כ-166,000 שקל פיצויים לאחר ניסיון העברת עובדת בהיריון לתפקיד אחר
מעסיקולוג14:15
זמן קצר לאחר שהעובדת הודיעה שהיא בהיריון, ביקש המנהל להפסיק את הסכם השותפות עמה והחליט להעביר אותה מתפקידה כסגניתו | התביעה הביאה לחשיפה של שרשרת הפרות ולפיצויים בהיקף עצום
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים בסך כ-166,000 שקל לטובת עובדת בהיריון, לאחר שקיבל את טענתה שזמן קצר לאחר שהודיעה למעסיק על היותה בהיריון – הוא הודיע לה כי היא לא תוכל להמשיך בתפקידה כסגניתו, והציע לה תפקידים חלופיים.
העובדת הועסקה בבית קפה במשך שנתיים וחצי, בתחילת הדרך כמלצרית ולאחר מכן כסגנית המנהל. במסגרת הסכם ההעסקה כסגנית, חתמה העובדת על הסכם השקעה בחברה שהחזיקה בזיכיון של בית הקפה, במסגרתו רכשה מניות בשיעור של 5% בתמורה ל-75,000 שקל.
חודשים ספורים לאחר כניסתה לתפקיד כסגנית, הודיעה העובדת למנהל בית הקפה כי היא בהיריון, ובסמוך לכך ביקש האחרון לבטל את הסכם ההשקעה במסגרת היא זכאית למניות. לטענת העובדת הוא ביקש לבטל גם את הסכם ההעסקה, אולם טענה זו הוכחשה על ידו.
המנהל הציע לעובדת לעבור לתפקיד אחר, אולם העובדת דחתה בתוקף את ההצעות שהוצגו בפניה. כשלושה שבועות לאחר שהודיעה על הריונה, הגיעה העובדת לאחר חופשת מחלה לבית הקפה ונדהמה לגלות כי תפקידה כסגנית מנהל בית הקפה אויש על ידי מחליפה שמונתה תחתיה. לאחר שיצרה קשר עם המנהל ובין השניים התנהלה שיחה, שלח לה המנהל הודעת טקסט בה ביקש ממנה לעזוב את המקום והודיע לה שהמחליפה תנהל את הישיבה במקומה.
"ישנם מעסיקים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים היריון על ידי פגיעה משמעותית בהיקף המשרה של נשים אלה, ובכך כופים עליהן את סיום העבודה"
שלושה ימים לאחר האירוע התקיימה פגישה בין העובדת לבין המנהל, במהלכה חזר בו האחרון מרצונו לפטר אותה ושוב הציע לה תפקיד אחר בבית הקפה, אולם העובדת סירבה.
יומיים לאחר פגישה זו קיבלה העובדת מכתב הנושא את הכותרת "אי שביעות רצון מתפקודך", בה ציין המנהל כי ברצונו להביא את השותפות בין השניים לסיומה. זאת, כך נכתב, בשל בעיות תפקוד ותלונות בנוגע לאופן ניהול הסניף על ידה. עם זאת, הדגיש המנהל כי אין ברצונו לפטר אותה, אלא לשנות את תפקידה לאחד מאלה – מנהלת אירועים, ברמנית או אחראית משמרת. בעקבות קבלת המכתב הפסיקה העובדת להגיע למקום העבודה.
התפטרות בלית ברירה
העובדת טענה בפני בית הדין לעבודה כי לאחר שהבין המנהל כי אין לה כל כוונה להתפטר, על אף הרעת התנאים והדרישות הלא סבירות שהוצבו בפניה, היא נדרשה לוותר על התפקיד שלה כסגנית המנהל, וכל זאת – רק בשל היותה בהיריון. סירובה נבע, לדבריה, מכך שמדובר בתפקידים בדרכה נמוכה יותר, בשכר, בהיקף משרה ובתנאים פחות טובים מאלו שנקבעו במסגרת הסכם ההעסקה.
לאחר שובה מחופשת המחלה גילתה כי תפקידה אויש, ומכאן שהסכם ההעסקה בין הצדדים בוטל באופן חד צדדי. המנהל אמנם טען כי אינה מפוטרת, אולם הפסיק לשלם לה שכר והודיע לה כי אינה יכולה להגיע לבית הקפה כל עוד אין לה תפקיד חלופי.
נוסף על תביעת פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תבעה העובדת את בית הקפה גם בדרישה לקבלת תשלום עבור כל השעות הנוספות, שכן לטענתה לא חל עליה החריג הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה בנוגע למשרת אמון אישי. לצד זאת, תבעה העובדת פיצויים בגין אי תשלום פנסיה באופן סדיר, וכן תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.
יש לציין שמדובר בדפוס שכיח: הפרת החוק מצד המעסיק גוררת אחריה תביעה בגין הפרות חוק רבות נוספות, וכך סכום התביעה מגיע לסכומים עצומים.
"ניצול ציני של הריונה"?
בית הקפה טען מנגד כי העובדת שימשה בפועל כמנהלת בית הקפה, ובמסגרת זו קיבלה סמכויות מהותיות רבות, ושהגיעו תלונות רבות מצד לקוחות וממנהל התפעול של הרשת בנוגע לאופן ניהול בית הקפה.
