בפני בית הדין תלוש שכר.

החברה עתרה לחייב את העובד לשלם לה את הפיצוי המוסכם מכוח סעיפים 9.4 ו-9.6 לחוזה העבודה, שיוצגו בהמשך. מנגד טען העובד שהוא הוכשל בקורס ההכשרה בכוונה תחילה, ולכן לא סיים אותו הלכה למעשה וממילא לא קיבל לידיו כל תעודה.

סעיפי החוזה הרלוונטיים לדיון:

סעיף 3.1: "החברה אינה מתחייבת להעסיק את העובד בתקופה קצובה. עם זאת, לאור ההשקעה הרבה מצד החברה בהכשרת העובד, בידע המוענק לו והתחייבות החברה כלפי לקוחותיה, העובד מתחייב שלא להתפטר ו/או לגרום לפיטוריו לפחות במשך תקופה קצובה של 10 חודשים ראשונים להעסקתו או לביצוע הכשרותיו, המאוחר מבין השניים"

סעיף 6.3: "העובד יעבור קורס הכשרה וזאת לצורך הכשרתו כמאבטח מוסדות חינוך/רמה א'/מתקדם ב'/בודק לא חמוש/נשיאת נשק".

סעיף 9.1: "מוסכם בזאת כי לאור המשאבים המושקעים בעובד, הידע הניתן לו והתחייבות החברה מול לקוחותיה, העובד מתחייב לעבוד תקופת עבודה בת 10 חודשים לפחות מיום תחילת עבודתו בחברה ו/או מועד ביצוע הכשרותיו, המאוחר מבין השניים, כאמור בסעיף 3.1 להסכם זה. אם לא יעשה כן, ייחשב הדבר כהפרה יסודית של ההסכם, על כל המשתמע מכך".

סעיף 9.2: "כמו כן, במקרה שהעובד לא יסיים את הקורס ו/או יכשל קורס ו/או לא יתייצב לביצוע הקורס ולא יודיע על כך 72 שעות מראש, הרי שלא יוכל לעבוד והדבר ייחשב כהפרת הסכם יסודית, על כל המשתמע מכך".

סעיף 9.4: "במקרה של הפרת ההסכם ע"י העובד, כאמור, יחוייב העובד בתשלום פיצוי לחברה הקבוע מראש, כמפורט בנספח א' להסכם זה".

נספח א': "במידה והעובד ייכשל בקורס /הכשרה או יחליט מכל סיבה שהיא שלא לעבוד בחברה או יתפטר בתוך תקופה של 10 חודשים או יגרום לפיטוריו באותה תקופה, כאמור בסעיף 9 להסכם ההעסקה – יחוייב בסכום פיצוי מוסכם מראש, כמפורט להלן: בוגר קורס מוסד"ח/רמה א' – פיצוי מוסכם בסך של 4,500 ₪".

סעיף 9.6: "למען הסר ספק, מובהר כי ככל שלא יהיה זכאי העובד לשכר, ממנו ניתן יהא לקזז את סכום הפיצוי המוסכם, החברה תהא רשאית לתבוע את סכום הפיצוי המוסכם ו/או את חלקו".

"הכי עלובה שיש"

בית הדין אימץ את גרסת החברה, וכך נימק את החלטתו: "עדות העובד היתה בלתי קוהרנטית לחלוטין ולא סדורה, לשון המעטה. סבורני כי העדות היתה סותרת, מתפתחת, לא ברורה ומגמתית ולא מצאתי שמדובר בעדות כנה ומהימנה".

העובד הציג גרסאות סותרות בפני בית הדין, ובסופו של יום מעדותו עולה שדווקא כן סיים את קורס ההכשרה, ואף הוצעו לו הצעות בחברות אחרות לעבוד כמאבטח. כך יצא שבית הדין לא נדרש לדון בשאלה מה הדין אילולא העובד סיים את הקורס.

עוד עלה מעדות העובד, שלאחר סיום הקורס לא רצה להמשיך בעבודתו כמאבטח בשל גישתו לפיה מדובר בעבודה שאינה משתלמת מבחינה כלכלית: "קודם כל, אבטחה זו עבודה הכי עלובה שיש… אני לא עובד במשכורות האלה".

לא טרח להעמיק

"מעדות העובד עלה כי חתם על חוזה העסקה, אולם לא טרח לקרוא את החוזה לעומקו וכן היה בטוח שלא יגבו ממנו כסף עבור הקורס", ציין בית הדין בהחלטתו אך הבהיר: "באמירה סתמית זו אין כדי להועיל לעובד".

גם דבריו לפיהם היה שוקל לעבוד אצל חברת אבטחה אחרת אילו היא הייתה משלמת לחברה הנוכחית, מעידים על כך שהעובד היה מודע לקיומה של תניית החזר דמי ההכשרה בחוזה העבודה.

מהעדויות עלה שהעובד לא ביצע עבודת אבטחה בפועל במהלך קורס ההכשרה, כך שהחברה לא הפיקה תועלת מעצם השתתפותו בקורס ובמהלך השתתפותו.

לפיכך חויב העובד לשלם לחברה את הפיצוי המוסכם בחוזה העבודה בסך 4,500 שקל, ובנוסף חויב לשלם הוצאות משפט בסך 1,000 שקל.

[ד"מ 16046-09-17]