בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר פיצוי בגובה 50,000 שקל לעובד בעקבות פיטוריו, על אף שהם בוטלו והוא המשיך לעבוד בחברה.
חשוב לציין שמדובר במקרה מורכב, בו בית הדין הציג רמזים עבים לכך שלמעשה העובד היה זכאי לפיצויים נוספים בגין פיטוריו שלא כדין, אך היה מנוע מלפסוק לו פיצוי זה מאחר שהעובד כלל לא העלה טענה זו בפניו במסגרת כתב התביעה. ייתכן מאוד שזהו שיקול שבית הדין הביא בחשבון, מבלי לומר זאת באופן מפורש, כאשר החליט לפסוק לעובד פיצוי חריג זה.
העובד הועסק החל מנובמבר 2008 כאחראי תוכן תורני בחברה המפעילה שידורי רדיו מכוח זיכיון שניתן לה מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
במהלך שנת 2009 התגלע סכסוך בין מנכ"ל התחנה לבין בעלי המניות בחברה, ובעקבות לחץ שהופעלו מצד המנכ"ל – חתם העובד ביחד עם עובדים נוספים על מכתב תמיכה במנכ"ל ובפועלו.
לאחר חתימת המכתב, פנה בעל השליטה אל העובד ודרש שיבטל את חתימתו ואת חתימתם של מי שיש לו השפעה עליו. בעקבות כך, שלח העובד מכתב הבהרה לבעלי המניות ולחברי הדירקטוריון, אשר נוסח במשרדו של עו"ד מטעם בעלי המניות, בו הבהיר שחתימתו על מכתב התמיכה במנכ"ל נעשתה בשל חשש לעתיד התחנה ובשל לחץ שהופעל עליו. הוא הדגיש במכתב שאין ברצונו לתפוס צד בסכסוך, וכל דאגתו היתה לעתיד התחנה.
תלונה למשטרה בין הטרדה מינית
זמן קצר לאחר מכן קיבל העובד מכתב פיטורים, בו נכתב: "במהלך התקופה קיבלת אין ספור התראות בקשר לאי התאמתך לתפקיד, התערבותך הבלתי פוסקת בתחומים לא לך, היעדרויותיך התכופות, חיכוכים בלתי פוסקים עם עובדי ומנהלי החברה וניצול סמכותך לרעה ושלא בהתאם לרוח התחנה והחברה. כמו כן, לאחרונה התגלו בתפקודך ובהתנהלותך בעיות אמינות מהותיות שאינן עולות בקנה אחד עם רוח התחנה, דרכה, ואופן פעולתה".
העובד שיגר תגובה למכתב הפיטורים, ובסופו של יום בוטלו הפיטורים והעובד הוחזר לתפקידו. במקביל הוגשה תלונה למשטרה על ידי מנהלת השיווק בחברה כנגד העובד, בטענה לאיומים ולהטרדה מינית כלפיה. המשטרה סיימה את החקירה תוך קביעה שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין, ולאחר מכן נערכה פגישה בין השניים אשר הסתיימה במחילה הדדית. העובדת הצהירה שהדברים שנאמרו בתלונתה במשטרה הוצאו מהקשרם, ונאמרו "בגלל אנשים שהיה להם אינטרס בזה".
כעבור כמה חודשים פוטר המנכ"ל, וזמן קצר לאחר מכן פוטר גם העובד, הפעם באופן סופי. בית הדין לעבודה פסק ששיקולים זרים הניעו את הפיטורים הראשונים, אולם היה מנוע מלפסוק לו פיצויים בשל פיטורים שלא כדין, כיוון שהעובד לא העלה טענה זו בכתב התביעה. עם זאת, בית הדין פסק כאמור לעובד באופן חריג פיצויים בגין עוגמת נפש שנובעים מהתנהלות החברה במסגרת הפיטורים הראשונים, על אף שהם בוטלו.
בית הדין היה גם מנוע מלהתייחס לכשרותם של הפיטורים האחרונים, שכן העובד לא הציג בפני בית הדין את מכתב הפיטורים ולא הונחה תשתית ראייתית לכך שהם נגרמו בחוסר תום לב.
"מנהל תוכן תורני, רב בישראל ובעל משפחה"
הוכח שהפיטורים הראשונים נעשו בחוסר תום לב, רק בעקבות חזרתו של העובד מתמיכה במנכ"ל. "הגם שבסופו של יום הפיטורים בוטלו, נתנו אמון בעדות העובד כי המנכ"ל ובעלי המניות האחרים 'השתמשו' בו במאבק ביניהם", ציין בית הדין בהחלטתו. "התרשמנו כי גם לאחר שהפיטורים בוטלו, סבל העובד מהתנכלויות מצד המנכ"ל, וכי למעשה הוחזר לעבודה ללא סמכויות".
בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש יש להביא בחשבון את חומרת הפגיעה בשילוב הפגיעה באדם הספציפי. בית הדין נתן משקל לחומרה הן בשל סיבת הפיטורים – חזרה של עובד מתמיכה בכתב במנכ"ל, המנוגדת לכללי הצדק הטבעי וההגינות, והן בשל משך הזמן בו סבל העובד מהפגיעה, לכל הפחות ממועד הפיטורים שלא כדין ועד להחלפת המנכ"ל. "כמו כן, נתנו משקל לפגיעה באדם הספציפי, אשר שימש בתפקיד של מנהל תוכן תורני, רב בישראל ובעל משפחה", הוסיף בית הדין.
בנסיבות העניין, הוחלט לפסוק לעובד את מלוא הפיצויים שלהם עתר בגין עוגמת נפש, בגובה 50,000 שקל. על אף שרוב התביעה נדחתה, בית הדין החליט בשל נסיבות העניין להטיל על החברה לשלם לעובד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 שקל.
[סע"ש 4695-11-13]
<< לחצו לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>