הרצון להביא לסיומו של הסכם השותפות נבע, כך נטען, בשל חוסר רצינות והיעדר יכולות ורצון של העובדת לנהל את בית הקפה, והובהר לה שאין כל רצון לפטר אותה. העובדת ניצלה את הריונה "והפקירה את ניהול בית הקפה" מתוך הנחה שהיא חסינה מביקורת בנוגע למילוי תפקידה.
בשל עומס מטלות בחייה האישיים של העובדת, טען מנהל בית הקפה, היא לא עשתה את המוטל עליה ולכן הוצעו לה תפקידים חלופיים רבים, כמה מהם בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה. סירובה להצעות אלה מעידים על חוסר תום לב, "תוך ניצול ציני של הריונה", כלשונו. טענתו לפיה שכרה של העובדת שולם לה במשך חודשיים מבלי שהתייצבה לעבודה הופרכה בחקירתו הנגדית.
בית הדין לעבודה קיבל את גרסת העובדת, ואף הוסיף כי היא "הועמדה במצב בלתי אפשרי, כאשר מחד ניטל ממנה תפקידה, ומאידך נאמר לה כי היא אינה מפוטרת והיא חויבה לבחור בתפקיד אחר… השונה מהותית הן במעמדו והן בתנאי מהתפקיד של סגנית מנהל".
בהחלטתו התייחס בית הדין לעבודה לפסיקה קודמת בנוגע לחוק עבודת נשים, האוסר על פיטורי עובדת בהיריון ללא היתר שר העבודה והרווחה, באומרו כי תכלית הוראה זו היא להגן על האישה העובדת בתקופת ההיריון, כיוון שהיא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל, או שהמעסיק יפיק פחות תועלת מעבודתה וירצה לפטר אותה בשל כך.
בדברי ההסבר להצעת חוק עבודת נשים, נאמר כי "ישנם מעסיקים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים היריון על ידי פגיעה משמעותית בהיקף המשרה של נשים אלה, ובכך כופים עליהן את סיום העבודה", ומטרת החוק למנוע תופעה זו.
שרשרת הפרות
על סמך הראיות שהוצגו בפניו, הכריע בית הדין לעבודה כי בית הקפה אכן הפר את חוק עבודת נשים, בשל בקשתו לשנות את מתכונת עבודתה ולהדיר אותה מתפקידה כסגנית מנהלת תוך מתן תפקיד "נחות" במעמדו ובתנאי שכרו. מכאן, שהתפטרותה בכל מקרה תיחשב לדין מפוטרת.
בנוסף נפסק כי שיקולי בית הקפה בנוגע לנטילת תפקידה של העובדת היו נגועים בהפליה פסולה בשל הריונה תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עם זאת, ביה"ד הביא בחשבון שהעובדת נכנסה לתפקיד סגנית המנהל כשלושה חודשים בלבד לפני מועד הפסקת עבודתה, ובמהלך פרק זמן זה אכן התקבלו תלונות בנוגע לתפקודה ממנהל התפעול של הרשת.
בשל אופי התפקיד ורמת חשיבותו נחתם עם העובדת הסכם ההשקעה, והעובדת הודתה בכך שחייה האישיים אכן היו עמוסים באותה עת, דבר שהביא את ביה"ד למסקנה כי הם גזלו מזמנה והביאו להפחתה משעות עבודתה בבית הקפה. בנוסף לא הובאה עדות בפני בית הדין לעבודה לניסיון התחשבות בצרכי בית הקפה מצד העובדת, וייתכן שניהול משא ומתן בתום לב ובצורה הוגנת היה מביא לכך ששכרה לא ייפגע והיא תועבר רק באופן זמני לתפקיד אחר. מכלול השיקולים הביאו את ביה"ד לפסוק לעובדת פיצויים בסך 15,000 שקל מכוח חוק שוויון הזדמנויות, ופיצוי בסך כ-113,000 שקל בגין הפרת חוק עבודת נשים.
פיצויי הפיטורים הועמדו על סך כ-6,700 שקל, ותמורת אי הודעה מוקדמת קיבלה העובדת כ-8,300 שקל. כ-2,000 שקל נפסקו עבור דמי הבראה, כ-10,000 שקל עבור פדיון חופשה, כ-1,800 שקל בגין אי תשלום שכר עבודה וכן סך של כ-3,300 שקל בשל פיגור תשלומים לפוליסת ביטוח מנהלים.
בית הדין הארצי לעבודה התייחס בפסיקה קודמת למאפיינים העיקריים של תפקיד הנהלה, בהם מיקום העובד בהיררכיה הארגונית, סמכות לקבוע מדיניות, שכר ותנאי עבודה וכן טיב התפקיד. יישום מבחנים אלה על מקרה זה, כך קבע בית הדין, מוביל למסקנה לפיה תפקיד העובדת לא היה "תפקיד הנהלה" או תפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי", והעובדת השתכרה בכ-7,000 שקל נטו – שכר שאינו מאפיין בעל תפקיד בכיר. כך הוכרע שהעובדת זכאית לתשלום שעות נוספות, ונפסק לה תגמול בסך כ-6,700 שקל.
בשל העובדה שנערכו שיחות רבות בנוגע לאופן והמשך העסקתה של העובדת, פסק בית הדין לעבודה שקוימה זכות השימוע. בית הקפה אף נדרש לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחה בסך של כ-7,500 שקל.
