הקולגות טענו שאינם חשים בנוח בעבודה עמן מטעמים הלכתיים וחוששים מתלונה על הטרדה מינית בגלל אופי העבודה | "אין בכוחו של כל מאפיין ייחודי – תרבותי, דתי, מנהגי או אידיאולוגי – כדי להצדיק אפליה"
בית הדין לעבודה בירושלים פסק היום (ג') פיצויים בסך כולל של 170,000 שקל לשתי עובדות שהופלו לרעה במקום העבודה בשל היותן נשים.
העובדות הועסקו כחוקרות ביחידה הארצי לחקירות הונאה במוסד לביטוח לאומי, שתפקידה לחשוף מעשי מרמה והונאה של מבוטחים. ביחידה, שהתמחתה בצילומי וידאו גם בתנאי מעקב סמוי, הועסקו פרט לעוֹבדות 4 חוקרים גברים נוספים.
לטענת העובדות, הן סבלו מאפליה מגדרית חמורה בשל היותן נשים, אשר התבטאה באמירות שונות שהפנו אליהן החוקרים ביחידה, ובסירוב החוקרים לצאת עמן לחקירות.
העובדות טענו שהמוסד לביטוח לאומי, המעסיק אותן, לא עשה את המוטל עליו כדי למנוע ולהפסיק את האפליה, ואף הוצאה הנחיה על ידי סמנכ"ל הלוגיסטיקה והחקירות בביטוח הלאומי, המאפשרת לחוקרים לא לעבוד עם נשים. ביטוח לאומי טען מנגד כי אין מדובר באפליה, אלא בסכסוכים מקצועיים ובינאישיים שנתגלו ביחידה.
ירידה בתפקוד המקצועי?
באוגוסט 2012 פנו העובדות לממונה עליהן ביחידה וטענו שחלק מהחוקרים אמרו להן כי אינם מוכנים לעבוד עם נשים, ואף פנו לממונים בעניין. בסמוך לכך יצאה אחת העובדות לשמירת היריון ולחופשת לידה עד אפריל 2013.
כחודשיים לאחר שובה מהחופשה, פנה החוקר עמו עבדה לממונה, וביקש לא לעבוד עמה בטענה שלאחר שובה מחופשת הלידה חלה ירידה בתפקודה המקצועי. הממונה אמר לחוקר שלא ניתן לבצע כרגע שינוי בצוותים.
בית הדין לעבודה: "הנחיה המגבילה את ציוות העובדים ביחידה על פי מינם בלבד, כאשר מינו של העובד אינו רלוונטי לדרישות התפקיד, הינה אפליה אסורה ומובהקת, בין אם יש יתרון לציוות של זוגות מעורבים ובין אם לאו"
במהלך ינואר 2014 חזר החוקר על בקשתו, ואף העובדת התלוננה על קשיים בעבודה עמו, והוחלט על שינוי הצוותים. במקביל פנה החוקר לאחראית על הטרדות מיניות בביטוח הלאומי, ואמר לה כי אינו יכול לעבוד עם העובדת ששבה מחופשת לידה, כיוון שחש אי נוחות בעבודה עם חוקרת וחושש מתלונה על הטרדה מינית בגלל אופי העבודה המשותפת.
האחראית דיווחה על כך למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, והציעה שכאשר יש חוקר או חוקרת המבקשים זאת, ייעשה ניסיון למצוא פתרון שיאפשר להם לעבוד עם בן זוג מאותו מין בשל אופי העבודה.
חוקר נוסף פנה אל מנהל אגף החקירות וביקש לא לעבוד עם העובדת השנייה, וציין כי היותו אדם מסורתי גורם לקשיים בעבודת צוות עם אישה.
ערוץ 2 נכנס לתמונה
כמה ימים לאחר מכן פנו העובדות למנהל, וטענו שחלק מהחוקרים ביחידה מנסים במהלך התקופה האחרונה לגרום להוצאתן מהיחידה. למחרת הודיעו העובדות על החלטתן לעזוב את העבודה, בטענה שחלק מהחוקרים מתעמרים בהן, מדברים אליהן בגסות, מתעלמים מהן, ומכבידים על ביצוע העבודה.
לאחר שיחת בירור עם החוקרים הגיע המנהל למסקנה כי אין מדובר בעניין משמעתי, ושיש לפתור את הבעיה במישור הניהולי והמקצועי. לאחר שהחוקרים ביקשו לא לעבוד בצוותים מעורבים, סמנכ"ל החקירות הוציא הנחיה לפיה יאפשר לעובדים ולעובדות שלא לעבוד בזוגות מעורבים כאשר זה בניגוד לאמונתם מטעמי מצפון או הלכה.
