בית הדין לעבודה: זכאות העובדים לשכר על השתתפותם בתדריך נגזרת מאופיו
מעסיקולוג10:08
בית הדין לעבודה נדרש לדון בשאלה אם השתתפות בתדריך הנערך באופן קבוע לפני כל משמרת מזכה את העובדים בשכר
בית הדין לעבודה בבאר שבע דחה בשבוע שעבר תביעת מאבטחים לפיצוי על פי חוק עבודה בישיבה, אולם חייב את החברה בתשלום שכר עבור תדריך בן רבע שעה שנערך למאבטחים לפני כל משמרת.
שני עובדים הגישו תביעה נגד חברת השמירה בה הועסקו כמאבטחים. לטענתם, דרשה החברה מכל המאבטחים המוצבים בבית החולים להגיע רבע שעה לפני תחילת כל משמרת לצורך תדריך והתארגנות.
החברה הודתה שהתדריך לא נכלל במסגרת שעות המשמרת בעדן שולם השכר למאבטחים, אולם טענה שההתייצבות נועדה לצורך התארגנות לקראת כניסה למשמרת במטרה לוודא שהמאבטח יתחיל את עבודתו בזמן.
לטענת החברה, כשם שהעובד אינו זכאי לפיצוי על זמן ההכנה שנדרש לו לטובת העבודה – כך אינו זכאי לשכר על התייצבותו במקום העבודה לצורך התארגנות.
בית הדין לעבודה קבע ששאלת זכאות העובדים לשכר על השתתפותם בתדריך תיגזר מאופי התדריך: "ככל שמדובר בתדריך שההשתתפות בו הוא חלק בלתי נפרד מחובותיהם של העובדים במסגרת יחסי עובד-מעסיק שביניהם לחברה והוא חלק ממתכונת העבודה, נגזרת מכך המסקנה האומרת כי ההשתתפות בתדריך היא רכיב אחד מעבודתם של העובדים, ומכאן שהם זכאים לשכר עבודה".
בהסכם העבודה נדרשו העובדים להתייצב לעבודה 15 דקות לפני כל משמרת לצורך קבלת התדריך, והדרישה אף פורסמה בעיתון המופץ על ידי החברה למאבטחים במסגרת "עדכון וחידוד נהלים".
על פי עדויות עובדים בחברה, לעתים הוחלט לא לקבל למשרת מישהו שלא השתתף בתדריך בו הועבר מידע חשוב, והתקיים הליך בירור למי שלא השתתף באחד התדריכים.
לפיכך נפסק שמדובר בחלק מחובותיו של המאבטח במסגרת עבודתו, והחברה מחויבת לשלם שכר בגינו. לעובד אחד נפסק שכר עבור התדריך בגובה כ-7,000 שקל, ואילו לעובד השני בגובה 13,000 שקל.
ביה"ד הארצי: הגנה לא רק לעובדים מוחלשים
העובדים הועסק במשמרות משתנות, בין 8 ל-12 שעות עבודה ביום. לטענתם, נמנעה מהם האפשרות לשבת במהלך המשמרת.
החברה נימקה זאת בכך שבעמדות האבטחה החיצוניות נדרשת עבודה בעמידה לאור החשיבות הביטחונית לנראוּת המאבטחים ועל מנת לשמור על דריכות, ואילו בעמדות האבטחה הפנימיות הוצבו כיסאות והעובדים יכלו לשבת. במקום מונהג סבב בין המאבטחים בעמדות החיצוניות לפנימיות.
בית הדין הארצי לעבודה פסק (ע"ע 33680-08-10) שההגנה הניתנת למעסיק בחוק לפיה "ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה" תפורש בצמצום, ושאין לקבל גישה פרשנית לפיה חוק הזכות לעבודה בישיבה חל על עובדים מוחלשים בלבד.
בחינת התמונה הכללית
"ככל שמדובר בעובדי שמירה ואבטחה, שמרבית עבודתם מתבצעת בעמידה, יש להעמיד לרשותם אפשרות לישיבה במהלך הביצוע הרגיל של העבודה כדי שיוכלו להחליף כוח אדם, בהתאם לצרכיהם ולצרכי העבודה", הבהיר בית הדין הארצי. "בדומה, יש להעמיד לרשות המורה אפשרות שישיבה, גם אם ככלל עבודת ההוראה נעשית בעמידה".
במקרה זה, נעזר בית הדין לעבודה בדברי ההסבר להצעת החוק: "מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה על ידי המעביד שלפיה ביצועה הרגיל של העבודה מאפשר ישיבה. חזקה זו תתקיים אם מרבית הפעולות הנדרשות מהעובד ברוב שעות העבודה מאפשרת לעובד הזדמנות סבירה לשבת בלי שתופרע העבודה".
כך פסק בית הדין שיש לבחון את מרבית הפעולות הנדרשות מהעובד בשעות העבודה, בשונה מפירוק התפקיד למטלות להן נדרש העובד במסגרת תפקידו והטלת חובה על המעסיק לשכנע שביצועה של כל מטלה ומטלה המתבצעת בעמידה אינו מאפשר ישיבה. מאחר שהמאבטחים יכלו לשבת בפרקי זמן משמעותיים במהלך המשמרת שלהם – נפסק שהחברה עומדת בדרישות החוק.
