פנסיה: ישראל, שוויץ ופולין – המדינות היחידות שלא ביטלו את הפער בגיל פרישה בין נשים לגברים

כל מדינות ה-OECD מלבד ישראל, שוויץ ופולין, החליטו על ביטול הפער המגדרי בגיל הפרישה – כך עולה מדו"ח הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסם היום.

בשנת 2016 היו פערים מגדריים בגיל פרישה בתשע מתוך 35 מדינות ה-OECD, כשבהן הפער בגילאי הפרישה עמד על 2.5 שנים בממוצע – בעוד בישראל הפער כידוע כפול, ועומד כיום על 5 שנים.

עם זאת, מתוך שמונה המדינות בהן היה קיים ב-2016 פער מגדרי בגיל פרישה, שש מדינות כבר החליטו על ביטולו. כך, בכל מדינות ה-OECD מלבד ישראל, שוויץ ופולין לא צפויים פערים מגדריים בגילאי הפרישה העתידיים.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* פנסיה: האם רווחי קופת התגמולים מהווים חלק מפיצויי פיטורים?
^* בית הדין הארצי לעבודה על אחריות המעסיק לכספי הפנסיה: "שגר ושכח"
^* המעסיק יפצה את העובדת ב-18,000 שקל, לאחר שלא צירף "הודעת שיוך" להפקדות הפנסיה

אחת הטענות של המצדדים בשמירה על הפערים המגדריים בגיל הפרישה, היא שגיל פרישה נמוך יותר לנשים מטרתו לתקן עיוותים הנובעים מאפליה וחסמים אחרים בשוק העבודה.

מנגד נטען שכלל לא ברור עד כמה אפליה מתקנת דווקא באמצעות גיל פרישה שונה עשויה באמת לתקן את העיוותים הללו, ואף הפוך מכך – גיל פרישה נמוך לנשים מנציח את הפערים המגדריים בשיעורי התעסוקה, ומהווה תמריץ שלילי למעסיקים לקדם נשים לתפקידים בכירים, ואף מאותת למעסיקים שלגיטימי לפטר נשים בגיל מוקדם יותר.

גם אם מקבלים טיעון זה, הימצאותה של ישראל בין שלוש המדינות היחידות ב-OECD בהן לא הוחלט על ביטול הפער המגדרי בגילאי הפרישה עשויה להפתיע, אומר הכלכלן הראשי, מאחר שהפערים המגדריים בשוק העבודה בישראל אינם בהכרח חריגים.

חיזוק הקשר בין גיל פרישה לתוחלת החיים 

בהקשר זה נציין שחלק ממדינות ה-OECD פועלות לחיזוק הקשר בין גיל פרישה לתוחלת החיים הצפויה. גיל הפרישה מוגדר בדוחות ה-OECD כגיל בו החוסכים לפנסיה רשאים למשוך את מלוא הקצבה הפנסיונית שלהם, ללא מגבלות. בישראל גיל זה עומד כיום על 67 לגברים ו-62 לנשים.

על רקע התארכות תוחלת החיים, רוב מדינות ה-OECD נמצאות בתהליך של העלאה מדורגת של גיל הפרישה, אולם בין המדינות יש הבדלים משמעותיים בגילאי הפרישה שנקבעו בחוק.

כך, בעוד גיל הפרישה בשנת 2060 בדנמרק, הולנד ואיטליה צפוי להיות גבוה מ-68 (בדנמרק 74), בעיקר כתוצאה מהצמדה סטטוטורית של גיל הפרישה במדינות אלה לעלייה בתוחלת החיים – גיל הפרישה בצרפת, תורכיה, יוון, לוקסמבורג וסלובניה צפוי להיות נמוך מ-65 גם בעתיד.

עוד עולה מדוח הכלכלן הראשי, שלא נראה קשר בין תוחלת החיים וגיל הפרישה במדינות המפותחות. תהא הסיבה אשר תהא, נראה כי מספר מדינות מפותחות כן פועלות לחיזוק הקשר בין העלייה בתוחלת החיים וגיל הפרישה. בדנמרק, למשל, יעד המדיניות הוא לאפשר 14.5 שנות פנסיה לכל אזרח. לכן גיל הפרישה צמוד, אחד לאחד, לעלייה בתוחלת החיים בגיל 60. כלומר, על כל עלייה של שנה בתוחלת החיים הצפויה – גיל הפרישה צפוי לעלות בשנה.

פנסיה חובה – מה קורה בעולם?

נכון לשנת 2016, ב-17 מדינות OECD היה הסדר פנסיה חובה, כשישראל כידוע ביניהן החל משנת 2008. על פי נתוני ה-OECD, מכלל המדינות החברות בארגון, בישראל, צ'ילה, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, איסלנד, הולנד ושבדיה – שיעור הכיסוי הפנסיוני, כלומר שיעור בעלי חיסכון פנסיוני מכלל האוכלוסייה הרלוונטית ללא התייחסות לגובה החיסכון, הוא הגבוה ביותר: הוא עולה על 80%, כשבישראל השיעור עומד על 91%.

במדינות אחרות שחל בהן הסדר פנסיה חובה, כדוגמת נורבגיה, מקסיקו וסלובקיה, השיעור נמוך יותר כתוצאה מכך שההסדר חדש יחסית, אינו בהכרח כולל עובדים מבוגרים, וכן בשל היקף גדול יחסית של עובדים שנועסקים בצורה לא פורמלית. במדינות ה-OECD בהן אין הפרשה חובה שיעורי הכיסוי נמוכים בהרבה.

חשוב לציין שבין המדינות החברות ב-OECD קיימים פערים רבים ברגולציה ובמבנה שוק העבודה, באופי רשתות ההגנה הסוציאליות, וכן באופן איסוף הנתונים על התחום הפנסיוני. לכן קשה להשוות בין המערכות השונות במנותק מההקשר הרחב בה המערכות פועלות, וההשוואות המוצגות בכתבה זו מצביעות על כיוונים כלליים בלבד.

שיעור ההפרשות הפנסיוניות

לא רק ששיעור המבוטחים בישראל גבוה יחסית ליתר המדינות, אלא גם סכומי הפרשות החובה לפנסיה פרטית או תעסוקתית גבוהים יחסית.

בטבלה להלן ניתן לראות את גובה ההפרשות בישראל ביחס למדינות OECD בהן יש חובת פנסיה. כפי שניתן לראות בעמודה השלישית בטבלה, שיעור ההפרשה חובה בישראל לעובד בשכר ממוצע עומד על 18%, כולל הפרשה לפיצויים בגובה 6% – שיעור גבוה בהשוואה למדינות אחרות. זאת בהנחה שקיים קשר חזק בין השכר המבוטח לשכר בפועל.

<< לחצו לצפייה בכל הכתבות בנושא פנסיה >>