כ-60 אלף שקל לעובד שספג התעמרות: "נמנעה תקשורת בינו לבין העולם החיצון"
מעסיקולוג7:00
בית הדין לעבודה: הבוס החדש היה מוּנע מהצורך להוכיח שליטה בעובד, תוך בידודו החברתי והשפלות דרך קבע
"נזכיר את המובן מאליו: אלימות מילולית והצקות הן מטרד משמעותי הפוגע במוטיבציה של העובד, ויש לו השלכה שלילית על איכות חייו" – כך ציין לאחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב בפסק דינו, בו קבע שהתובע סבל ממערכת יחסי עבודה עכורה ומתעמרת מצד המעסיק. יש לציין שמהעדויות עלה שהתובע תרם גם הוא לאווירה העכורה שנוצרה בעבודה, שכן הוא נהג להמציא שמות גנאי לעובדים ולממונים מאחורי גבם.
בית הדין לעבודה התרשם שהבוס החדש, שנגדו הגיש העובד תלונה שנים קודם לכן בשל התנהלות לקויה מבחינה אתית, ניצח על בידודו החברתי, הרים עליו את קולו, ביקש להשפילו, והיה מוּנע מהצורך להוכיח שליטה בו שהתבטא, בין היתר, במניעת תקשורת בינו לבין העולם החיצון. נקבע שמשרד הביטחון, המעסיק של התובע, לא דאג לסביבת עבודה מתאימה, מכבדת וראויה עבורו – ועליו לפצות אותו בשל כך.
הפיצוי הועמד על כ-60 שקל, לאחר שנקבע שלתובע עצמו היה חלק בבידודו החברתי שכן הוא נהג להמציא שמות גנאי לעובדים ולממונים, ואף מבקר המדינה שהיה מעורב בכמה מההתרחשויות קבע בהחלטתו שהעובד תרם לאווירת העבודה העכורה במקום העבודה.
"משסברנו ששיקולי המדיניות שצריכים להנחות אותנו הם יצירת תמריץ למעסיק לוודא כי סביבת העבודה בה מועסק העובד היא סביבת עבודה בטוחה, אנו מעמידים את הפיצוי המגיע לתובע על כ 80% מהסכום המקסימלי שנתבע על ידו ברכיב זה", פסק בית הדין.
התנכלות תעסוקתית היא התנהגות משפילה, שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים לאורך תקופה באופן חוזר ונשנה. ובקיצור: יצירת סביבה עוינת.
בפרשת מני נפתלי [סע"ש 38335-03-14] ציין בית הדין לעבודה בירושלים כי "ביטוייה המעשיים של התעמרות בעבודה הם רבים ומגוונים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שווא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסיכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיו"ב".
העובד הועסק מתחילת שנות ה-70' בצה"ל במעמד של אזרח עובד צה"ל, ובתפקידו האחרון שימש כמפקד מעבדה במחלקה הטכנולוגית.
לטענתו, ספג משך עשרות שנים התעמרויות והתנכלויות, פרטיותו נפגעה בשל חשיפת השחיתויות על ידו, ונגרמה לו עוגמת נפש בשל מסע הנקמה אליו יצא הממונה עליו. העובד טען שההתנכלויות היו כה חמורות, עד שגרמו לו לבעיות בריאותיות ולנכות קשה בעמוד השדרה.
יחסי ספק-בוחן פסולים?
לאורך שנות עבודתו חשף העובד שציוד שהוקצה לחיילי צה"ל, ואף ללוחמים, היה בלתי תקין באופן שסיכן את חיי החיילים ובריאותם. כך, למשל, טען העובד שניתן אישור לרכישת ציוד ללא בחינתו, ולעתים מבלי שהבוחן ראה אותו.
פסילת ציוד שסופק, כך טען, עלולה לגרום לסַפָּק לנזק כבד, ולכן יש לו תמריץ ליצור מערכת יחסי גומלין בינו לבין הבוחן. בפגישה שהתקיימה בשנת 2013 בין התובע לבין ראש הענף באותה עת, הלין בפניו העובד על שחיתויות ורמיסת הנהלים, ובין היתר סיפר על ספקים שהוזמנו לחתונת בנו של ראש המדור, אף שקשר אישי בין ספקים ובוחנים הוא אסור ופסול.
שנים קודם לכן, בשנת 1990, הגיש התובע תלונה למצ"ח כנגד מי שהיו הממונים עליו, בחשד לקבלת שוחד על ידי עובד ביחידה, פגיעה בטוהר המידות ומתן אישורים לציוד שהתובע פסל בכובעו כבוחן.