העובדות הגישו בקשה לצו מניעה זמני המורה על מניעת יישום ההנחיה, בטענה כי היא בלתי חוקית בעליל. כתבה על המתרחש ביחידה אף פורסמה בערוץ 2 ביוזמת העובדות. בעקבות הדברים הנחיית הממונה הוקפאה, ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי הורה להקים צוות פנימי לבחינת נהלי העבודה ביחידה, והשוואתם לסדרי עבודה ביחידות דומות באגפים אחרים.
המנכ"ל הורה לממונה להעביר לחוקרים מסר ברור וחד משמעי כנגד יחס אישי פוגעני וכן את מדיניותו בנוגע לשוויון מגדרי. לאחר השתלשלות עניינים רבים פורקה היחידה, והעובדות תבעו את הביטוח הלאומי בשל האפליה הנטענת.
אפליה או מערכת יחסים שעלתה על שרטון?
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו או דורשי עבודה מחמת מינם. בפסיקה נקבע כי לצורך קביעת קיומה של אפליה יש לבחון את התוצאה הסופית, כפי שהיא מצטיירת במציאות החברתית. אחת העובדות טענה בעדותה כי ביום הראשון לעבודתה אמר לה אחד החוקרים: "אני מבין שמר מינץ (הממונה) החליט לפתוח פה חיל נשים". בנוסף היו התבטאויות מצד החוקרים לפיהן הם מסרבים לעבוד עם נשים, בשל היותן נשים.
"הסתייגותם של החוקרים כבר בשנת 2012 מצירופן של העובדות ליחידה, ובקשתם שלא לעבוד עמן, מלמדת כי אין מדובר במערכת יחסים מקצועית שעלתה על שרטון, אלא בהפליה מגדרית ברורה", פסק בית הדין לעבודה.
בנוגע לטענה לפיה לא היתה בכוונתו של הממונה להפלות את החוקרות, נפסק כי אין צורך שתוכח כוונה להפלות, אלא די בכך שההתנהגות עצמה מהווה אפליה
משהוכח כי היתה אפליה, בחן בית הדין לעבודה את התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי לצורך פתרון המצב. "כאשר מתגלות תופעות של אפליה במקום העבודה, על המעביד לפעול תחילה לבירור העובדות תוך מתן הזדמנות לשני הצדדים להשמיע את גרסתם, ולאחר מכן – אם אמנם מתברר כי היתה אפליה – לפעול ליצירת סביבת עבודה שוויונית ונקיה מאפליה", ציין ביה"ד בהחלטתו.
בנוגע להנחיית הממונה המאפשרת הפרדה מגדרית, קבע בית הדין לעבודה כי "הנחיה המגבילה את ציוות העובדים ביחידה על פי מינם בלבד, כאשר מינו של העובד אינו רלוונטי לדרישות התפקיד, הינה אפליה אסורה ומובהקת, בין אם יש יתרון לציוות של זוגות מעורבים ובין אם לאו". הנחיה כאמור, הוסיף ביה"ד, מעבירה מסר ברור כי סירוב לעבוד עם נשים בשל היותן נשים הנו לגיטימי ומקובל על המערכת.
בית הדין לעבודה ציין כי על המעסיק מוטלת החובה לספק לעובדיו ולעובדותיו סביבת עבודה נאותה ושוויונית השומרת על כבודם, ולמנוע אפליית עובדות ועובדים גם על ידי חבריהם לעבודה.
משהעדיף הממונה את טובתם של החוקרים על פני זו של החוקרות בשל מינן, קבע בית הדין לעבודה, החלטתו נגועה באפליה על רקע מין ומהווה הפרה של החוק.
בנוגע לטענה לפיה לא היתה בכוונתו של הממונה להפלות את החוקרות, נפסק כי אין צורך שתוכח כוונה להפלות, אלא די בכך שההתנהגות עצמה מהווה אפליה.
בנוסף צוין בהחלטת בית הדין לעבודה כי אין בכוחו של כל מאפיין ייחודי – תרבותי, דתי, מנהגי או אידיאולוגי – כדי להצדיק אפליה (בג"ץ 1067/08).
בית הדין חייב את המוסד הביטוח הלאומי בתשלום פיצוי לעובדת אחת 80,000 שקל ולשנייה 90,000 שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
