"אכן ניתן להעלות על הדעת אמצעים טכנולוגיים, ששילובם יתעד את המיקום וכן את נתוני האודיו והוידאו של מעשי העובדים. כל אלה בשילוב אמצעים נוספים כגון בינה מלאכותית יכול ויאפשרו פיקוח. אך דומה כי אפשרויות טכנולוגיות אלה רחוקות מרחק רב מאמצעים סבירים של פיקוח" – כך נימק לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה את החלטתו לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי שחייב מעסיק לשלם לשני עובדים גמול שעות נוספות, לאחד סך 95 אלף שקל ולשני סך 34 אלף שקל.
נזכיר שחוק שעות עבודה ומנוחה המחייב מעסיק לשלם לעובד גמול שעות נוספות, אינו חל על עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה לא מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
בית הדין האזורי [סע"ש 35315-10-17] פסק שמדובר בעובדים שניתן היה לפקח עליהם באמצעים טכנולוגיים, ולכן חוק שעות עבודה חל עליהם והם זכאים לגמול שעות נוספות.
אולם בית הדין הארצי קיבל את הערעור שהגיש המעסיק על החלטה זו, ופסק שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם כיוון שהאמצעים הטכנולוגיים שעמדו לכאורה לרשות המעסיק אינם סבירים, ולכן אין לצפות ממנו לעשות בהם שימוש.
בית הדין הארצי אף התייחס לפסיקה קודמת בנושא [ע"ע 23645-04-19] לפיה אפשרות טכנולוגית למעקב אינה תנאי מספיק כדי לקבוע שאכן קיימת אפשרות פיקוח משום שייתכן שהיא דורשת מהמעסיק משאבים לא סבירים כפי שקרה במקרה זה, ובנוסף ייתכן שהיא פוגעת בפרטיות העובד.
איכון הנייד לא ממצה
במקרה זה מדובר בשני עובדים שעבדו במסגרת שעות לא קבועה, ונדרשו להגיע למקומות רבים ומגוונים. סדר היום שלהם השתנה לא רק מיום ליום אלא גם משעה לשעה, בהתאם לצרכי העבודה.
העובדים שהו במהלך היום גם במקומות שאינם קשורים לעבודה כיוון שלעתים עבדו גם בשעות הלילה המאוחרות, והם עצמם העידו שאיכוני הטלפון הנייד שהיה ברשותם לא משקפים את מכלול שעות העבודה. כך יצא שגם כאשר המנהל שלהם היה מתקשר אליהם, הוא לא יכול היה לדעת אם הם עובדים או שהם עסוקים בפעילות פרטית.
במקרים כאלה, כך פסק בית הדין הארצי, אין למעסיק אפשרות מעשית לבחון אם שהייתו של העובד במקום מסוים היתה לשם עבודה או לצרכים אחרים, ולא מצופה ממנו להשתמש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
[ע"ע 4033-04-21]
לכל פסקי הדין בנושא שעות נוספות >>