לטענתו עד להגשת התלונה נחשב לעובד מוערך ומקצועי, והחל מאז נרשמה ירידה בחוות הדעת של הממונים עליו, ולבסוף הוחלט לפטר אותו. התובע פנה בתלונה למבקרת המדינה, שהוציאה צו הגנה קבוע המונע את הפסקת עבודתו.
מסקנתה של המבקרת היתה שאכן מדובר היה בשיקול דעת מוטעה והתרשלות מצד בודקי הציוד הפגום, ובנוסף קבעה שקיים קשר סיבתי בין פיטורי העובד לבין העובדה שהודיע על שחיתות: "נראה לכאורה שביטול המשרה בה היה משובץ המתלונן היווה אמתלה לפיטוריו, וכי ביסוד ההחלטה לפטרו עמדו שיקולים אחרים".
"הפיכתו למוקצה ומנודה"
לאחר שהחקירה הסמויה הפכה לגלויה, טען העובד, החלו הממונים עליו במסע של השמצות והעלבות, שכלל פגיעות חוזרות ונשנות בשמו הטוב – עד לכדי הפיכתו לאדם מוקצה ומנודה בקרב עובדי המחלקה.
"בשלב זה מצאו הממונים עליו דרך יצירתית נוספת להטריד אותי על בסיס יומיומי", טען העובד. "בתחילה החליטו לנעול את החדר אשר שימש אותי לצרכי עבודה, הכנת שתיה ושטיפת ידיים, וזאת מבלי שהסכימו לספק לי הסבר הגיוני להחלטה זו. בהמשך החליפו את המנעולים בדלתות של כל המעבדות והחדרים במחלקה, וביניהם הדלת של המעבדה בה ביצעתי את עבודתי, ובכך מנעו ממני גישה אליהם".
התובע תבע פיצוי מכח חוק חושפי שחיתויות, פיצוי בגין הפרת זכותו החוקתית לכבוד, הזכות לחופש העיסוק והזכות לקניין, פיצוי בגין העסקה פוגענית, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות והפרת חובת תום הלב ועגמת נפש.
עם זאת, בית הדין פסק שהעובד לא הוכיח שאכן היה חשוף למסכת נמשכת של התעמרות והתנכלות תעסוקתית לפני שנת 2013, שנה בה אכן חלה תפנית מוכחת בעלילה.
התמנה לבוס וסגר חשבון
בשנת 2013 נכנס לתמונה מי ש"כיכב" בתלונה שהוגשה למבקר המדינה, והפך לחלק בלתי נפרד משגרת יומו של העובד. "שעת הכושר נמצאה לו, לאחר שגבר על העובד במרוץ לקבלת דרגת המצוינות ומונה לראש המדור ולמנהלו של העובד", הסביר בית הדין. "או אז יכול היה לבוא חשבון עם העובד על התלונה שהוגשה נגדו בשנת 2014 בעקבותיה נפתחו נגדו הליכים משמעתיים".
המנהל החדש, שנחקר על ידי מצ"ח בעקבות תלונה נוספת של העובד נגדו ונמצא שנהג שלא כשורה, "אץ ורץ להחליף את המפתחות של החדרים, להרחיק את העובד מן הפקס והכיור ומוצֵא לו, בתחבולות ובעורמה, דרכים להתיש את העובד, שאינן בוטות דָיָן כדי לעורר עליו את חמתו של הרע"ן למשל", תיאר בית הדין את התנהלותו הלקויה של הממונה החדש.
"לכל אחת מהחלטותיו ניתן היה, אולי, למצוא הצדקה, דחוקה יותר או פחות, עד אשר מבקר המדינה מונה אותן אחת לאחת, וקובע כי לא היתה כל עילה או טעם לסגירת החדרים בפני העובד, וכי סביר להניח כי נעילת החדרים והחלפת המנעולים באה בתגובה לחקירה האמורה", הוסיף בית הדין.
כך חויב משרד הביטחון לפצות את המעסיק בכ-60 אלף שקל, אולם מאחר שמרבית תביעתו נדחתה – בית הדין שקל לחייב אותו בהוצאות המשפט של המדינה. "אולם, בהינתן קביעתנו כי התובע חווה התעמרות בעבודה, אשר המדינה לא עשתה די כדי למנוע אף שהדברים היו גלויים והתובע חזר ואמר אותם, שוב שוב, לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שלא רצה), לא מצאנו לחייבו בהוצאות", נימק בית הדין את החלטתו תוך עקיצה לא שגרתית כלפי התובע.
