פיצוי על עוגמת הנפש: "העובד הפך למטרד שיש לסלקו, תוך חיסכון בעלויות"
מעסיקולוג8:00
נסיבות המקרה בהן פוטר העובד הוגדרו "קיצוניות", וכך באופן חריג נפסק לו פיצוי בגובה 15 אלף שקל בגלל עוגמת הנפש
בית הדין הארצי לעבודה התערב לאחרונה בפסק דינו של בית הדין לעבודה בירושלים [תע"א 1411/10], וקבע שהעובד זכאי לפיצוי בגובה 15 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהלות המעסיק, נוסף על פיצוי חריג בגובה 40 אלף שקל בשל הלנת פיצויי פיטורים.
העובד הועסק במשך כ-17 שנים באולם אירועים, החל מגיל נעורים ועד שנקלע למצב של אובדן כושר עבודה בעקבות תאונת עבודה שנגרמה כתוצאה מפציעה במהלך עבודתו באולם. במשך כל תקופת העסקתו, חמש חברות החליפו ביניהן בעלות על אולם האירועים.
לאחר תאונת העבודה, הגיש העובד נגד חמש החברות שהעסיקו אותו תביעה בגובה כחצי מיליון שקל. בית הדין האזורי פסק לו פיצויים בסכום כולל של כ-200 אלף שקל, לאחר דחיית חלק מעילות התביעה, בהן פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בית הדין הארצי, לעומת זאת, קבע שהעובד זכאי לפיצויים בגין שני רכיבי התביעה הללו.
בית הדין האזורי דן בהרחבה בנסיבות סיום עבודתו של העובד, ופסק שהוא אמנם פוטר מעבודתו, אך קיבל את גרסת החברה לפיה לפני פיטוריו נערכה ישיבה שמילאה את תכלית השימוע, ושבפועל העובד ידע על הכוונה לפטרו ואף התנה את שובו לעבודה בקבלת העלאה משמעותית בשכר.
העובד ערער על קביעה זו של בית הדין האזורי, וטען שהוא פוטר מעבודתו באופן שרירותי ללא "סיבה מספקת", כמתחייב מהוראות צו ההרחבה בענף אולמות לחתונות, במהלך שהותו בתקופת חופשת מחלה, לאחר שתפקידו נמסר לבן משפחה של הבעלים.
עוד טען העובד שבמועד פגישתו עם הבעלים כבר התקבלה החלטה על פיטוריו, ולכן אין לראות בה שיחת שימוע. הערעור של העובד התמקד בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, ובית הדין הארצי החליט שלא להתערב בקביעה היסודית שהעובד פוטר לאחר הליך של שימוע בתום תקופת המחלה.
עם זאת, בית הדין הארצי קבע שבשל הנסיבות המיוחדות של המקרה, יש לחייב את החברה בתשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעובד כתוצאה מההתנהלות חסרת תום הלב של החברה, אשר מעשיה, כפי שקבע בית הדין האזורי, "בוודאי שאינם מתיישבים עם ההתנהלות ההוגנת לה היא טוענת".
"פעולות פוגעניות וחסרות רגישות"
בית הדין הארצי קבע שבסמוך לפציעת העובד בתאונת עבודה, נקטה החברה בסדרה של פעולות חד צדדיות, פוגעניות וחסרות רגישות.
פעולות אלו כללו, בין היתר, ניתוק הטלפון הנייד של העובד ללא כל התראה, הפסקת ביצוע הפקדות לפוליסת ביטוח המנהלים של העובד והימנעות מהעברתה לידיו.
כל זאת, תוך פגיעה בכיסוי הביטוחי לאירועים עתידיים ואף למקרה של החמרה הנובעת מהפגיעה בעבודה, והפעלת לחץ כלכלי בלתי הוגן בהימנעות מלהעביר לבעלותו את כספי הפיצויים בפוליסת ביטוח המנהלים ולשלם לו תשלומים נוספים המגיעים לו.
בנוסף, תפקידו של העובד אויש "ועל פני הדברים לא באופן זמני" על ידי בן משפחה של הבעלים של האולם.
מקרים קיצוניים בלבד
בית הדין הארצי כבר הבהיר בעבר [ע"ע 360/99] שפיצוי בגין עוגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים קיצוניים בלבד.
עם זאת, בית הדין הארצי קבע שבנסיבות העניין, "בהן הפך העובד כפועל ישיר מפציעתו בשירות החברה, מעובד חרוץ ומסור שהקדיש לעבודתו באולם מחצית משנות חייו ואת כל שנותיו הבוגרות, למטרד שיש לסלקו תוך חיסכון בעלויות – הן נסיבות קיצוניות המצדיקות פיצוי".
בהתחשב בסכום התביעה ברכיב זה, שעמד על 20 אלף שקל, ובעובדה לפיה חויבה החברה בפיצויי הלנה בגין העיכוב בהעברת פוליסת ביטוח המנהלים – פסק בית הדין הארצי פיצוי בגין עוגמת נפש בגובה 15 אלף שקל.
הלנת פיצויי פיטורים
בית הדין הארצי פסק לעובד פיצוי חריג בגובה 40 אלף שקל בגין הלנת פיצויי פיטורים, שנעשתה להתרשמותו שלא בתום לב.
זאת מאחר שמדובר היה בפיצויים שאינם שנויים במחלוקת, ושמדובר בעובד בעל ותק של 17 שנים, שרק עכשיו התחתן ואיבד את יכולתו לעבוד בשל תאונה אצל המעסיק עצמו. על זאת, כך קבע בית הדין הארצי, "כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן ובלתי ראוי על העובד אגב הדיון בזכויותיו הנוספות, תוך ניצול לרעה של מצב העובד ושל חוסר יכולתו, עד לאחר חתונתו, לנקוט בהליכים כנגד בעלי האולם בו הוא עתיד להינשא", כלשון בית הדין.
לפיכך הוחלט באופן חריג על הטלת פיצויי הלנת משמעותיים בשיעור של 100% מסכום הפיצויים שהולנו במשך כשנה. "לנוכח קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי המחלוקת על אופן חישוב הפיצויים היתה כנה, איננו מתערבים בשיקול דעתו שלא לחייב בפיצויי הלנה, מעבר להפרשי הצמדה וריבית כדין, בגין יתרת סכום הפיצויים", הוסיף בית הדין הארצי.
נוסף לכך, התערב בית הדין הארצי גם בהחלטת בית הדין האזורי בנוגע לשני רכיבי תביעה נוספים הנוגעים להפרש פיצויי הפיטורים ולגמול שעות נוספות.
