בית הדין לעבודה: הפיקוח על שעות העבודה והמנוחה אינו מעשה בלשות

בית הדין בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה של עובד לתגמול בגין שעות נוספות, בפסק דין ממנו יכולים מעסיקים ללמוד כיצד להתנהל נכון אל מול עובדים שעבודתם מתבצעת מחוץ למשרדי החברה.

העובד הועסק כסוכן מכירות שטח במשך קרוב לשנתיים בחברה העוסקת בשיווק רהיטים. לאחר סיום העסקתו הגיש העובד תביעה נגד המעסיק בטענות רבות, ביניהן זכאותו לתגמול בגין שעות נוספות.

לטענתו עבד כל יום במתכונת קבועה החל מהשעה 08:00 ועד השעה 23:00, כאשר היה מבצע את עבודתו בשטח, מסייר בין כל נקודות המכירה של החנויות והסוחרים השונים וכן נותן מענה טלפוני ללקוחות.

העובד טען כי בשל העובדה שלא הותנה ולא הוסכם בין הצדדים כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחולו עליו – הוא זכאי לקבל גמול עבור שעות נוספות.

החברה טענה להגנתה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד מאחר שהעובד היה אדון לעצמו וקבע את זמני עבודתו, ללא כל אפשרות לפקח על שעות העבודה, שכן החוק אינו חל על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, וכן על עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

פרשנות מצמצמת

בפרשת טפקו (300271/98) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי יש לפרש את החריגים הללו בצמצום, על מנת שכמה שיותר עובדים ייהנו מההגנות שחוק זה מעניק. יודגש כי עבודה מחוץ למפעל או למשרד אינה מונעת לכשעצמה פיקוח על שעות העבודה של העובד.

המבחן אינו אם היה פיקוח בפועל, אלא האם תנאי העבודה מאפשרים פיקוח על העובד, והפסיקה קבעה כי עובד חוץ שהוא אדון לעצמו ואין אפשרות לפקח על ביצוע עבודתו – נכנס בגדר החריג הקבוע בחוק.

העובד טען כי ניתן היה לפקח אחר שעות עבודתו באמצעות שיחות הטלפון שניהל בטלפון הנייד שניתן לו על ידי החברה, שכן לאחר שובו הביתה המשיך לעבוד עד השעה 23:00 כשירות ללקוחות החברה.

"איננו מקבלים טיעון זה של התובע, המקפל בתוכו טענה כי הפיקוח על שעות עבודתו של העובד הוא מעין מעשה בלשות שבו המעסיק אמור להתחקות אחר שיחות הטלפון שניהל ומהן ללמוד את שעות העבודה בפועל של העובד", ציין בית הדין לעבודה בהחלטתו.

העובד הודה במהלך עדותו בבית הדין כי המעסיק אינו יכול לפקח ולעקוב אחר שעות העבודה כשהוא אדון לעצמו בביתו. בנוסף העובד לא דיווח על שעות עבודתו, אלא רק על פעילותו ועל נתוני המכירות, והוא זה שתכנן את סדר יומו וביקוריו אצל הלקוחות.

עובד זכאי לגמול עבור שעות רק אם קיבל אישור לכך, ובמקרה זה טענה החברה כי לא נתנה אישור לכך – טענה שלא נסתרה על ידי העובד.

שיקול נוסף שהביא את בית הדין לעבודה לדחות את התביעה היה שהעובד מעולם לא דרש מהחברה במהלך תקופת עבודתו תגמול עבור השעות הנוספות, ודרישה זו הועלתה לראשונה רק לאחר סיום עבודתו.

[סע"ש 38071-01-13]

<< לחצו לצפייה: פסיקה חדשה בדיני עבודה >>